המקור לשמם הוא עיירה קטנה על גבול קליפורניה ומקסיקו, הם חיים בעיר טוסון במדינת אריזונה ואלבומם השני, "The black light", נחשב ליצירת קונספט שנכתבה בהשראת מדבר סונורה. השירים שלהם מדיפים ריח שמש ואבק ונשמעים כמו הפסקול למערבון הסוריאליסטי שדייויד לניץ' עדיין לא ביים. הם גם מרבים לשתף פעולה עם אמנים נוספים מתחום האלט קנטרי (זכור במיוחד לטובה המיני אלבום "In the reins" שהקליטו לפני ארבע שנים עם ההרכב "Iron and wine"), ועדיין להצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלהם זכו באירופה. עכשיו מתברר שגם בישראל יש להרכב המשובח קלקסיקו קהל מעריצים נאמן. לראיה, השבוע הוחלט להוסיף הופעה שנייה שלהם במועדון ברבי בתל אביב בעקבות הביקוש.
"שמעתי על זה לפני יומיים וזה ריגש אותי מאד", אומר סולן הלהקה ג'ואי ברנס בראיון ל mako מביתו בטוסון, "לא היה לנו מושג כמה מכירים אותנו בישראל, וזו מגמה המאפיינת את כל הסיבוב במהלכו נבקר בכמה מדינות בהן לא הופענו מעולם בעבר. קלקסיקו נבנתה כהרכב הופעות חיות. שום דבר לא בא לנו בקלות, והאלבומים הראשונים נמכרו אחרי שאנשים שצפו בנו המליצו לחברים. בעיני, זו עדיין הדרך הכנה והאמיתית ביותר לאמן להיחשף".
ברנס, יליד קנדה, הכיר את המתופף ג'ון קונברטינו כאשר למד מוזיקה קלאסית מודרנית באוניברסיטת לוס אנג'לס. השניים הקימו את קלקסיקו, וב 96' יצא אלבומם הראשון "Spoke" במהדורה מצומצמת של 2000 עותקים. חברי הלהקה נדרשו לשלושה אלבומים נוספים, ואינספור הופעות קטנות במועדונים בכל רחבי ארצות הברית ואירופה, עד שזכו להכרה בינלאומית באלבומם הרביעי "Feast of wire" בשנת 2003.
"אין לי מושג למה דווקא באלבום הזה עשינו את קפיצת הדרך הגדולה", מודה ברנס, "לא זכור לי שהייתה לנו תחושה מוקדמת לפני שיצא האלבום שהפעם זה יקרה. אולי הקהל היה בשל עבורנו. בנינו גרעין מעריצים מסור והשטח היה מוכן לאמץ אותנו. אני פשוט לא יודע, כמו שאני לא יודע בוודאות למה באירופה אוהבים אותנו יותר. אני גם לא יודע מה זו 'הצלחה'. המילה הזו חסרת משמעות בעיני. אם אני שר, כותב, מופיע, ונשאר בסוף עם כסף המספיק לי לשכר דירה וצרכים בסיסיים זה מספיק לי".
- המוזיקה שלכם מחוברת לשורשי הקאנטרי האמריקני עם השפעות מקסיקניות ופסיכדליות. איך אתה מסביר את העובדה שקהל שאין לו שום קשר לתרבות הזו התחבר אליכם?
"אני חושב שההשפעות עלינו הרבה יותר רחבות, תרבותית וגיאוגרפית. יש אלמנטים של מוזיקה צוענית, מוזיקה קלאסית, מוזיקה מזרח אירופאית. אני נוסע הרבה בעולם וסופג עוד ועוד. הרבה שירים שהגיעו מאוחר יותר לאלבומי הלהקה כתבתי בפראג, לא בטוסון. הרקע ליצירה שלנו הוא אריזונה, כי שם אנחנו חיים, אבל זה כמו ההבדל בין המסגרת והתמונה".
- למה החלטתם, בזמנו, לעבור לטוסון?
"האמנו שמגורים בסביבה שאינה אורבאנית אופיינית תעזור למוזיקה שלנו להישמע אחרת, ואני מאמין שזה הוכיח את עצמו. טוסון היא עיר מודרנית לכל דבר, אבל אתה מגיע לגבול שלה ובתוך דקות אתה בתוך מדבר טבעי ופראי שלא השתנה מאות שנים. הניגוד הזה יוצר השראה שלא היינו מוצאים במקום אחר".
- המוזיקה באלבומים שלכם נינוחה מאד. לאילו אנרגיות הקהל הישראלי אמור לצפות בהופעות?
"מעריצים וותיקים שכבר ראו אותנו הרבה פעמים על הבמה, אומרים תמיד שהם אוהבים את האלבומים אבל מתים על ההופעות. יש אנרגיה בביצועים החיים שעדיין לא הצלחנו לשחזר באולפן. ההבדל בין האזנה לשירים באלבום והאזנה בהופעה זהה להבדל בין שחיה בבריכה ושחיה באוקיינוס. הפעולה הבסיסית דומה, אבל כל מה שמסביב שונה לחלוטין. בקיצור, תבואו".
קלקסיקו יופיעו במועדון הברבי בתל אביב ב 18 וב 19 בחודש. פתיחת דלתות בתשע בערב, ומחיר כרטיס 185 שקלים. Depedro, הפרויקט המוזיקלי של הזמר-גיטריסט הספרדי ג'ירו זוולה, יהיה המופע הפותח.