אני חולה על שירי פאק איט. אל תטרחו לגגל, זה מושג שאני המצאתי כדי לתאר סוג מאוד מסוים של שירים שמאוד נפוצים בהיפ הופ. אלו שירים שנוצרים כשאמן עם הגב אל הקיר, בתוכו מבעבע רגש זועם שחייב למצוא פתח אמנותי ומכריח את הראפר לעשות מה שהוא עושה הכי טוב ולתת להר הגעש להתפרץ על המיקרופון. תחשבו על NWA שרים מקללים את המשטרה, טופאק מטנף על ביגי ב-Hit 'Em Up או על אמינם יורד על עצמו בבאטל המנצח של 8 מייל. השירים שבהם האמן אומר פאק איט, אני חייב להוציא את השיר הזה, ויהיה מה שיהיה. ופאק, איזה שיר פאק איט אמיץ הוציא טונה.

"לאן שאפנה מבטי", הסינגל השני של טונה מאלבומו השלישי שצפוי לצאת בעתיד הקרוב, הוא חתיכת שיר עם ביצים. מובל בעזרת ביט אגרסיבי באווירת טראפ טונה יוצא למלחמה: "אני הרב סרן, על החד קרן, משחיז חרב", הוא פותח עם הארטילריה וממשיך עם מטח חיצים שמכוונים הישר לאותו "קלארק גייבל שהבטיח שהוא סטאר מייקר", אבל מתגלה כגרוע יותר מדארת' ויידר. זה הוא לא שיר התרברבות רגיל של ראפר שמנסה להציג את עצמו כלוחם, אלא קליע צלף שמכוון לאדם אחד, שלא במקרה הוא גם אחד האנשים החזקים ביותר בתעשיית המוזיקה הישראלית.

לא צריך להיות בסוד העניינים כדי להבין במי מדובר. טונה אמנם לא מציין את אותו אדם בשמו, אבל מספיק לחבר את פיסות הפאזל הגדולות כדי לפתור את התעלומה. אותו קלארק גייבל מתואר בשיר כנציג לייבל שרק שם לאמן רגליים ולוקח קרדיט על כלום. ותראו איזה קטע, טונה בדיוק סיים חוזה ארוך שנים עם חברת התקליטים עננה. טונה לא חס על יניב דוידסון, המייסד והבעלים של עננה, כשהוא משווה את החוזים של הלייבל למסחר עבדים בשוק האפור ומסיים את השיר בדגימה מהמנון החיילים "בכלא הצבאי" של נוריאל ("אני רוצה קב״ן, שיוציא אותי מכאן") כדי לתקוע את המסמר האחרון. הוא גם מדגיש שעורכי דין יקרים לא מרשימים אותו, ושאם דוידסון מתכוון לתבוע אותו על דבריו, כדאי שיכין את עצמו לשיעור ביחסי ציבור. ביצים, כבר אמרתי?

אם דוידסון חכם הוא ייקח את עצתו של טונה ויוותר על תביעת הדיבה. קרבות משפטיים בניסיון להשתיק אמנות הן חרב פיפיות – גם אם ינצח במשפט, הוא יזכר לעד בתור מנהל חברת התקליטים הגדול שתקף ראפר על שעשה את מה שאמור לעשות ואמר את שעל ליבו. חוץ מזה, אני לא משפטן, אבל נראה שלטונה יש קייס, או כדבריו, "יש כבר מספיק הוכחות וזמרים חבולים". זו שורה שמרמזת על שורת האמנים שנפגעו מעננה – בינהם מיקי גבריאל וקובי אושרת שתבעו אותו, מירי מסיקה ופישי הגדול שיצאו מעננה בטונים צורמים ויותר מכולם, איה כורם, שסכסוכה המשפטי עם דוידסון הוביל ליצירת "חוק איה כורם" שהגביל את כוחן של חברות תקליטים בהחתמת אמן על חוזה דרקוני מדי. 

אמנים לא נוטים לדבר על מאחורי הקלעים בשירים שלהם – מה לעשות, שירי אהבה מוכרים הרבה יותר – אבל ראפרים לא אוהבים להשאיר דברים בבטן. אחרי שכורם שוחררה שעננה בחסות בית המשפט היא הוציאה את אלבום הקונספט המצוין "2023", שאכן עסק ברעיונות של חופש, אבל לא הגיע לכדי אמירה עוקצת על "חוזים שירכבו על כישרון וכאב", כדברי טונה. וכפי שנרמז בשיר, זו אפילו לא הפעם הראשונה שהוא מתייחס לנושא. למעשה, אלבומו האחרון "טונהפארק", שיצא תחת עננה לפני שנתיים, הוא במידה רבה כולו על התסכול מול אותה חברת תקליטים דרכה שוחרר.

"כי בסיבוב זה עלי, והופ סבב הגלגל" אומר טונה בשיר החדש, ומספק בכך מפתח להבנת שני שירים חשובים מהאלבום הקודם. בעוד שהשיר "גלגל ענק" חוגג את הרגעים בהם אתה נמצא בטופ של הגלגל ("והופ סבב הגלגל"), "בסיבוב" חושף בסודיות את כל הקלפים. כשיצא האלבום השיר הרגיש מעט מנותק – סיפור על בחורה שחלמה להיות רקדנית, אבל סוכן ממולח שידל אותה בהבטחות לחתום על חוזה עם אותיות קטנות שהפך אותה לחשפנית. אם לא ברור לכם מי הרקדנית ומי אותו סוכן אשליות, טונה פיזר בשיר רמזים – הרקדנית, למשל, מתוארת כבעלת "לחיים שמנמנות". איזה קטע, זה בדיוק איך שאבא של טונה מתאר את בנו בשיר "רוק 30". 

עכשיו, בהתחשב במה שאנחנו מתחילים להבין, השורה "ולמרות שיש המון במות, צברה המון חובות ורוב הכסף שהרוויחה נעלם" כואבת פי כמה. כמו אמנים רבים לפניו, טונה סמך על האדם הלא נכון. זה הוא לא שיר שנועד רק לסגירת חשבונות, אלא תמרור אזהרה עבור האמנים, עבור דוידסון ועבור כל מי ששואף להיות או נמצא בתעשיית המוזיקה. "ואם אפסיד את שלי לפחות נציל את הבא", הוא מצהיר רגע לפני ששואל "אז איך יוצאים מדיבה?". ובכן, זה פשוט. אם דוידסון יחליט לתבוע את טונה, השיר הזה יהפוך להמנון שיזכיר לבעלי חברות התקליטים שמוזיקה שייכת למי שיוצר מוזיקה ולקהל שצורך אותה, לא למי שפשוט רוצה להחזיק בה. פאק איט.