רוני דואני חזרה אחרי הפסקה של כשנה מהמוזיקה עם הסינגל החדש "S.O.S", שיר פופ קצבי שמדבר על הינצלות של בחורה מקשר חונק עם גבר.. "S.O.S" הוא למעשה סינגל רביעי מאלבומה השלישי של רוני (לשעבר סופרסטאר, במקור לירון דואני), שאמור לצאת השנה. קדמו לו שלושה סינגלים שיצאו בשנת 2010: "אל תוך הלילה", "לא שם", השיר והקליפ ו"אוהבת עוזבת". זו היתה גם שנת נישואיה לבחיר ליבה חן מונצ'ז.
"זה שיר שקיבלתי מגרמניה (נוצר על ידי מת'יו תסה ומתיאס מקס) ומאוד התלהבתי ממנו והקלטתי אותו בעברית", אומרת רוני בראיון לתוכנית "דיבור ישיר". "קיבלתי תגובות מגרמניה שהיוצרים אוהבים את הגרסה והחמיאו לי מאוד".
-את מתגעגעת להצלחה שלך כ"רוני סופרסטאר"?
"אני צריכה להתגעגע? ההגדרות של הצלחה מאוד השתנו. עברו 8 שנות קריירה וזה שונה. התחלתי בגיל 17 והיום אני בת 25, והיום אני יכולה דרך האינטרנט להגיע לכל קהל שאני רוצה בקליק אחד".
"אלירז, אמא שלי היתה מאוד רוצה שתבוא אלינו לארוחת שישי"
אלירז אמר: "הבחורה הזו היא מפעל, היא עושה הצגות, טלוויזיה וזמרת, היא יכולה ללמד הרבה אחרים איך להצליח". רוני הגיבה: "אלירז, אמא שלי שצופה עכשיו היתה מאוד רוצה שתבוא אלינו לארוחת שישי".
רוני מספרת: "התחלתי בגיל 15 לעבוד על אלבום ראשון, באתי מתחום הריקוד, ולא ידעתי לאן אני הולכת. זה היה לפני הסמארטפונים. לא הייתי יכולה להיות מי שאני היום בלי כל מה שקרה, לטוב ולרע".
על ההשוואה לבריטני ספירס רוני אומרת: "צריך להבין שבארץ התעשיה היא מאוד קטנה וכולם מכירים את כולם, ויש שמחבקים ויש שפחות, אבל הכל הוא מאוד פה ומאוד קיים ומאוד בקרקע, ובחו"ל זה ברמה שאי אפשר להסביר, אז אני לא חושבת שאי פעם אני אגיע למצב הזה, כי הקהל שלי הוא ישראלי".
"אני מאחלת לעצמי שגם בגיל 40 יהיה לי עוד לאן לשאוף"
"ההסתכלות שלי למעלה זה להתקדם. הגעתי לכמה פסגות בקריירה שלי שאני יכולה לתת לעצמי ככה על הכתף, ומצד שני אני תמיד אשאף קדימה כדי להתקדם ולא להישאר במקום. אני לוקחת את זה למקום של עשייה. ביום בגיל 25 אני עובדת קשה. אני קמה בחמש וחצי בבוקר כדי לצלם בשש וחצי ומסיימת בשתים עשרה כדי להספיק לחזרות של 'שכחו אותי בבית' ואני הולכת בחנוכה לעשות חמש הצגות ביום ואני מקליטה סינגלים נוספים. אבל זה הזמן שלי, בגיל 25 להגשים את מה שאני רוצה, ומאחלת לעצמי שגם בגיל 40 יהיה לי עוד לאן לשאוף".
"אני ובעלי משלימים אחד את השני כי גם הוא בעסקים שלו. אני הבלגניסטית ולעולם לא אשאל איפה המטאטא בבית, אבל הוא בתחום שלו תמיד שואף קדימה ודוחף קדימה. ואנחנו במקום של עשייה של כל אחד לעצמו וביחד וזה הזמן שלנו. לפעמים אני שואלת את עצמי לאן אני רצה והתשובה היא שאני רוצה להגיע כמה שיותר גבוה ומבחינתי השמיים הם הגבול. ואז אני עוצמת עיניים וחולמת על החלום הבא שלי ויש לי עוד הרבה להספיק".