ערוץ היוטיוב של מיקיאגי הוא בין הפורים והמשונים ביותר שאפשר להיתקל בהם. בין סרטוני תקשור לסרטוני טיפוח, אפשר למצוא גם את הניסיונות העכשוווים של סולן העבר של נוער שוליים לחזור למוזיקה. הם לא רבים, וכנראה מהווים את החלק המזערי יותר בעמוד המתעדכן כדרך קבע, אבל מיקיאגי משתף את עוקביו בקאברים וקליפים. בין האחרונים שבהם, הוא הקאבר ל"Love Me Like You Do" של אלי גולדינג. "אני באיזושהי מגמת קאברים כרגע", מספר לנו אגי בראיון, "לפני חודש הוצאתי קאבר לשיר "I look to you" של וויטני יוסטון. פתאום נורא בא לי לשיר, ופחות להתעסק בדברים מקוריים, פחות להתעסק בפלייליסט, ורדיו. בא לי פשוט לשיר בשביל הכיף שלי, ולהוציא את זה ככה שמי שבא לו לשמוע את זה פשוט יישמע. יש משהו נורא מלחיץ בהתעסקות של להוציא שיר באופן רשמי. לא רק זה, זה גם יקר. ככה זה לא יקר, זה לא עולה כלום כי אני עושה הכל בבית. אז אני באמת עושה את זה בשביל הכיף שלי. קיבלתי אפילו רעיון לעשות אלבום קונספט כזה של קאברים, אולי פעם הייתי שולל את זה, ואולי עכשיו אחרי ההתנסויות האלו לא אשלול".

 

"לגבי אלי גולדינג, השיר הספציפי הזה הוא להיט מטורף. זה אחלה שיר. והרגשתי שאני יכול לקחת אותו לאיזשהו מקום שהוא קצת יותר בלוזי וקצת יותר שלי. במקור הוא קצת מהיר מדי לטעמי, אבל הוא שיר יפה, ורציתי לגעת בו. אז לקחתי את ההפקה שלו לכיוון יותר פופ קלאסי כזה, שמזכיר הפקות של זמרי אופרה-פופ כמו אמה שפלן, לא של האופרה הקלאסית אלא אופרה פופית. זה גם משהו שאני שומע. פתאום זה היה נשמע לי יפה, לקחת לשם. גם ירדתי רגיסטר, שרתי נורא נמוך יחסית למה שאני רגיל. זה גם מעין ניסוי שאני עושה. לא יודע, אני אוהב את התוצאה, וכל מי ששמע גם אוהב".

יצא לך להשמיע את השיר לחברים מנוער שוליים?

"כן, השמעתי את זה לדודי לוי, הוא אהב מאוד. הוא גם היה מופתע מאוד מהשירה הנמוכה שלי פתאום. אבל אני לא ממש בקשר עם אף אחד מהם, זה היה במקרה. אנחנו לא בקשר מאז נוער שוליים, שזה כמעט 25 שנה, 23 שנה".

"איחוד של נוער שוליים לא יקרה, אבל אני לא נחרץ כמו שהייתי"

ביום העצמאות נערך ב-mako פרויקט "1001 השירים הישראלים האהובים בכל הזמנים", והשירים של נוער שוליים כיכבו בו. הרבה מוזיקאים ציינו את השירים שלכם. תגובות כאלה לא עושות לכם חשק לחזור?

"בואי נגיד כזה דבר: שנה אחורה, שנה וחצי אחורה, אם היית שואלת אותי אם מעניין אותי לעשות איזשהו קאמבק עם נוער שוליים, הייתי אומר לך 'דפדפי, אין סיכוי, בחיים זה לא יקרה ולא כלום'. עכשיו אני אומר לך שזה לא יקרה, אבל אני לא נחרץ כמו שהייתי. ובכל זאת, זה מורכב מהרבה בחינות, העניין של נוער שוליים. גם מהבחינה הזו שכל אחד כבר בכיוון אחר, הרבה בכלל לא מתעסקים בתחום של מוזיקה. וגם לאגד את הסיפור הזה מבחינה כלכלית, ומבחינת חומרים. זאת אומרת, יש דברים שברור לי שאני שם עליהם טאבו. אין סיכוי שאני אשיר שיר כמו "לילה" היום, וזו אחת מהקלאסיקות, כך אז יש שם איזושהי בעיה. אני לא יכול היום לשיר שיר לאישה, ברור שזה לא יקרה".

אבל יש הרבה שירים שלכם שלא נוגעים בנושאים כאלה.

"נכון. אבל זה לא פשוט לגעת בזה, אני נמצא במקום אחר לגמרי בחיים שלי. אני משאיר את זה היום כמן זיכרון או קלאסיקה מתוקה כזאת, ואני קצת לא רואה את עצמי היום נמצא במקום ההוא. יש לי איזשהו קטע לא להיסחב אחרי נוסטלגיות יותר מדי. למרות שלפעמים זה נדרש, זה חלק ממני, אני לא יכול להתעלם מזה, גם אם הייתי רוצה. וברור לי שאם יום אחד יהיה לי מופע, אם זה במסגרת פרטית או במסגרת נוער שוליים, ברור לי שאצטרך לגעת גם בעבר שלי".

"אם הייתי בן 22 התמונה היתה אחרת לגמרי"

אתה חושב על להופיע?

"תראי, כשעשיתי את 'האח הגדול', המטרה היתה לתת לי את האומץ ואת הדחיפה להרשות לעצמי את החשיפה הגדולה הזאת. בעיקר שגם היתה לי משימת שירה שם, ואז חזרתי למקור והקהל נחשף אליי. ואז הוצאתי שיר חדש, והשיר לא התקבל. פתאום מצאתי את עצמי מוציא כספים שלא מחזירים את עצמם. לכן עכשיו אני הולך קצת יותר על בטוח. לא באו איזושהן הצעות אחר כך, היו כמה הצעות שממש לא היו רציניות ולכן זה לא רקם עור וגידים. אבל אם היתה לי פנטזיה שתבוא פתאום איזו הצעה, מאמרגן או מחברת תקליטים, או אפילו להשתתף באיזשהו פרויקט, אז זה לא הגיע".

זה מפתיע. אני זוכרת הרבה מאוד אנשים שהתרגשו מהקאמבק שלך, ששמחו לשמוע שאתה עדיין שר ורוצה ליצור.

"נכון, וזה קטע, כי יש כאילו מן דיסוננס בין מה שהקהל בחוץ רוצה ומחכה לשמוע, לבין מה שהברנז'ה עושה. נכנסים פה עוד דברים, מן הסתם אני לא חתיכון בן 22 ששווה להשקיע בו באלבום, אני מתאר לעצמי שאם הייתי בן 22 התמונה היתה אחרת לגמרי. אבל אני בכל זאת גבר בן 47. אני פונה לקהל אחר, ויש בזה איזה משהו שקצת מקשה מהבחינה הזו. ואני חושב שאולי בגלל זה הדברים לא ממש קרו.

"אבל את אהבתי למוזיקה אני לא יכול להדחיק. ולכן אני עושה את מה שאני יודע לעשות ומה שאני יכול לעשות מבלי להיות תלוי באף אחד. אז פתאום אני בפרויקט קאברים. ועכשיו הדבר הבא שאני עובד עליו הוא דווקא שיר מקורי, אבל באנגלית. אני נורא אוהב לשיר באנגלית".

אתה כתבת והלחנת אותו?

"כן, השיר הבא הוא מקורי לגמרי. הכל שלי, גם הפקה שלי, אני עושה הכל לבד בבית – מנגן, שר, מקליט בבית. רק סאונד סופי אני עושה באולפן. אז אין לי שם הפסד, יש לי רק רווח. גם אם לא יקרה איתו כלום, לפחות אני לא מפסיד כסף. כדי שהשיר יגיע לרדיו צריך להדפיס כמה עותקים, וצריך להוציא את זה דרך מערכות הפצה אינטרנטיות. זה מסתכם בכמה אלפים טובים, ואם זה לא איכשהו מחזיר את עצמו, הכסף אמנם לא הולך לפח, כי כן היתה חדוות היצירה, אבל הוא יורד מאיזשהו הון אישי שהוא גם ככה מאוד קטן. ויש את הפאניקה הזו של פלייליסט, של כן יצליח או לא יצליח, כן יהיו השמעות, כן ייכנסו כמה שקלים. עכשיו אני מניח לזה כי מצאתי את עצמי פתאום נכנס ללחץ, אני לא רוצה להיות בלחץ. אז אני עושה קאברים, נורא כיף לי, אני פשוט שר שירים שאני אוהב לשיר. אחד מהם זה השיר הזה של אלי גולדינג. אני חושב שזו בחירה מפתיעה כי הוא עכשיווי".

"זה ששמרתי על נאמנות לעצמי, בסופו של דבר גם לא הביא אותי לסוף"

אתמול התחילה עונת ה-VIP חדשה של "האח הגדול", איך היא תהיה שונה מהעונה שבה אתה הופעת?

"הכיוון של עונת ה-VIP הוא שלוקחים את האלילים ועושים מהם אנושיים. והיה משהו בעונה הרגילה, שלקחו בה את הפשוט והעממי וניסו לעשות ממנו משהו גבוה יותר. נראה לי שבעונה הנוכחית המשימות יובילו את המתמודדים יותר להתלכלך".

יש לך עצות למתמודדים? 

"אני יכול להגיד רק מההתרשמות שלי ומההליך שלי בתוך החוויה הזו, שהרעיון הוא להיצמד לאמת שלך. שאלו אותי מה היתה האסטרטגיה שלי או האג'נדה שלי, וזה לא יהיה נכון להגיד שלא באתי עם אג'נדה. אני נורא אוהב טלוויזיה, נורא אוהב ריאליטי, ראיתי עד עכשיו את כל העונות, גם עונות של 'האח הגדול' אנגליה ואמריקה. אני מכיר את הז'אנר. ויש בי צד דרמטי, אז ידעתי שבמצבים מסויימים אגזים או אקצין דברים. תוך יום יומיים בבית הבנתי שזה לא יעזור, אם אני לא אשמור על עמוד השדרה שלי והנאמנות שלי לעצמי, אני אאבד את עצמי בתוך התהליך הזה. אבל, זה ששמרתי על נאמנות לעצמי, בסופו של דבר גם לא הביא אותי לסוף. אז אני לא יודע עד כמה אני האיש הנכון לשאול לגבי זה".