האלבום השלישי של רוני דלומי הוא לא עוד אלבום. בגיל 25, כשהיא אחת מכוכבות הנוער האהובות בארץ, מגישה דלומי בפעם הראשונה, את מה שהוא מבחינתה, יצירה בוגרת ורצינית. דלומי, כמו שהיא מסבירה בחוברת המצורפת, כתבה לראשונה את כולו. אמנם יש לה שותפים בהלחנה, בעיקר אביב קורן ואורי אבני שגם הפיק מוזיקלית. אבל ברור שהאלבום הזה הוא מה שיש לה להגיד, ברגע הזה בזמן. ויש לה.
אני מודה שהאלבום הזה מפתיע אותי לטובה. כמתמודדת ב"כוכב נולד" דלומי נראתה יותר כמו מי שחולמת על תפקיד ראשי ב"צלילי המוזיקה", מאשר כמי שמתכוונת לכתוב את כל שיריה בעצמה. גם כשהתחילה באלבום הקודם לכתוב חלק מהשירים, זה היה מאוד בוסרי. ולכן "תסתכל עלי" שהוא דיסק פופ מוצלח וראוי, הוא בעיני הישג גדול. במיוחד אם לוקחים בחשבון שהופעות בסדרות נוער, פסטיגלים ומחזות זמר, הם בדרך כלל מעצור בדרך לקריירת שירה מסודרת. גם בארץ וגם בעולם, מעטים הם השחקנים וכוכבי הנוער שמצליחים באמת להתקדם במקביל בשני הנתיבים. בשנה האחרונה דלומי גם שפטה ב"בית הספר למוזיקה", גם זאת פעילות שלא מועילה במיוחד לאדם שרוצה להתמקד ביצירה. והנה, כמעט כנגד כל הסיכויים.
אם אתם מבקשים להבין, איך כל זה נשמע, מספיק להאזין לשיר הפותח את האלבום, שהוא בעיני המוצלח מכולם. "עושה לי עינים" הוא שיר פופ חמוד להפליא. ההפקה המוזיקאלית שלו יותר ממתכתבת עם הלהיט "Are you With Me" של Lost Frequencies, מה שהופך אותו לעדכני במיוחד וכובש. זה פופ ישראלי מתקתק וצעיר, ללא עובש, ללא השיעמום הרגיל של הפקות מיינסטרים ישראליות. דלומי שרה אותו מודרני, לא מתאמץ, לא לוחצת איפה שלא צריך, וסומכת על זכות קולה, שתעשה את העבודה.
מיד אחר כך מגיע "איש של לילה" שכבר נטחן בגלגלצ, והוא מעט יותר דרמטי, אבל גם כאן, הטון מאוד מוצלח. דלומי אינה מביאה בשורה ענקית, אבל מצליחה להתעלות מעל שבלונות רגילות, ולגבש לעצמה אופי. מי היה מאמין. יתכן שהתפקיד המוצלח והפרובוקטיבי שעשתה בשעתו בסדרה "אופוריה" עזר לה להבין איך למצוא איזון חדש ולהפוך מנערה תמימה בעלת מבט חולמני, לאישה שמתעקשת להגיד משהו.
גם השירים האחרים שומרים על סטנדרט די גבוה. יש אולי אחד (השיר הסוגר, "ללכת עד הסוף") שקצת נופל לעולמות הניג'וס. אבל זה באמת בקטנה. זה צעד גדול לדלומי אם כי היא עדין לא מתמודדת עם הליגה הגבוהה באמת של היוצרים בישראל. היצירה שלה היא יותר בתחום הסימפטי מאשר באזורי העומק. אבל מסוגו, זה דיסק ממש מוצלח. ודלומי מנסה ומצליחה גם להגיד פה ושם דברים. כמו בשיר "הכבשה הלבנה", שהוא שיר מתוק במיוחד, ובו דלומי מצליחה להסתכל על עצמה מהצד, לא בלי ציניות, ובעיקר באופן בוגר.
מה שמביא אותנו לשחר "אתה אמרת" שעל פי הטוקבקים, הוא בחלקו גם התכתבות איתי, או יותר נכון עם העובדה שלא באמת אהבתי אותה כמתמודדת ב"כוכב נולד 7". זה שיר מתריס, שבו היא מטיחה בגבר, שהוא אולי שופט, אולי מאהב, את העובדה שהוא לא מחזיק ממנה, ובכל זאת היא לא נשברת. שיר מוצלח. אם כי אני מקווה בשבילה שהיא סיימה להתכתב עם "כוכב נולד", שאמנם הייתה חוויה מכוננת מבחינתה, אבל בכל זאת התרחשה לפני שבע שנים.
ועדין, בלי קשר אלי, יש בשיר הזה משהו שמגדיר את דלומי. היא לא מוותרת. היא חרוצה, משקיענית, היא לומדת. ומצליחה שכל זה לא יהפוך בדיסק עצמו למאמץ מיותר או זיעה. הדיסק קליל ונעים לאוזן. ובכל זאת לא חסר משקל. יש לה עוד דרך ארוכה לרוני דלומי כדי להיות אמן משמעותי. אבל "תסתכל עלי", הוא צעד מוצלח מאוד בכיוון הנכון.