בפעם האחרונה ראיתי אותו ברחוב לפני אולי חודשיים. אמרנו יפה "שלום", והוא חייך את החיוך המבויש שלו. חיוך כזה חצי מתנצל. לא שהיה לו על מה. עכשיו כשצריך פתאום לסכם את הקריירה הארוכה שלו, של 35 שנים, אני לא כל כך יודע מאיפה להתחיל. אז בחרתי את ארבעת היצירות שלו שהכי אהבתי, וגם בונוס קטן ואישי.

הקליק

השירים הרי מדברים בעד עצמם. אלי אברמוב הלחין והפיק את "אל תדליקו לי נר", "אינקובטור" ו"כל האמת" וכל השירים של להקת הקליק, הלהקה שחיברה בתחילת שנות השמונים בין תל אביב ללונדון, ולאטיטיוד המוזיקלי החדש שהביא איתו הניו וייב.

אני זוכר את ההופעה הראשונה של הקליק שראיתי בקולנוע פריז. הייתי אז בקושי שנתיים בתל אביב. ב"מעריב" כתבו שהם "להקה של מבוגרים", כי הם היו בני 26. את הבגדים שלהם, טריקו לבן ועליו כל מיני השפרצות צבע, עיצבה דורין פרנקפורט. הם עלו לבמה עם ליפסטיק אדום. זאת היתה מבחינתי הפעם הראשונה שהרגשתי שיש כאן תל אביב אחרת, חדשה, שמתכתבת עם העולם ולא רק עם שירי להקות צבאיות. שהגעתי הביתה.

הקליק היתה להקת רוק עם נטיות לPאנקף אבל אברמוב היה איש של פופ. ולכן כבר בשירים ההם, שהיו רציניים להחריד ונטולי הומור, כמו שהיה נהוג באייטיז, היה איזה ניצוץ פופי מקסים, והוא זה שגורם להם להישמע גם היום יפים וטריים.

אתה החברה שלי

אברמוב היה קודם כל מפיק. איש של צלילים וסאונד. המפגש בינו, בין ערן צור ובין השירים של יונה וולך, במסגרת מופע לפסטיבל מוזיקה בתל אביב, הוא אחת הקלסיקות של הרוק הישראלי בניינטיז. לצורך הפרויקט אברמוב הלחין יפה כמה משיריה של וולך, אבל הכח של הגדול של המופע והדיסק שתעד אותו, היה בהצגת השירים הקלסיים של שמעון גלבץ ואילן וירצברג, בביצועים חדשים לגמרי. אברמוב ערבב בין רונה קינן לדנה אינטרנשיונל (עוד לפני האירויזיון), באופן הכי טבעי וקל, כמו שעושה מפיק פופ מצטיין. "שיר קדמשנתי (סקס אחר)" בביצוע של דנה אינטרנשיונל ו"כשבאתי לקחת אותה מהעננים" ששרים צור וקינן, הם מהרגעים הנדירים האלה שבהם ביצוע מחודש הופך שיר מוכר למשהו חדש לגמרי.   

היונים

הכל התחיל משיר מחווה ליפה ירקוני, אחרי שדעות פוליטיות שהביעה הביאו עליה עליהום. אברמוב וגיא אסיף הקליטו איתה מחדש את הלהיט הקלסי "כל היונים" והפכו אותו בבת אחת לשיר פופ רלוונטי. זה כל כך הצליח שהוחלט להפיק אלבום שלם. חלק מהשירים הוקלטו מחדש עם הזמרים המקוריים, חלק זכו רק לבנייה מחדש עם צלילים והפקה מוזיקלית עדכנית. זה פרויקט שלשמחתי הייתי מעורב בו.

האלבום של היונים, נקרא "אז היה אז" על שם שיר נשכח של עופרה פוקס. אני הבאתי לאברמוב ואסיף את השירים, יהלומי סבנטיז נשכחים. הם יצרו אותם מחדש, וכך נולד אלבום שכולו הצדעה לתור הזהב של הפופ הישראלי מהשנים 1967-1973.  השיר הכי מפורסם מהפרויקט הזה הוא הגרסה המרועננת ל"אולי על שפת הים" של יהורם גאון. אבל האמת היא שבדיסק ההוא יש עוד מלא שירים נהדרים שמגע הזהב של אברמוב המציא מחדש כמו "רינגולי" של אילנית, "הלילה הארוך ביותר בעולם" של ששי קשת, "נערה ממש אוצר" של עליזה עזיקרי ו"מנדלבאום" האגדי של עדנה גורן.

התקליט של היונים הוא אחד הפרויקטים הכי יפים שנוצרו בעשור שעבר בישראל. וגם הוא היה רגע מחבר בין ישראל והעולם. כאשר בלונדון וניו יורק הקליטו מחדש והפיקו מחדש צלילים ישנים, לכדי יצירה עדכנית, אברמוב היה זה שעשה את זה בתל אביב. חבל שהדיסק הזה לא זכה לכבוד האמיתי שהגיע לו.

לאב בוי, דנה אינטרנשיונל

היה צפוי שבסוף אברמוב ודנה ימצאו דרך לעבוד ביחד. זה לקח הרבה זמן, אבל כשזה קרה אלה היו רגעי פופ מוצלחים במיוחד. בגלל צניעותו, לא הרבה ידעו שאברמוב הפך עם השנים למלחין ומפיק פופ ברמה עולמית. ושהוא מסוגל לנפק להיטים מצטיינים בלי שום בעיה. "Love Boy" הוא השיר הכי מוכר מהדיסק ההוא, אבל גם "הכל זה לטובה" ו"סרט הודי" היו להיטים בשעתו. כשהוא קצת אחרי גיל 50, היה ברור אחרי הדיסק הזה שאברמוב הוא אחד ממפיקי הפופ הכי טובים שיש בישראל.

 

להקת בנות "שיר לענת" מתוך הסט "בננות"

כשהיה צריך להקליט את שיר הנושא לסרט "בננות" ולהפוך שיר לא מוכר של הסיזר סיסטרס, עם מילים עבריות של אלי ביז'אווי לשיר אירויזיון משכנע, היה ברור שאברמוב הוא הכתובת הנכונה. והוא באמת עשה את זה בקלילות, וברוח טובה. בלי שום דאווין הוא הפך את ענת וקסמן, דנה איבגי, יעל בר זוהר, קרן ברגר ועופר שכטר, להרכב אירויזיון קלאסי. הנה עוד הזדמנות להודות לו על העבודה היפה. ולהיפרד ממנו בצער אבל עם שיר בלב.