"אין לי גיבורי גיטרה שאני מעריץ או אוהב", אומר אינגוויי מלמסטין אחד מהגיטריסטים הנחשבים והאהובים ביותר בעולם המטאל, שמגיע להופעה בארץ בשלישי, 27 לאפריל, בהאנגר 11. "הגיבור שלי הוא הכנר יצחק פרלמן שראיתי אותו כמה פעמים בהופעה במיאמי. הוא מדהים יש לו טכניקה מדהימה והמון רגש בנגינה שלו".
-אז אולי תזמין אותו לנגן ביחד משהו?
"הוא בן אדם עסוק, יצא לי פעם אחת לדבר איתו אחרי הופעה כאשר הוא ביקר במיאמי".
-דווקא קונצ'רטו לכינור וגיטרה מאת יצחק פרלמן ואינגווי מלמסטין נשמע לי כמו אלבום פלטינה, לא?
"(צוחק) הוא מנגן צ'ייקובסקי ופאגאניני, שהם יוצרים קלאסיים שאני נורא אוהב, אתה יודע מה, אולי".
גרסאות מטאל לאבבא ומייקל ג'קסון
אינגוויי מלמסטין נולד בשבדיה והיגר לארה"ב בתחילת שנות ה-80'. הוא נחשב לנגן גיטרה וירטואוז, המשלב במהירות בין מטאל למוזיקה קלאסית, כמו בחידושים שלו לבאך ובטהובן על גיטרה. מלמסטיין אוהב גם לחדש להיטי פופ גדולים, ולהפוך אותם לגרסאות מטאליות, כמו הביצוע שלו ל"Gimmie Gimmie Gimmie" של אבבא או "Somewhere Over the Rainbow" של ג'ודי גארלנד.
באלבומו האחרון "High Impact", שעם סיבוב ההופעות שלו יגיע לארץ, אפשר לשמוע גרסה חדשה ל-"Beat It" של מייקל ג'קסון המנוח. "תמיד חשבתי שזה שיר מצוין, והגרסה שעשיתי היא מאוד שונה מהמקור, זה לא משהו פופוליסטי, זה רק עוד הוכחה לכך שהיום אני עושה מה שאני רוצה", הוא מסביר.
אינגוויי מלמסטין החל את הקריירה בהרכב "אלקטרז" וב-1984 פתח בקריירת סולו. מחליפו ב"אלקטרז" היה אגב סטיבי ואי האגדי, שלפני כשנה העביר בארץ סדנת נגינה בגיטרה. ב-2003 נפגשו השניים, מלמסטיין וואי, בסיבוב ההופעות של ההרכב "G3" יחד ג'ו פטרוצ'י.
בשנים האחרונות מאס הגיטריסט בחברות התקליטים הגדולות והחל להוציא את אלבומיו בלייבל העצמאי שלו "Rising Force Record", שנקרא על שם אלבום הסולו הראשון שלו. "פשוט נמאס לי שאין לי שליטה על החומרים שלי", הוא מסביר. "אשתי, שהיא גם המנהלת שלי, באה עם הרעיון הזה וכיום אני יודע בדיוק מה קורה עם האלבום, יש לי נתוני מכירות עדכניים ולמעשה כל הקטלוג שלי בבעלותי, חוץ משני האלבומים הראשונים".
הנקודה הישראלית
האלבום הראשון שהוציא מלמסטין בלייבל העצמאי היה "Perpetual Flame", אותו הפיק מוזיקלית לבדו. את המיקס לאלבום עשה טכנאי הסאונד הישראלי מאור אפלבאום, שכבר ביצע עבודות סאונד לגדולי המטאל בארץ ובחו"ל. "הוא עשה עבודה מצוינת", מציין מלמסטיין.
בהמשך הוציא מלמסטיין אלבום אקוסטי רגשני בשם "Angels of Love" בו ניגן בכל הכלים. "זה שוב רעיון של אשתי ואהבתי את הרעיון", הוא אומר. "כי אני יכול לעשות מה שאני רוצה עם המוזיקה שלי. אני מנגן בתופים וקלידים, אבל רק בגיטרה ובבאס אני מנגן בצורה וירטואוזית. נגינה על כמה כלים באה לי באופן הכי טבעי. למעשה, התחלתי לנגן בכלל בצ'לו ורק אחר כך עברתי לגיטרה, שמרגשת אותי עד היום. כל פעם זו הרפתקה חדשה בשבילי, אני אף פעם לא מנגן אותו דבר. אני מנגן דברים מטורפים ולוקח את המוזיקה לכיוונים בלתי צפויים".
-איך אתה יודע שעלית על ריף טוב?
"שילוב של מספר גורמים. זה מתחיל באלתור חופשי, שמוביל לניצוץ של רעיון, שמאחוריו עומדת השראה טובה. אני יכול עכשיו לשבת ולהלחין, אבל הרעיונות הכי טובים פשוט צצים לי משום מקום ואני חייב להקליט אותם, ואז או שהם יושבים אצלי מספר חודשים, או שאני מקשיב להם תוך כדי נסיעה במכונית ומתחיל לפתח אותם ולהצמיד להם מילים".
הכי אוהב להאזין למנוע של הפרארי
-למה עוד אתה אוהב להאזין תוך כדי נסיעה, קלאסי או מטאל?
"האמת שיש לי פרארי ואני פשוט אוהב להקשיב למוזיקה שמגיעה מהמנוע, זה מעורר בי השראה".
-עכשיו אני מבין למה אתה מנגן כל כך מהר.
"(צוחק) יכול להיות".
-המבקרים שלך האשימו אותך לא פעם שאתה מנגן מהר וטכני וללא רגש, מה אתה עונה להם?
"אני מרחם עליהם, הם פשוט חרשים. שמעתי את זה בעבר ואני אומר להם שאני יכול לנגן בלוז כל היום, אבל זו פשוט מוזיקה משעממת. מוזיקאי אמיתי מעביר רגש בצורות שונות. הם כמו מדענים שעובדים על פתרון בעיה, אבל אומרים שאני מרגיש את הפתרון, אבל אין לי אותו, או כמו מישהו שאומר שהוא חושב על משהו, אבל לא יכול להגיד אותו. זה מטופש.
"מוזיקאים גדולים יכולים לנגן בכל צורה, מהר ולאט ויש להם את היכולת להביע את הרגש שלהם בצורות שונות, כמו יצחק פרלמן שמנגן צ'ייקוסבקי ופאגאניני בצורה נפלאה".