אלבום חדש של פינק פלויד שיוצא בשנת 2014, הוא קודם כל נעלם גדול. כזכור רוג'ר ווטרס כבר מזמן אינו חלק מהלהקה וריק רייט אינו חלק משום דבר, הוא לצערנו הלך לעולמו ב-2008 מסרטן. "פינק פלויד" הם דייב גילמור וניק מייסון, צמד חמד, לטוב ולרע. גם הידיעה שזה אלבום שרובו אינסטרומנטלי, והוא מבוסס על הקלטות שנעשו לפני עשרים שנה, סביב האלבום "The Divison Tell", כלומר אחרי שווטרס הלך, אבל עם רייט, אינן מבטיחות הרבה.
ולכן כשאתה מתחיל להאזין לאלבום הזה אתה חושש וחשדן. כבר באמצע הרצועה הראשונה (מתוך 18) מתחילה התמונה להתברר. אחרי פתיח ארוך נכנסת הגיטרה של דייב גילמור לסולו שנשמע כאילו הוא לקוח מקטע בונוס של "Wish You Were Here". ברצועה השנייה "It's What We Do", זה כבר ברור לגמרי. היא נשמעת כמו המשך של "Shine On You Crazy Diamond".
הצליל הישן והטוב ההוא
מכאן התחושות שלכם נתונות לפרשנות. אפשר לשמוח ולהגיד ש"The Endless River" הוא אלבום "פינק פלויד" קלאסי. כאילו לא עברו שלושים שנה, "פינק פלויד" חוזרים עם הצליל הישן והטוב ההוא. אפשר כמובן להגיד שזאת בדיחה. שזה נשמע כאילו החברים הזקנים עושים ג'ם סשן על חשבון קטעים ישנים. אני מעדיף את הגרסה החיובית. בתור אחד, שמחזיק על האייפון את "Wish You Were Here" ומידי פעם ממש מקשיב לו, אני די שמח לשמוע עוד גרסה של קטעים חדשים של פינק פלויד, כאילו לא עבר כל הזמן הזה.
ברור שהאלבום הזה הוא לא יצירת מופת ולא יצירה עצמאית. "Skins" למשל הוא קטע שכולו סולו תופים, די מיותר. אולי הוא ישעשע את מי שנהנה נורא בסרט המקסים "וויפלאש". אבל מולו יש את "Autumn 68" שכולו ריק רייט על סינתיסייזרים, בקטע שמכיר את "אמא לב אטום". הסקסופון ב"Anisia" יותר ממרפרר את המלודיות של "Us And Them" מ"הצד האפל של הירח".
ייתכן שבשעתו הקטעים האלה נגנזו, כי מישהו העיר לחברים שהם פשוט מעתיקים מעצמם. אלא מה, במרחק הזמן, גם העתקות של פינק פלויד מפינק פלויד הם דבר שיש בו חן. אולי דווקא בגלל שהוקלטו מזמן, עוד יש בהם את הסאונד ההוא, של "פינק פלויד" מפעם, סאונד שכיום בטח כבר אי אפשר לשחזר. זה קצת אוקסימורון, אבל באלבום הזה פינק פלויד אינם נשמעים כמו זקנים שמנסים לעשות כמו פעם, אלא באמת כמו שהם נשמעו פעם. שזה די כיף.
בסוף האלבום יש בכל זאת שיר שהוא ממש שיר. "Louder Then Words" מכיל את כל הדילמות של האלבום כולו. זה נשמע כמו שיר של פינק פלויד. באופן יותר ספציפי זה נשמע כמו שיר שלא הכרנו מתוך "The Wall". זה לא יותר יפה מהשירים המקוריים, אבל זה גם לא רע. ומכאן הכל עניין של נקודת השקפה. אם כל העסק בא לכם טוב, אז טוב, ואם כל העסק נראה לכם מעופש, זה גם הגיוני ובסדר.
מה שאני מנסה בעצם לומר הוא שהאלבום הזה הוא לא יצירה עצמאית. הוא מין הערת שוליים לרגעי השיא של פינק פלויד, בעיקר סביב "Wish You Were Here" עם הדהוד ל"צד האפל" ו"החומה" שכבר הזכרתי. השאלה איזה ערך יש לאלבום הזה תלויה בסנטימנט שיש לכם ברגע הזה בזמן לפינק פלויד. תחזיקו חזק, אני מעביר את האחריות אליכם.
יהיה כל אחד המבקר בעצמו, כמו שבמילא נהוג עכשיו, ויחליט אם קטעי גיטרה האלה של דייב גילמור באים לו טוב או לא. כדי לקצר את התהליך אני מציע לכם לבדוק את "If That's What We Do". שממש מחזיר בזמן ל-1975 או לכל זכרון שיש לכם מהתמונה המפורסמת של האיש בחליפה לוחץ יד לאיש בחליפה, רק שהוא בוער. אני מיד חשתי מין עקצוץ נעים ועברתי להקשיב ל"Wish You Were Here" המקורי. אבל כאמור זה רק אני.
Pink Floyd. The Endless River (*** שלושה כוכבים).