החיים האירו פנים לרותם אור. בת 29, "ילדת חיל אוויר" מהיישוב רעות, עבודה נחמדה בהיי-טק, בן זוג שהוא גורו מוזיקה איכותית - האמן ושדרן הרדיו קוואמי (אייל פרידמן), אלבום שני, "Heavy as My Dreams", שהוא קאטינג אדג' של מוזיקה ישראלית אלטרנטיבית-אלקטרונית באנגלית, עם שם הבמה "Totemo", הפנים לחו"ל והופעות במקומות הכי נחשבים כמו "אינדינגב" ו"התדר". כשמוסיפים לכל אלה יופי חיצוני בולט, עם עיניים כחולות מהממות ובלונד מהמם לא פחות, מקבלים את הנסיכה העולה של תל אביב, עם המוזיקה הנכונה, הצליל העכשווי, הברנז'ה התומכת והעתיד הורוד.

לפני חודשיים החלום נעצר, כשאור גילתה גוש בשד והלכה להיבדק. "הרגשתי גוש והלכתי להיבדק לבד", היא נזכרת, "מצאו שהוא בדרגה 2 מתוך 4, שזה יחסית בסדר. הרופאה אמרה לי כבר בבדיקה שזה לא רשמי אבל את צריכה לדעת שזה כנראה סרטן. למחרת טסתי ללונדון לראות את קייט בוש, שהיתה מדהימה. מיד אחר כך כשחזרתי התחלתי לעכל ולהבין ולטפל".

-איך הגבת?
"הייתי בסוג של הדחקה בכמה ימים הראשונים. לא הבנתי באמת. חשבתי, טוב, גילוי מוקדם, אולי לא נצטרך לעשות כימו ולא ניתוח. לא הייתי קשורה לעולם. עברו כמה ימים עד שראיתי רופאה מומחית. ואז התברר שצריך לעשות הכל.  אמרה לי: יהיה כימו, אאבד את השיער, ניתוח, הקרנות. אני כבר אחרי פעמיים כימותראפיה ויש עוד שישה טיפולים, ואז ניתוח ואז הקרנות. זה כבד".

-איך את מתמודדת?
"הכימו מכניס אותך לגיל הבלות. למשל, אין לי מחזור עכשיו. זה ווירד. מוזר. כבד. אני זוכרת שהתפרקתי קצת, הלכתי לשתות עם חברים, וזה מאוד עזר. לא מאוד בריא לשתות עם סרטן, ומאז לא יצא לי כמעט בכל לשתות. עכשיו עברה כבר ההתחלה, עברתי תהליך של קבלה ואני רגועה יותר. באמת שהכל בסדר. זה חרא, מבאס בטירוף, בתזמון גרוע עם האלבום שרק יצא, כי היינו רוצים להופיע ולטוס ואנחנו גראונדד. זה שנה ואחר כך הכל בסדר, החיים חוזרים. אני אומרת בזהירות".

רותם אור אחרי התספורת (צילום:  Photo by Flash90)
""הכימו מכניס אותך לגיל הבלות. אין לי מחזור עכשיו. זה ווירד. מוזר. כבד" | צילום: Photo by Flash90

-גילחת את השיער בעצמך.
"אני אחרי פעמיים כימו והשיער התחיל לנשור, אז גילחתי אותו, ואפילו תיעדתי ושמתי בפייסבוק את התמונות. הרגשתי שזה מחזיר את השליטה לידיים שלי. אולי אני לא רוצה לרא את הנשירה קורית, אז הורדתי בעצמי".

-אין לך בעיה עם זה שיותר אנשים יכירו את המוזיקה דרך הסיפור האישי.
"אני מרגישה שזה קורה. להתנגד יהיה לא נכון. מלכתחילה ההתמודדות שלי היא מוחצנת, ככה אני מעבדת דברים, לא שומרת דברים לעצמי, בטח לא משהו כל כך גדול. אני גם משתפת את המוזיקה שלי בפלטפורמות של הרשת ושם הכי נוח לי להביע את עצמי, כמו תמיד. אם זה יגרום לעוד אנשים לשמוע את המוזיקה, אני בסדר עם זה. המחלה היא משהו כל כך גדול, שאני לא רואה טעם לא לדבר עליו. זה גם עוזר לי להעלות מודעות לסרטן השד, שעוד נשים ילכו לבדוק את עצמן, וזה לכשעצמו מדהים, אז אין סיבה לא לעשות זה לטעמי".

-איך נראים חיי היומיום שלך?
"אני עובדת כראש צוות בדיקות תוכנה. איי.בי.אמ קנו לפני שנה את החברה שאני עבדתי בה. אני נוסעת לעבודה. התחלתי לחזור. זה לקח זמן כי אחרי הכימו הראשון היה משהו והייתי מאושפזת, אבל אחרי זה חזרתי. אני מנסה לשמור על השגרה וזה ממש עוזר. יש לי שמונים אחוז משרה של להיות חולה, שזה גם מלא בירוקרטיה וביקורי רופא, וגם מוזיקה אני מנסה לעשות שוב".

-קוואמי, בן זוגך, איבד את אימו למחלה כילד.
"בגלל שטסתי ללונדון מיד אחרי הגילוי, ראיתי אותו רק אחרי ארבעה ימים אחרי הגילוי, ואז התחלנו לעבד את זה יחד. לא ראיתי מישהו שמתמודד עם זה יותר טוב ממנו. הוא היה איתי שם בכל השלבים, פשוט היה שם איתי כל הזמן. אין לי מספיק סופרלטיבים בעולם לתאר את התהליך שהוא עבר איתי. אנחנו כבר חמש שנים יחד. אני בת שלושים. הוא מבוגר ממני בערך בעשור. אנחנו מנסים להבין מה כל זה אומר. אולי בסוף יהיה בסדר".

רותם אור, קוואמי, אייל פרידמן (צילום: גוני ריסקין)
"אין לי מספיק סופרלטיבים בעולם לתאר את התהליך שהוא עבר איתי".רותם אור עם בן זוגה קוואמי (אייל פרידמן | צילום: גוני ריסקין

-יש סיכוי שתכתבי על ההתמודדות שלך?
"אני מניחה שכן. אני כותבת על דברים שגורמים לי להרגיש. אבל אני עוד לא יודעת. נראה. אני מנסה להסתכל כל הזמן על הצד החיובי של הסיטואציה. אחד הדברים שיכולים לצאת מזה  זה עוד שירים טובים. אני מקווה שזה יקרה, אבל לא דוחפת יותר מדי. אם זה יקרה, זה יהיה מעולה".

-על מה כתבת את השירים לאלבום הנוכחי?
"הם נכתבו בתקופות שונות. אין תמה כללית. יש שירים חדשים מאוד מהשנה שעבדתי עם רועי (אביטל), ויש שירים בני חמש שנים ומעלה. כל השירים מדברים על החווייה שלי כבן אדם, על דברים שאני עוברת. אני גם מביטה על עצמי וגם על הסביבה, וזו מערכת סגורה, אני הסביבה. כל שיר מדבר על דברים אחרים, על מה שקורה לנו".

-גם על אהבה?
"אני כותבת על אהבה, אבל מנסה בעצמי לפרק את זה קצת, ולא לחשוב עליה ברמה מילולית. זה יותר מורכב. בגלל זה לכתוב שיר זה כיף ומרפא. אתה חופר בעצמך, תרפיה בחינם, פורקן להרבה תסכולים, לדברים שאני לא מצליחה להכיל, ממליצה לכולם".

-איזו רותם אכיר מהשירים שלך?
"אתה לא תבין לגמרי, וזה טוב. אני לא אוהבת להיות מפורשת ומילולית מדי, זה טרן אוף בשבילי. אני אוהבת דברים עמומים שאתה יכל לבחור איך להסתכל עליהם".

רותם אור באינדינגב (צילום: גוני ריסקין)
"אני לא אוהבת להיות מפורשת ומילולית מדי, זה טרן אוף בשבילי. אוהבת דברים עמומים". רותם אור באינדינגב | צילום: גוני ריסקין

-יש תחושה שבז'אנר שלך, המוזיקה מחביאה את הטקסטים.
"זה משרת את האג'נדה שלי, של להיות עמומה. כשקוראים את המילים תצוף מהן משמעות. מי שיודע אנגלית ויקרא אני מקווה שיבין ושזה יעשה לו משהו. במוזיקה שלי, ובכלל, אם אפשר להתחבר גם לסאונד וגם לאווירה וגם לטקסטים, זה נראה לי מגניב. אם מישהו שומע שיר שלי ולא בא לו על המילים, סבבה זה לא שיעורי בית, זה עוד רובד אם בוחרים להתחבר אליו".

-בחרת לעשות מוזיקה אלקטרונית אלטרנטיבית מתוחכמת באנגלית, עם הפנים לחו"ל.
"זה לא רק עניין של סטנדרטים של חו"ל, אלא מה אני שומעת כיום ומה אני אוהבת, וככה אני רוצה שהמוזיקה שלי תישמע, כי אני לא רוצה שהיא תישמע פחות מהכי טובה של איך שהיא יכולה להיות. אם אני שומעת מוזיקה ישנה ועוברת פלאשבק לדברים מהסבנטיז, וזה מה שהייתי רוצה לשמוע מעצמי, הייתי הולכת לשם. אני אוהבת דברים מכל העשורים, רוצה שהדבר שלי יישמע כמו שעכשיו".

-בין גלגלצ לפיצ'פורק, איפה את רוצה להיות?
"בין גלגלצ לפיצ'פורק יש תחום אפור. אני שומעת דברים בגלגלצ שאני אוהבת, ודברים בפיצ'פורק שאני לא סובלת. הקטע של הסאונד זה לא רק עניין חישובי ויחצני. זה מה שמעניין כרגע, כי זה מה שאוהבים לשמוע, ואם זה מתאים לחו"ל זה טוב. נכון, יש פה עניין של אופנה, אבל צריך להתאים את המוזיקה שלך לציפיות. להיות ריאלי ולהבין מה יצא לך".

-ההתכוונות היא לבלוגים שמכתיבים את הטעם.
"אנחנו לא מכוונים לסאונד הזה במיוחד כדי למצוא חן בעיני משהו. אני כן רוצה שיכתבו עלי דברים טובים במקומות כמו פיצ'פורק ובפידר ולכוון לשם, אבל אני גם מנסה ומצליחה להוציא את זה מהתהליך האמנותי עצמו. אני אוהבת את התוצאה, רוצה להפיץ אותה בחו"ל ולקוות שיאהבו. בטח, לגמרי. חלק מהחיבור עם רועי (אביטל) היה מוצלח כי הוא מאוד מחובר לסאונד העכשווי שקורה עכשיו, וזה כן חשוב לו לעשות דברים עדכניים, מעניינים וחדשים. אבל זה מצליח, כי אני לפעמים פחות שם, לפחות בשלב האמנותי".

-עכשיו את חזרות לקראת הופעה באולפן של חברת התקליטים שלך "אנובה".
"כן, בגלל המחלה אני אעשה שם את ההשקה. מנגנים איתי רן יעקובוביץ' ודן קרפמן. אני בגיטרה חשמלית וקלידים, רן מנגן פדים אלקטרונים ומערכת תופים אקוסטית מצומצמת ודן על קלידים. המופע יהיה כל האי.פי. (האלבום) החדש וקצת שירים מהאלבום הקודם. ההרגשה בחזרות תלויה במרחק מהכימו. כיף לי לנגן, אני ניהנת. בגלל שרועי אביטל עזר להעביר הכל ללייב, הכל נשמע ממש טוב, הוא עוזר לכל הכיף הזה לקרות".

-את ממש יפה. עד כמה זה מעסיק אותך, בחיים, בכתיבה?
"זה מעסיק אותי כבן אדם, אבל אני לא חושבת שכתבתי על זה שיר, אולי בגלל שהיחס שלי למראה שלי לא מגובש עד הסוף. אני רוב החיים לא הייתי מרוצה מאיך שאני נראית".

-למה?
"זה הנושא הבאמת מעניין, ה'למה לא'. ההבנה צריכה להיות של מה בעולם הזה גורם להרבה בחורות באופן ספציפי להרגיש שהערך העצמי שלהן תלוי במראה חיצוני, כי הוא לא. אני מנסה להבין את זה, אבל לא יצא לי לכתוב על הנושא".

-אולי מי שיפה פחות צריכה להתעסק בזה.
"זה לא נכון, אבל אולי זה יותר מדי מורכב להיות נושא לשיר".