הזמר והמוזיקאי רן לוי מוכר לרוב האנשים מתוכניות מוזיקה בטלוויזיה, אחרי שבמשך כמה שנים טובות הנחה בערוץ 24 ובהמשך גם שידר ברדיו. אבל לוי הוא קודם כל אמן, שהחל את דרכו כמתופף של להקת "הגן האנוכי". בשנתיים האחרונות הגשים לוי חלום ואחרי שנים שכתב שירים הקליט את אלבום הבכורה שלו, בו הוא משתף פעולה עם רננה רז, קוואמי, אורן ברזילי, שי צברי ואמנים נוספים.
הערב (רביעי) ישיק לוי את האלבום במופע מיוחד בתאטרון תמונע בתל אביב, ויארח את קוואמי ורננה רז, את כפיר בסון, סולן "הגן האנוכי" ואת נועם רותם, שיתאחד על הבמה עם שניים מחבריו ללהקת הניינטיז המצוינת "קרח תשע". "אני ממש מתרגש, זה ערב מיוחד, זו האמת", אומר לוי. "תמיד אומרים הופעה חגיגית, אבל מה הופך אותה לחגיגית? צריך משהו אחר ונראה לי יהיה משהו די אחר. יהיה איחוד של 'קרח תשע' שישירו את 'איתו לנצח' ועוד להיטים. מהאלבום שלי נעשה את כל השירים חוץ מאחד. עם כפיר בסון יהיו שני שירים של 'הגן האנוכי', קאבר אחד וקצת פריסטיילים של קוואמי ויש וידיאו ארט. זו חגיגה ברמה. הלהקה שלי זה שמונה נגנים, ביג בנד, כי היינו צריכים לתרגם את הסאונד של האלבום לבמה".
-איך הגעת לאלבום?
"כתבתי שירים המון שנים. גם ב'גן האנוכי' הייתי כותב. כשנגמר ערוץ המוזיקה חשבתי שזה הזמן להגשים חלומות ואחד מהם היה האלבום. השני זה ערוץ הטלוויזיה לכלבים שאני עושה. חיפשתי מפיק מוזיקלי, נפגשתי עם המון ובמקרה מצאתי את 'חבורת אטומיק', שנדלקתי על הקטע הפולקי שלהם ועל המנהיג ירון פישמן. גילינו שאני והוא אוהבים את אותן להקות אינדי אמריקאיות והתחלנו לעבוד. אורן ברזילי פיקח עלינו בהתחלה. עבדנו על זה יותר משנתיים, האלבום מאוד מופק ומגוון. זה הגשמת חלום, אבל רק הראשון כי השירים לשני כבר כתובים".
-אתה מרגיש אמן?
"אני מתופף מכיתה ד'. אני ידוע כשדרן ומנחה, אבל הלהקה היתה הרבה לפני ומוזיקה זה הדבר הכי בולט שעשיתי בחיים. ב'גן האנוכי' התאבדנו על זה, גרנו בלונדון בדירה אחת, חיי רוקנ'רול וכתבתי שירים. זה אולי לא יצא עד עכשיו, אבל עכשיו זה יוצא לגמרי. תופפתי בלונדון עם שי נובלמן שהכרתי ב'קנאק פופ' ששמה הייתי עם עם ניצן חורש וצ'יקי ארד. ניגנתי בלונדון עם אליוט מ"פוליאנה פרנק", יוני בלוך ואני היינו שותפים בדירה וניגנתי איתו. גם גדלתי בבית מוזיקלי. אמא שלי עבדה בחברת תקליטים בארה"ב. גדלתי בניו יורק היא עבדה באיסטרן בשנות ה- 60 וגדלתי על התקליטים האלה. היתה לי ילדות אדירה עם סרג'נט פפר".
-קראת לאלבום שלך "Phony Clown".
"האלבום זה הוא על ליצן מזויף, אמירה שהיא על הרבה אנשים בתקשורת ובשואו ביזנס שמנסים לשמח אנשים אבל זה זיוף. גם אני הייתי כזה וזו התחשבנות שלי עם עצמי ועם אנשים אחרים על זה שהיינו ליצנים עצובים. יש לי הרבה סעיפים נפשיים. אני בחרדות, אני בטיפול על החרדות האלה. השיר הראשון באלבום הוא על חרדות והאלבום מסתיים בשיר על התקף חרדה, זה קרה בעקבות המוות של אבא שלי, שהתחלתי להתעסק בנושא, אבל זה לא אלבום קודר. הוא מאוד מגוון, עצוב אבל קומי ומתעסק נושאים שעברתי אותם, במצוקה חזקה וקשה. 'פוני קלאון' עצמו הוא שיר קברטי. האוירה המוזיקלית באלבום אופטימית והטקסטים פסימיים, שיר אחד סינטרה, שיר אחד יותר רוק, אותי הוא לא משעמם".
"בכלל, מוזיקת אינדי זה לא כמו פעם רק להקות גיטרות. פעם זה היה אלטרנטיב. היום האינדי יותר קלאסי ועשיר, זה מה שהניע אותנו בהפקה. יש פה כל סוגי המוזיקה, תזמורים, כלי מיתר ונשיפה, מושפע קצת מ'פוליפוניק ספריי', להקה שעושה את זה טוב, 30 איש מדאלאס שזה מטורף, פיקסיז עם מקהלה ותזמורת שלמה, מאוד עשיר ומאוד יפה. הרבה עושים את האינדי החדש הזה כמו 'ביירות' וזה פורץ למקומות אחרים בלב".
-אם כבר לב - איזה שיר נכתב על אבא שלך?
"השיר 'Carry On' עם שי צברי, הסינגל האחרון שיצא, שהוא שיר מזרחי. הוא נכתב על אבא שלי שמת, והשיר יצא שמח. אבא שלי, אילן לוי, נפטר במפתיע בשנת 97' כשהייתי בן 23 וחודשיים אחרי זה הלהקה נסעה ללונדון. התמודדות עם המוות שלו היתה הדחקה. עברו מאז 15 שנה. ו'קארי און' נכתב על המוות שלו. כתבתי אותו בלונדון. זה השיר הכי ותיק בתקליט, נכתב ב 99'. מאז שאבא שלי מת קשה לי לראות סדרות בתי חולים. יש לי פחד מבתי חולים, אני היפוכונדר, בודק אם אני בריא כל הזמן, לכן לא ראיתי למשל אף פרק של 'האוס'".
-עברת טיפולים נגד חרדות?
"כן, גם פסיכולוג וניסיתי כדורים להורדת חרדות. הפסקתי אבל. הלכתי הרבה שנים לפסיכולוג וניסיתי כדורים פסיכאיטרים. יש כמה דרכים להפגת חרדות. היום אני עושה מדיטציות וזן. יש לי נזיר זן בודהיסטי שאני איתו עשר שנים ודרכו למדתי מדיטציה שזה יפה להתרגעות לאנשים לא רגועים וחרדתייים. זה כלי נחמד שלי אישית עזר".
-צריך אומץ.
"יש אנשים שמסתירים על ידי המילים. אצלי זה די שם. בשיר 'awake' הראשון באלבום אני מדבר על החומר הפעיל בציפרלקס, כי אם עושים אלבום לא מתפשרים בשום צורה. לא התפשרתי. השירים שבחרתי, האורחים והטקסטים - לא התפשרתי בכלום, ככה צריך. אני גאה בתקליט. עשיתי משהו שאני אישית מאמין בו".
-אתה זמר או יוצר שמבצע?
"אני יוצר שמבצע. בכלל לא תכננתי לשיר. אמרתי שאכתוב ופניתי לזמרים. רציתי פרויקט כמו מטרופולן ועילי בוטנר ועידן רייכל. ירון פישמן אמר שהוא יפיק אבל בתנאי שאתה שר כי זה מילים אישיות. הוא אמר שגם אביב גפן לא זמר, אבל אתה חייב להיות אמיתי ושלח אותי למורה לפיתוח קול שאני עדיין אצלה. מאז אני לא רואה עצמי כזמר. אני יוצר, מוזיקאי ויצא שאני שר את רוב השירים".
-זה שם בעייתי, רן לוי. אני מכיר את הסטנדאפיסט.
"אתה צוחק? יש איגוד אשכולות של אנשי המסך. באתי לגבות כסף והם אמרו לי שכן, בשנים האחרונות שילמנו לרן לוי את כל הכסף, והם לא בודקים מספר ת"ז. רן לוי השני קיבל אלפי שקלים ולא אמר כלום. בסוף הם החזירו לי את הכסף".
-אתה בן 38.
"כל היום החברה שלי שואלת מתי נעשה ילד. אני בן 38 ומתישהו יגיע הזמן. תוסיף את זה לרשימת החרדות. אני אהיה אבא חרדתי ואני מפחד מזה. למאור כהן נולד ילד וזה עשה אותו יותר רגוע. אני לא יודע איזה אסכולה נכונה. אמנות זה כמו ילדים. אחרי שאני אמות מה אשאיר? דיסק או סרט, זה מה שיישאר. נראה לי נחמד להשאיר משהו בעולם אחרי שהלכת. המחשבה עצובה ועגומה וצריך להשאיר משהו אחרינו אחרת מה עשינו פה".