ניקי מינאז' היא כוכבת הפופ המדליקה ביותר בעולם כרגע. זוזי גאגא. זוזי קייטי פרי. הנה באה המשוגעת החדשה והיא ממש מטו-ר-פת. שיואו. איזה בגדים. איזה תלבושות. וכמה עניינים בבת אחת. תענוג.
ניקי מינאז' היתה לפני ארבע שנים השם הכי חם בעולם ההיפ הופ הניו יורקי. ליל' ויין שגילה אותה דאג שכולם יעריצו אותה. מקנייה ווסט ועד בכלל. ואכן כל מי שחשב את עצמו, דאג שהיא תתארח אצלו בשיר, כולל מדונה. העניין הוא שמינאג' לא הסתפקה בהיפ הופ. וזה למרות שהיא נהדרת, הפלואו שלה הורס, היא לא ממש מסתפקת בכוכבות בסגנון מיסי אליוט. היא רוצה כמו ריהאנה, כמו ליידי גאגא. היא רוצה הכל. אולי זה גם עניין של תקופה. גם מיסי אליוט היתה צריכה היום לזמר עם דיוויד גואטה. זה מה שדורש רדיו הלהיטים בעולם.
הדיסק החדש, בדיוק כמו החדש של שלומי שבת, מכיל שני דיסקים שונים. במקרה שלה זה דיסק היפ הופ ומיד אחריו דיסק פופ. השיר המוביל את חלק ההיפ הופ נקרא "Come On A Cone" שרק שמו מלא באינספור משמעויות כפולות. בשיר הזה היא נותנת את כל השואו. הוא מסביר הכל. היא מתחילה בשורות: "רוצה להסתכל? תזמין אותי להתארח בשיר/ אבל תדע שזה יעלה לך/ סכום של שש ספרות". מייד אחר כך היא מתייחסת לתמונת הרכילות המפורסמת שלה יושבת בתצוגת אופנה ליד אנה וינטור. "כשאני יושבת עם אנה/ אני באמת יושבת עם אנה/ זאת לא מטאפורה, לא פנצ'ליין/ אני בא-מת יושבת עם אנה". ואז לקראת סוף השיר היא כבר לגמרי משוחררת "אם לא היית כל כך מכוער/ הייתי שמה את הזין שלי על הפנים שלך" ומיד היא פוצחת בשירת "זין בפנים" כאילו היתה שרה פרסומת ליוגורט. זה חמוד. זה מצחיק. זה די גאוני.
החלק השני של האלבום הוא כנראה זה שיביא לה את הכסף ואת האצטדיונים. כולם מבינים שיש לה טעם מעולה באופנה. שהיא מתחפשת לא פחות מוצלחת מליידי גאגא. ועכשיו גם יש את השירים שיתאימו למופע. החלק הזה מתחיל בארבעה שירים שהפיק רד-וואן שעבד גם עם (הפתעה) ליידי גאגא. ויצר עבורה שרשרת להיטי ריהאנה, שממש נשמעים כאילו ריהאנה שרה אותם. הסינגל "Starships" שחייב תודה לרוחו של דיוויד גואטה. "Automatic" הוא עוד שיר ריהאנה קלסי. גם הוא להיט משגע. ואם מתעקשים גם "Young Forever" שהפיק ד"ר לוק נשמע לחלוטין ריהאנה.
אניני טעם בראפ מעריצים את האדמה שעליה היא דורכת
לא שזה משנה. כי מינאז' היא כה מגוונת שהיא יכולה לעשות כל דבר. מול השירים הצ'יזיים היא מעמידה את "Beez In The Trap", שיר שמזכיר את הימים הכי טובים של מיסי, ומבהיר למה קונוסרים של ראפ מעריצים את האדמה שעליה היא דורכת.
ועוד לא אמרנו כלום על רומן זולנסקי, האלטר-אגו שלה, הומו פולני שלפעמים היא שרה מגרונו (למשל בשיר הפותח). ובכל השטויות שלה, שמפוזרות לאורך הדיסק. ברוח העידן החדש, הדיסק שלה נשמע יותר כמו מיקסטייפ או תוכנית רדיו שמערבבת להיטים משני סגנונות. זה לא אלבום אחיד במובן הרגיל של המילה. זה יותר כמו חנות סוכריות עמוסה ביותר מידי סחורה, בצבעים עזים, שאי אפשר לעמוד בפניה, גם אם ברור שצריכה מוגברת תעשה כאב בטן.
ניקי מינאג' שהיא גם שחורה וגם חמודה, גורמת לליידי גאגא להישמע קצת שנה שעברה, שלא לומר לפני שנתיים. ובגלל זה הדיסק שלה הוא מתחרה חזק מאוד לדיסק של מדונה, על תואר דיסק הפופ הטוב של השנה.
Nicki Menaj, "Pink Friday: Roman reloaded, "הליקון", **** ארבעה כוכבים.
>> נוי אלוש על החדשים של כריס בראון, דיוויד גואטה, ג'סי ג'יי ועוד