הזמרים הלטינים טוקיצ׳ה וג׳יי באלווין נקלעו לפני כחודש לסערה. בקליפ לשיר "Perra", שצולם בשכונתה של טוקיצ'ה ברפובליקה הדומיניקנית, מופיעים עשרות בני אדם מחופשים לכלבים, ופריים ספציפי של באלווין מחזיק שתי נשים שחורות ברצועות גרם לרבים באמריקה הלטינית לרתוח. כשאמו של הזמר התערבה והתראיינה ברדיו השניים הבינו שאין טעם להמשיך להילחם והורידו את הקליפ מיוטיוב לאחר שהיה חודשיים באוויר.
באלווין שחרר התנצלות גנרית שאופיינית לאמנים גדולים, אבל לעומתו טוקיצ׳ה (25) שגדלה ברפובליקה הדומיניקנית ועדיין לא עשתה את הקרוסאובר למיינסטרים נתנה לרולינג סטון תשובה הרבה יותר מורכבת: "אמרתי שאם אני כבר הולכת לדבר על 'כלבה לוהטת', אני הולכת להשתמש בשפה שקשורה לזה. כאדם יצירתי, אם יש לי יש שיר שמדבר על כלבים, אז אני הולכת ליצור את העולם הזה", סיפרה. "אני מבינה את הפרשנות שאנשים עשו ואני באמת מצטערת ממי שנפגע. אבל בו זמנית, אמנות היא דרך ביטוי. ככה יוצרים עולם".
"אדם יצירתי" הן צמד המילים שמובילות את טוקיצ׳ה אלטגרסיה פרלטה כל ימי חייה. מאז שרקדה וציירה בתור נערה, דרך ההתנסות שלה בעולם הדוגמנות הדיגיטלי (פלוס עמוד אונלי פאנס) ועד לרגע שבו נענתה להצעה של מנהלה כיום, ריימי פאולוס, לנסות ולהקליט שירים כשהייתה בת 20. יש אנשים שאלמנט היצירתיות בולט אצלם לא משנה באיזה תחום הם פועלים ופאולוס זיהה אותו אצל טוקיצ׳ה, כי כבר אחרי השיר הראשון שהקליטו הוא החתים אותה אצלו בלייבל.
מאותו שיר, הדרך להפוך לדבר הכי פרש בעולם המוזיקה - עד כדי כך שהיא גורמת לשירים הבוטים של דוג׳ה קאט וקארדי בי להחוויר ולהישמע כמו שירי ילדים - הייתה מאוד קצרה, ומסיבה מאוד פשוטה: טוקיצ׳ה עושה מוזיקת טראפ ודמבאו (ז׳אנר קצבי שנע בין דאנסהול לרגאטון ברזילי ומזוהה עם מולדתה של הזמרת), אבל בלב ובנשמה שלה היא בכלל רוקיסטית. בראיון שקיימה במאי האחרון היא מסבירה שפנתה לטראפ כי זה הז׳אנר שהכי קרוב היום לרוק ופופולרי מאוד. אל תרימו גבה, השורשים התרבותיים של הז׳אנרים אמנם רחוקים מאוד, אבל לטראפ ורוק יש מרכיב אחד בולט ודומה: בשניהם אתה "חופשי" להגיד מה שאתה רוצה.
בשירים שהקליטה תחת חסותו של פאולוס, טוקיצ׳ה שרה על כל מה שחוותה כילדה, נערה והיום כבר אישה בוגרת ברפובליקה הדומיניקנית: סקס, סמים, אלימות ופשע. "Perra" לא היה השיר הראשון שלה שייצר סערה, בשנה שעברה שחררה את "Desacato Escolar" (בתרגום חופשי: "בוז לבית ספר") יחד עם יומל אל מלוסו, במהלכו שרה שהעיפו אותה מבית הספר בגלל מריחואנה, סקס שקיימה עם השרת והאורגיה שארגנה בחצר בית הספר. השיר, אגב, מלווה בגניחות שלה בצורה שתואמת את הקצב של הביט. לאחר שקיבלה על הראש, השיר ירד מיוטיוב - אבל הזמרת, שמבינה טוב מאוד איך העולם עובד, אמרה: יש לכם תלונות? בואו לשנות את המציאות.
"אני חושבת שאלו שביקרו את השיר לא רוצים לקבל את החיים כמו שהם", אמרה בראיון נוסף. "דמבאו ומוזיקה אורבנית באופן כללי הם הדרך לבטא את חיי השכונה והעולם התחתון. אם בראפ מדברים על פשע ונשק - זה כי הם קיימים, לא כי האמן ממציא את זה. אנחנו לא יכולים להתעלם מהמציאות הזו. זנות זה אותו הדבר, זה תמיד היה קיים ואם מדברים על זה בשירים זה כי ככה זה. אם אותם מבקרים של השיר לא מרגישים איתו בנוח, אולי זה בגלל שהם לא רוצה שאנשים ידעו על המציאות הזו, אבל אנחנו שרים את מה שאנחנו חיים וזה בלתי נמנע".
בהמשך אותו ראיון הסבירה קצת יותר לעומק מה עומד מאחורי המסרים בשירים שלה. שוב, לא מדובר בגימיק של בוטות, אלא מראה למציאות שלה בתור אישה באמריקה הלטינית ובעולם בכלל: "אני מדברת על דברים שאני אוהבת כבן אדם, ואני אומרת בן אדם כי אתה צריך קודם כל לדעת מי אתה - לפני שאתה מראה אופי". זה יכול היה לפגוע במגניבות שלה, אבל על סמים היא כבר לא שרה מהסיבה הפשוטה שהיא נגמלה מהם וכאמור, האותנטיות חשובה לה יותר מכל.
גם כשהוציאה את באנגר המסיבות "Linda" יחד עם רוסליה בספטמבר האחרון, האותנטיות הזו נשמרה באמצעות קליפ מטונף עד כדי שלמות - עם פריים ראשון שכולל קלוז-אפ על אסלה כל כך מלוכלכת שאפילו התחנה המרכזית בת"א הייתה מעדיפה להתאפק. הדרך שבה הצליחה יחד עם רוסליה להעביר את הקושי שגדלה בו, מהפנטת ונותנת הצצה לעולם אחר, אותו עולם תחתון שאנחנו לא נחשפים בדרך כלל מרצון. טוקיצ'ה מנצלת את הפלטפורמה שלה בשביל להדליק אולטרה זרקור על דחויי העולם, לא במקרה מככבות בקליפ נשים טרנסיות דרום אמריקאיות. איט איז וואט איט איז, לא טוב לכם? הבעיה בכם. אנחנו כאן "להתנשק אחת עם השנייה למרות שאנחנו רק חברות, הציפורניים צבועות ונועלות סטילטו".
הזמרת שמעידה על עצמה כמי שתמיד אהבה "תוכן מיני ומורבידיות" והסתבכה בגללם לא פעם עם משפחתה הייתה נחסמת באופן קבוע באינסטגרם. כשגילתה את האונלי פאנס, היא ראתה בזה "הזדמנות לעשות את זה בלי צנזורה". בהמשך טוקיצ'ה התייעצה עם מומחים בתחום (מה שזה לא אומר) והם לימדו אותה לייצר מזה רווח אמיתי: "זה עזר לי המון בתקופת הקורונה - כל ההשקעות שעשיתי במוזיקה שלי בחודשים האחרונים הגיעו מהפלטפורמה הזו", סיפרה.
עמוד האונלי פאנס רק מחזק את מורכבות הדמות של "טוקיצ'ה". על פניו מדובר בפלטפורמה שבה נשים מוכרות את הגוף שלהן, או לפחות תיעוד שלו, אבל קצת כמו שהזמרת מצליחה לתעל את אותו קושי שהתמודדה איתו בחייה לטובת היצירתיות שבשירים שלה, כך גם במקרה זה. אפשר לצקצק ולהתנגד מתוך אטימות ובעיקר בורות, אבל גם לזה היא כבר ענתה בעבר: "אנשים אוהבים את מה שאסור. ככל שינסו להרחיק אותי, ככה אנשים יאהבו אותי יותר".