שרי גבעתי רוצה לעשות הכל. אולי היא מזוהה בארץ בעיקר מהקמפיינים הגדולים שלה כדוגמנית, אבל גבעתי היא גם אמנית, שחקנית ומוזיקאית שזוכה לתשומת לב רצינית בחו"ל. היא רוצה גם וגם: גם ישראל וגם חו"ל, גם חיי משפחה וגם יצירה, ואין לה בעיה עם הבלבול שזה עשוי ליצור או הדעות הקדומות שיש כלפיה בארץ, כדוגמנית שהגחמה הנוכחית שלה היא מוזיקה.

"אין ספק שהתיוג קיים, ואני מבינה אותו כי גם אני עושה את זה בלי לשים לב. אם מישהו יגיד לי שג'יזל מוציאה אלבום גם אני ארים גבה", היא מודה. "אני מקבלת את זה בהבנה ועובדת עם זה. זה גורם לי לעשות יותר במוזיקה שלי. זה לא רק שאני כותבת את המילים והלחן, אני נורא בפנים. אני ביימתי את הקליפ שלי, זה דבר שזמרים לא עושים בדרך כלל אבל זה מגיע כי יש חשדנות לגבי בן אדם שמגיע ממקום אחר. חושבים שזו סתם הבלחה".

גבעתי של 2016 מתגוררת בישראל, נשואה ואם לילד, אבל זה הגיע אחרי הרבה שנים שהתגוררה בניו יורק ובלוס אנג'לס. וגם עכשיו המוזיקה שלה היא באנגלית ועם הפנים לגמרי לחו"ל. את האי.פי האחרון שלה, שנקרא "Esh", היא הקליטה בלונדון עם המפיק המוזיקלי ליאם האווי, שעבד גם עם זמרות כמו אדל, לנה דל ריי ואלי גולדינג.

איך נוצר החיבור בינך לבין המפיק?

"אני עובדת בשיתוף פעולה עם חברה מניו יורק ואמרתי להם שמבחינה מוזיקלית החיבור שלי ללונדון הוא יותר חזק מבחינת סגנון ואז התחילו לרוץ כל מיני שמות והבנתי שיש לו טאץ' טוב עם נשים וקול נשי, אז החלטתי ללכת עליו והוא פשוט מדהים. הוא אחד האנשים הכי מוכשרים שפגשתי".

מאיזה מקומות כתבת את החומרים החדשים?

"בדרך כללי אני כותבת על זוגיות ודברים כאלה, והפעם כבר הייתי במערכת יחסים טובה אז חוץ משיר אחד הכל נורא מדבר על העשייה שלי, סיפור אישי שקשור לתהליך העבודה. השיר 'Machine', למשל, מדבר על העולם המבקר, על איך שהעולם רואה אותך. אתה יכול להיות במקום שאתה מרגיש שנולדת להיות בו אבל מבחוץ זה נראה להם שאתה לא במשבצת הנכונה. אבל זו בסך הכל מכונה, זה לא אישי, לא משהו שצריך להתייחס אליו".

ומה הכוונה מאחורי השיר 'Fall'?

"השיר הזה מדבר על הרצון ליפול. ברוב השירים אומרים 'אני נופל, תרים אותי', מדברים על זה שהזוגיות מרימה אותך. אבל אני מקבלת כל כך הרבה חום ואהבה ודווקא היה חסר לי ליפול כדי ליצור מהמקום הזה. אני יוצרת ממקומות של וואקום, של חסכים. יש לי רצונות נורא גדולים וכשאני לא מקבלת את מה שאני רוצה אז יש לי את הנפילות האלו וכשלא היה לי אז זה היה נורא חסר לי".

בימוי: שרי גבעתי וניב שנק | צילום: אבנר מאיר | עריכה: אורנית לוי

למה בחרת לחזור לארץ אם ההצלחה המוזיקלית שלך היא בעיקר בחו"ל?

"מבחינתי הארץ זה הבית שלי, אז זה יהיה לי בונוס נהדר אם אנשים בארץ ישמעו ויתחברו. הבנתי מהחיים האישיים שלי אני הרבה יותר טובה פה בארץ. רציתי משפחה. גרתי איזה חמש שנים באל.איי ובניו יורק שלוש שנים ויש שם משהו שהכל סובב סביב עבודה כי יש הרבה יותר הזדמנויות מאשר בארץ, אתה יכול להתגלגל עוד שנה ועוד שנה ולא לשים לב מה קורה בחיים הפרטיים שלך והבנתי את זה והמשפחה שלי הבינה את זה, אז החלטתי לחזור לפה. לפעמים צריך להיות עם הרגליים על הקרקע כדי לעוף הכי גבוה שיש".

וזה לא פוגע בקריירה?

"זה בטוח הקרבה מבחינת הקריירה, אבל אני בן אדם יותר בטוח בעצמו ויותר מקורקע ומבין מה הוא רוצה וזה לא משנה לי כל כך. אני טסה הרבה וזה פחות נוח ואני עובדת בערב הרבה כדי להיות בשעה של לונדון וניו יורק, אבל אין מה לעשות, ככה זה כשרוצים מכל העולמות".

את מרגישה שהיחס אלייך אחר שם?

"בחו"ל כולם מתייחסים למוזיקה, אף אחד לא מדבר עלי. אולי יכולים להגיד שאני נראית טוב אבל כל היחס הוא למוזיקה, לקול, אני מקבלת הרבה מאוד מחמאות על הכתיבה שלי. זה דברים שבארץ לא יהיה".

האימהות הטריה משפיעה על היצירה שלך?

"בטח. הפרופורציות אחרות לגמרי. לפני זה אם משהו מדהים היה קורה זה היה הכל, ואם משהו לא טוב היה קורה זה היה הכל, ועכשיו יש משהו אחד יותר גדול מהכל, גם ממני ומבעלי. הוא הדבר. אי אפשר להסביר את זה עד שאין לך את זה. המוזיקה בפרופורציות ויש גם קצת יותר שלווה כי אתה מרגיש שיש לך יתד ענק. מצד שני יש יותר לחץ כי אין לך זמן לכלום. אני כל היום במרוץ אחרי הזמן, לשלוח, להספיק, לכתוב, להקליט, ללכת".

ובעלך מעורב ביצירה?

"בן הזוג שלי הוא אהבת חיי והוא מחזיר אותי לסדר. אני בן אדם מאוד רגשי, וזה לא טוב להיות יותר מדי רגשי, עדיף לעבוד יותר עם הראש לפעמים והוא פה לעזור לי עם זה. אני כמו בלון שעף בשמיים והוא פה לפעמים להחזיק ולהחזיר חזרה. הוא מאוד אינטיליגנט וקורא אנשים מאוד טוב ואני קצת לאבי-דאבי וחושבת שכולם טובים. הוא מחדד אותי".