אחרי שנתיים ללא פורים כהלכתו בצל מגפת הקורונה, השנה החגיגות חזרו בענק, וגרמו לחג השמח בשנה להיות כזה שלא נשכח הרבה זמן. אחרי בניית לו"ז צפוף במיוחד לסופ"ש ארוך (וגם חגיגות פרה-פורים שבוע לפני, ואפטר פורים שבוע אחרי) ובידיעה שלא אצליח להשתחרר מתחושת ה-FOMO, יצאתי לחגוג. בתפריט: פסטיבל אחד ענק, שני מסיבות EDM ולילה אחד בקלאב תל אביבי.
ארוחת החג, על שלל המנות שלה הייתה נהדרת, אבל פורים, ובכלל פתיחת השנה הנהדרת לחיי הלילה בישראל העלו כמה נקודות שחשוב לדבר עליהן:
הטרנד עדיין לא חלף
היו מי שהספידו אותו ואמרו שאנחנו מגיעים לנקודת מיצוי, אבל הטכנו (או לפחות מה שבישראל קוראים לו טכנו, ליתר דיוק) שרד גם את הקורונה והתפוצץ לחלוטין בפורים. במרכז כמובן עמד פסטיבל לונאר, שעם ליינאפ מדהים ותפאורה מוקפדת הביא לפארק הירקון אלפי אנשים. אבל זה ממש לא נגמר שם – כמעט כל אירועי החג הבולטים נגעו בז'אנר ששולט ללא עוררין בחיי הלילה בישראל.
האם מה שמביא אנשים למסיבות טכנו הוא המוזיקה עצמה? אם לשפוט לפי כמות האנשים ששאלו אותי "מי מנגן עכשיו?" בזמן הסט המבריק של סטפן בודזין ב"לונאר" והשמות הרבים שמצליחים למכור לישראלים כ"שמות ענק בטכנו" התשובה היא לא, הקהל של הטכנו, ברובו המוחלט מגיע בשביל ההפקה. אבל עם הפקות כל כך מושקעות – קשה לראות את הסוף של הטרנד הזה.
הרנסנס של ה-EDM
חגיגות הפורים, שהתבססו על הז'אנר המרים של המוזיקה האלקטרונית, היו הוכחה נוספת למי שעדיין לא הבין - EDM חוזר לקדמת הבמה. אולי זה החוסר באירועים בז'אנר בשנתיים של הקורונה, אולי זה המחירים של הדיג'ייז המובילים בתחום שירדו, אולי העובדה שבכל זאת יש קהל ששבע מטכנו ואולי זה העובדה שאנחנו פשוט רוצים לחזור ולהרים – אבל עם תוצאות קשה להתווכח.
רק שבוע לפני פורים, ארמין ואן ביורן הצליח להביא לא פחות מ-8,000 אלף בליינים לאילת. בחג עצמו, ברוקס ו-KAAZE, שמות לא מהטופ העולמי, הצליחו להביא יותר מאלף איש לשתי מסיבות שונות בימים שונים. המספרים והשמות האלה מצטרפים לכמה שמות בולטים שראינו כאן מתחילת השנה כמו אוליבר הלדנס ות'רד פארטי שהובילו אירועים מוצלחים גם כן. נכון, אלו לא המספרים של טכנו, אבל בשביל ז'אנר שבישראל היה בגסיסה – מדובר בחדשות טובות. גם המפיקים מבינים את זה, ואנחנו צפויים בחודשים הקרובים לראות רכבת אווירית של אמני EDM (גם מהטופ העולמי אבל גם כאלה שמדברים לגרעין הקשה של הז'אנר) מגיעה לישראל.
באשר לאירועים עצמם ולקהל של ה-EDM, ההבדל מהקהל הטכנואידי ברור: בעוד בטכנו ההפקה היא המניע, ב-EDM אלוהים הוא הדיג'יי ומגיעים בשבילו. לצערי, גם מפיקי האירועים בז'אנר יודעים את זה ומרשים לעצמם לחפף ברמת התפאורה, הבמה והסאונד. למפיקים אני אומר – הקהל לא מטומטם, אף אחד לא מצפה לראות עם כמות הקהל שכרגע יש בז'אנר הפקות מושקעות ברמת הלונאר או חאן השיירות, אבל כן אפשר לתת קצת יותר גם ברמת הסאונד וגם ברמת התפאורה, לטווח הארוך זה רק ישתלם לכולם.
מחירי האלכוהול ממשיכים לעלות, הבליינים בוחרים בסמים
עליית המחירים בישראל לא פסחה על חיי הלילה, ומלבד לכרטיסים שהגיעו למחירי הזויים - 450 שקל זה לא מחיר נורמלי למסיבה ולא ל"פסטיבל" של כמה שעות - גם מחירי האלכוהול קפצו. מחיר של ג'ין אנד טוניק למשל, עבר כבר את רף ה-60 שקל בלא מעט מהמקומות, כשבחלק מהם הוא אפילו מגיע כבר ל-70 שקלים.
מנגד, בטלגרם ושאר הדרכים להתארגן התרחשה חגיגה של ממש עם מבצעים - ודי ברור במה הבליין הישראלי בחר. מצד אחד, לא מעט מפיקי אירועים מעידים על ירידה במכירות האלכוהול בברים ומצד שני, קשה היה להתעלם מכמות משקפי השמש והמסטיקים שנראו על הרחבה, גם כשהשמש כבר ירדה. אולי הגיע הזמן שמפיקי האירועים יחשבו מסלול מחדש בכל מה שקשור למחירי האלכוהול ויגלו קצת יותר הוגנות כלפי הצרכנים שלהם – כי החגיגה החזירית הזו כבר מזמן עברה את גבול הטעם הטוב.
חיי הלילה המגוונים בעולם
אני בחרתי לחגוג את אירועי פורים על טהרת הטכנו וה-EDM, אבל פורים ממש לא הסתכם רק בז'אנרים האלה. גם מי שאוהב את המוזיקה האלקטרונית שלו בסטייל אחר (טראנס, דאבסטפ או הארדסטייל) וגם מי שמעדיף היפ הופ או מיינסטרים יכול היה למצוא מסיבה תל אביבית (אבל לא רק) ראויה לחגוג בה. זו הוכחה נוספת, למי שעדיין צריך כזו, שתל אביב היא לא רק אחת מבירות חיי הלילה הטובות בעולם, אלא גם אחת המגוונות שבהן.