הקלישאה העסקית השחוקה ביותר אומרת שתחרות היא גורם מדרבן. לשוקי וייס, מלך מופעי הפארק המיובאים מחו"ל, קמו הקיץ מתחרים חדשים, מה שמוביל אותו לתת בזמן האחרון גז, ולסגור לא רק את דפש מוד, כפיצוי על הביטול מלפני שנתיים, אלא גם את בוב דילן, שככל הנראה יגיע בקיץ, ואת לו ריד, שיצטרף בקרוב לאשתו לורי אנדרסון לשתי הופעותיה הצפויות בישראל (אחרי שביקורו האחרון כאן היה בקיץ 94', יחד עם פיטר גבריאל), ומי יודע מה עוד וייס מתכנן לנו לקיץ.
שוקי וייס החל את דרכו עוד ב"קולנוע דן" המיתולוגי. משם, תוך כמה שנים הפך למי שמחזיק בבכורה על שוק ההופעות המיובאות מחו"ל לישראל, לדמות המזוהה ביותר עם התחום, וליחיד מבין המפיקים הותיקים ששרד את ימי הפארקים הגדולים של שנות ה-80' וה-90' אל תוך המילניום החדש. בניגוד לקולגות ותיקים, כמו שמואל צמח, זאב אייזיק וחיים סלוצקי, התעסק וייס משך שנים באופן עקבי כמעט אך ורק עם ייבוא של גודשי אצטדיונים כמו מטאליקה, הבלאק אייד פיז, פיל קולינס, פייב, ווסטלייף, טורי איימוס וכמובן רוג'ר ווטרס. כשכל האחרים הפיקו גם מופעי מחול, תוכניות וערוצי טלוויזיה וניהלו קריירות של אמנים, הקדיש וייס את מיטב זמנו לחיזור אחרי מפיקים מחו"ל, חיפוש הזדמנויות וסגירת עסקאות. על הדרך הוא גם הפיק הופעות למשינה ודיוויד ברוזה, וניהל את "היהודים" ופורטיס, אבל העיקר היה באנגלית.
שנית, ידע וייס לאורך השנים לעשות לעצמו יחסי ציבור מעולים, ודאג לפתח קשרים מצוינים עם התקשורת, שבדרך כלל מפרגנת לו. שלישית, לוייס, בניגוד למפיקים בסדר גודל קטן יותר, יש יכולת ל"נשימה ארוכה" גם בנפילות גדולות, כמו הרד הוט צ'ילי פפרז ב-2001 ודפש מוד לפני שנתיים. וייס הוא מפיק הרפתקני באופיו, שמזכיר במשהו את גיורא גודיק המיתולוגי. טיפוס שהולך עד הסוף, אין אמצע, אין אפס, רק שחור ולבן. בעל ביצים של שור, שלוקח סיכונים מחושבים, ובדרך כלל או שמצליח בענק, או שמתרסק בגדול. העקביות, יחסי הציבור ואורך הנשימה הפכו את וייס לאחד שכאשר הוא אומר שאמן מסוים יגיע לארץ בתאריך מסוים, כולם לוקחים את המילה שלו כמובנת מאליה, גם אחרי שהבטיח (ולא הצליח לקיים, בינתיים) את הרולינג סטונז ובריטני ספירס.
ניסיונות לחקות את וייס ולהביא הנה את 50 סנט או את הבלאק אייד פיז בפעם השנייה - נכשלו. עד הקיץ האחרון כשאמרת פארק הירקון - אמרת שוקי וייס, כמעט באופן בלעדי. כבר היו מקרים שמפיקים, שפעלו מסביב לוייס, הצליחו בגדול פעם אחת, ונפלו בפעם שאחרי. אבל בשנים האחרונות, כשהוא מסתכל מסביבו, וייס רואה גורמים חדשים שצצו בשטח, כמו חברת ההפקות של הזאפה Alive Productions וכמובן האחים זרז'בסקי, שעד הקיץ האחרון נחשבו למפיקים קטנים ממנו, שמתעסקים בהופעות של 3000 איש מקסימום, לא בפארקים, לא באצטדיונים.
אלא שבקיץ האחרון נפל דבר והתהפכו היוצרות. בעוד וייס, שחלם על פסטיבל בן שלושה ימים בפארק הירקון, חווה ביטול של ביורק, צמצום היקפים של מוריסי ונפילה (מבחינת מכירות כרטיסים) של בלונדי, קנו האחים זרז'בסקי את מקומם בנצח עם ההופעה המוצלחת וההיסטורית של פול מקרטני.
ההצלחה של הזרז'בסקים עם מקרטני היא הפעם הראשונה מזה שנים ארוכות שמישהו אחר חוץ מוייס הצליח להרים מופע פארק בכזה סדר גודל ובכזה היקף של הצלחה. מדובר בשבירת מונופול, לא פחות. כי הזרז'בסקים ושותפם, איש העסקים המיליונר, יקיר שעשוע כבר עובדים במרץ על לאונרד כהן, ועל שני אמנים גדולים נוספים, ששמותיהם טרם נחשפו.
הצלחה שכזו מצד המתחרים אמורה היתה להכניס את וייס למוטיבציית שיא, כי בעסק הזה חייבים להראות מי החזק, מי שולט, למי יש יותר גדול - כסף, אומץ, שכל. במלחמה החדשה מול האחים זרז'בסקי שוקי וייס משיב עכשיו אש, עם דפש מוד, דילן ולו ריד, ועוד היד נטויה. הולכת להיות שנה מעניינת, הולך להיות קיץ חם, ונקווה שכולנו עומדים להרוויח עוד כמה הופעות בלתי נשכחות.