1. קשה לכתוב ביקורת על אישתך. בכל זאת, בת זוג. עם מה שאני אכתוב עכשיו אני אצטרך להתמודד אחר כך בבית. טוב, האמת היא שב-15+ השנים שלנו יחד, מאז ששמעתי אותה לראשונה בקלאסיקה "On & On" באמצע-סוף הניינטיז והתאהבנו, אני ואריקה לא חיים באותו בית, אלא מנהלים יחסים בטווח רחוק. אנחנו נותנים אחד לשני ספייס ואני ממש סבבה עם זה. אני כאן בתל אביב והיא בדאלאס טקסס, מגדלת את שלושת הילדים שלה (כל אחד מראפר אגדי אחר - סבן הגדול הוא בנו של אנדרה 3000 מאאוטקאסט, פומה האמצעית היא בתו של אגדת הווסט קוסט D.O.C ומארס הקטנה היא בתו של ג׳יי אלקטרוניקה. ועכשיו היא איתי. יש לה קטע עם ראפרים כנראה. אבל אני עוד לא מוכן לילדים) ועושה את מלאכתה כמלכה הבלתי מעורערת של הנו-סול.
המונח נו-סול, למי מכם שאינו מכיר, הוא מונח מעט מיושן (אך עדיין די מדויק) המתאר את החיבור המיוחד בין היפ הופ, ג׳אז וסול, שנולד אי שם באמצע הניינטיז והונהג על ידי אמנים כמו באדו, ד׳אנג׳לו, מיוזיק סולצ׳יילד, ג׳יל סקוט ועוד. מוזיקה שנטועה עמוק בשורשיי העבר אבל תמיד שואפת למעלה אל החלל. וכך באמת נראתה הקריירה של אריקה באדו מאז שפרצה עם האלבום "Baduizm" ב-1997, שהציג את הסאונד הטהור של הניו סול (קלידי פנדר רודז, תופים מעודנים וגרוב איטי ונוזלי) ועד לאלבומה האחרון מ-2010, "New Amerykah Part 2" שהגיע למחוזות פסיכדליים יותר. לאורך כל הדרך, באדו תמיד שמרה על הייחוד שלה. תמיד מוערכת על ידי כולם, מהמיינסטרים ועד האנדרגראונד, ובו בזמן הולכת בדרכה האינדיבידואלית, מנותקת מטרנדים חולפים ולא נותנת להפרעת הקשב הבלתי פוסקת של הקהל, להזיז אותה ממקומה. באדו היא סמל של מוזיקה אמיתית, טהורה, היא כבר חלק מה-DNA של המוזיקה העכשווית ולכן היא תמיד נשארת רלוונטית, וללא מאמץ מיוחד. זה, והיופי שלה שרק הולך וגובר עם השנים, הם הדברים שגרמו לי להבין שמדובר באשתי לכל החיים.
2. גם בחמש השנים האחרונות, בהן באדו הפגינה שקט יחסי ולא הוציאה מוזיקה כמעט, עדיין עמדתי לצידה כמו בעל טוב. באדו העדיפה להשקיע בגידול הילדים, להתנסות במשחק, תקלוט (תחת השם Lo-Down Loretta Brown) ואפילו סטנד-אפ, ועל הדרך גם הפכה לסוג של כוכבת ויראלית בכך שניהלה בעצמה את עמוד הפייסבוק שלה והעלתה אליו סרטונים משעשעים ומרגשים, מסיבובי ההופעות, ניסויים חברתיים, אנימציות סטופ מושן (!) ועד לרגעים אינטימיים עם המשפחה. התקופה הזו אמנם הוכיחה את האישיות הכובשת והיצירתיות הבלתי פוסקת שלה בשלל תחומים, אבל עדיין הייתה לא קלה עבור מי שחיכה לאלבום חדש ואמיתי של באדו.
3. עד שלפתע השקט נקטע לפני כמה שבועות עם שיר חדש, שהפתיע בהיותו קאבר ללהיט הכי גדול של התקופה - "Hotline Bling" של דרייק. באדו חזרה למשחק בדרך שרק היא יכולה, עדיין מאותו המקום המשוחרר והלא מחייב שהיא נמצאת בו כרגע. היא ממש אהבה את השיר, אז החליטה לעשות לו קאבר. סתם ככה. כמובן שהתוצאה הייתה מהפנטת, ומסתבר שהזרימה הייתה כל כך גבוהה שהיא כבר נשארה באולפן ותוך 10 ימים יצרה מיקסטייפ (שכיום כבר הפך לשם הקוד לכל דבר שהוא לא אלבום רשמי) חדש בשם "U Caint Use My Phone" (הטעות במקור, ומתייחסת ל"Tyrone", אחד השירים המפורסמים שלה) שסובב כולו סביב הקונספט של טלפונים. 11 רצועות שמתפרשות על 40 דקות סה״כ, הכוללות קטעים חדשים, רפרורים לקטעים ישנים מהקטלוג, חצאי קאברים ושני אורחים יוקרתיים במיוחד - אנדרה 3000 ודרייק.
מי שמצפה לשמוע עבודה מגובשת כמו האלבומים "Mama's Gun" או "New Amerykah" עלול להתאכזב, אבל מי שפתוח לניסויים המוזיקליים של באדו יקבל מהמיקסטייפ החדש בדיוק את מה שהוא מחפש. המיקסטייפ מרגיש כמו מעין שיר אחד ארוך, בו באדו חוקרת את הנושא בו בחרה משלל כיוונים ופרספקטיבות - מ"Phone Down" הסקסי, "Mr. Telephone Man" המלנכולי, "U Don't Have to Call" שקורץ לפזמון המפורסם של אשר ו״Dial'AFreaq" הברייקביטי והמקפיץ. אפשר להרגיש את ההשפעה של "Hotline Bling", ושאר המוזיקה של דרייק, על הפרויקט כולו, כשסימפול הסלסה האיטי עולה ויורד מדי פעם, והאווירה הכללית מהדהדת את הסאונד העמום והאפלולי שדרייק גיבש באלבומים שלו. באדו הודתה בראיונות על אהבתה הגדולה לדרייק, והחיבור ביניהם על השיר "What's Your Phone Number" מרגיש טבעי לגמרי.
אבל השוס האמיתי מגיע בסוף, כשאנדרה 3000, שבאמת נעלם מהעין הציבורית בשנים האחרונות, מגיח לדואט לא ייאמן עם האקסית שלו בשם "Hello" (אין קשר לאדל). זה שיר שבקלות היה יכול להיות חלק מהאלבום המופתי בפוטנציה שאנחנו מחכים שבאדו עוד תביא לנו. כל כך כיף לשמוע את הראפ המפורק והמתוחכם של אנדרה, וכשהם נכנסים להרמוניות זה מצמרר כמו שרק מפגש בין ענקים אמיתיים, כאלה שייזכרו לנצח, יכול. אני מודה שקצת קינאתי כששמעתי אותם יחד וזה נשמע כמעט כאילו הם שוב מאוהבים, אבל זה הכול בשביל המוזיקה, וכולנו אנשים בוגרים. אני בטוח שהיא עדיין נאמנה לי כמו שאני נאמן לה. (*לצערי עורכי הדין של באדו עובדים שעות נוספות ואין שום מקום באינטרנט בו אפשר לשמוע את המיקסטייפ חוץ מאשר לקנות אותו באייטונז, אז אין באפשרותי לצרף לינקים. תצטרכו פשוט לסמוך על המילה שלי!)
4. בצד השני של הסקאלה, אך עדיין במחוזות הסול/אר נ׳ בי, יצא השבוע אלבום של אחד מהזמרים הכי חמים של התקופה האחרונה - Ty Dolla $ign. מאז שחתם בלייבל Taylor Gang של וויז קאליפה, דולה סיין נחשב לאחד מהזמרים האלה שאם הם כותבים לך פזמון, מדובר בלהיט אוטומטי. במיוחד אם הוא משתף פעולה עם המפיק DJ Mustard, כמו שיעידו השירים "Or Nah" ו-"Down On Me" שחורכים רחבות עד היום. אך מעטים יודעים שבתחילת דרכו, גם דולה סיין התעסק בצד האלטרנטיבי יותר של הסול, כחלק מהצמד Ty & Kory שהוציאו מיקסטייפ נשכח ב-2008. הוא אפילו שיתף פעולה עם שלישיית המפיקים Sa Ra, שעבדה הרבה עם אריקה באדו.
אך מאז שהפרויקט ההוא לא צלח, דולה סיין עבר טרנספורמציה, נפתח למיינסטרים והפך לכוכב בינלאומי ששר על ביצ׳ז וסמים. אבל כפי שהאלבום החדש שלו "Free TC" מעיד, הוא עדיין לא איבד את הטעם הטוב ואת האומץ המוזיקלי. מדובר באלבום שהוא מופת של שילוב בין גבוה ונמוך, פופיות טהורה שפוגשת תחכום ועידון - בין אם זה באירוחים החכמים (בייביפייס, זמר האר נ׳ בי האגדי כגיטריסט בשיר "Solid", או להקת הבנים השחורה Jagged Edge, גם היא מתהילת הניינטיז, כזמרי ליווי ביציאה המדהימה "Straight Up") או בהפקה השאפתנית (שירים כמו "Miracles/Wherever" או "Guard Down" עם קניה ווסט ופאף דאדי). דולה סיין דאג להביא את כל השמנא והסלתא של האר נ׳ בי לדורותיו, ומלבד אלה שכבר ציינתי, מתארחים באלבום גם ברנדי, אר קלי וטריי סונגז, בעוד על גזרת הראפ מתארחים החשודים המיידיים וויז קאליפה, E-40, ריי סראמורד, פטי וואפ ועוד. על פניו זה אלבום מיינסטרימי כאילו רגיל, ויש בו כמה פילרים כמו "Horses in the Stable" או "Credit", אבל משהו ביכולת הכתיבה (או יותר נכון ההלחנה, המילים שלו לרוב די גרועות ושטחיות) של דולה סיין כל כך מדויק וחד שכל קטע, בין אם הוא קטע קלאב סליזי או קטע סול מרגש, נכנס ישר ללב, וגם הקול העמוק והמחוספס שלו פשוט נשמע טוב תמיד. טיי דולה סיין אולי נכנס לעולם הכסף הגדול, אבל מה שמוביל אותו זו עדיין אהבה למוזיקה, ואפשר לשמוע את זה בכל שיר. ״Finale", השיר הסוגר בו דולה סיין מתאחד שוב עם המפיקים הישנים Sa-Ra, הוא בקלות אחד הקטעים היפים של השנה, שמשלב בין מלודיה פשוטה וקלילה להפקה חלומית ומרחפת. עכשיו כבר דצמבר, אז אני לא מפחד להגיד שזה ללא ספק אחד מאלבומי השנה בעיני. ויש אותו גם ביוטיוב במלואו אז רוצו להאזין!
עדכון - הובאה לתשומת לבי הכתבה הזו שטוענת שמי שהתארח באלבום הוא מתחזה ולא דרייק. האם יש דברים בגו או שמא זו הטרלה של אריקה? שפטו בעצמכם