_b.jpg "תמר אייזנמן הופעה 9 (צילום: עודד קרני)")
בפסטיבל ערד המחודש אירחה תמר אייזנמן את דני סנדרסון ושרה איתו את "יו יה". אם מישהו היה אומר לה לפני כמה שנים שתחלוק עם אחד הגיטריסטים והכותבים המוכשרים ביותר בישראל במה אחת, כשהיא המארחת והוא האורח, ותשיר איתו להיט מיתולוגי, היא הייתה בוודאי מחייכת את חיוכה הביישני.
בשנה האחרונה הפכה אייזנמן, 29, גיטריסטית, זמרת רוק, פאנק ומוזיקה ישראלית, לכוכבת עולה ששרה חומרים שלה באנגלית והוציאה להיט בשם "היט מי", שמנוגן בתחנות הרדיו. היא מלווה את סנדרסון כבר ארבע שנים, והייתה עד לא מזמן חלק מלהקת תוכנית הלילה של ליאור שליין.
"חוץ מלקחת שיעורים פרטיים, אף פעם לא למדתי מוזיקה באופן מסודר", היא אומרת, "ואפשר להגיד שהחיבור שלי עם הדרה לוין, ששרה חומרים באנגלית ולקחה אותי לנגן איתה, הדליק אצלי את הכל. בזכותה התחלתי לעשות אינדי".
"היום כולם אינדי, זה הרוקנ'רול החדש"
-אינדי זאת בחירה של להיות בשוליים.
"אינדי היא לא הגדרה לסגנון אלא צורת העשייה של המוזיקה, והיא באה מהמילה אינדיפנדנט, עשייה עצמאית. מהפכת האולפנים האישיים פרצה דרך לאמנים שלא יכלו או לא רצו לעבוד דרך חברות תקליטים".
-ויתרת מראש על האפשרות להגיע קהל רחב?
"לא. אני רוצה להגיע לקהל, אבל לא דרך המרכז. היום כולם אינדי. אמן יודע שאם הוא לא יהיה מעורב, לא יזיז אנשים, יזמין אנשים להופעות, ימכור כרטיסים - כלום לא יזוז. פעם זה היה ללכת בניגוד לנורמות, לעשות מה שאתה אוהב, ולעשות לבד. היום זה הרוק'נרול החדש".
_c.jpg "תמר אייזנמן הופעה 4 (צילום: עודד קרני)")
-הבאת בחשבון שנקודת הפתיחה תהיה יותר נמוכה, גם כלכלית?
"זאת הייתה בחירה טריוויאלית. מהדרה למדתי שתולים פוסטרים, מזמינים אנשים, וכשנגמרת ההופעה מיד חושבים על הדבר הבא שצריך לעשות. סחבתי מגברים, אפקטים, גיטרה, ברמה דתית כמעט. ידעתי שאני סוחבת ושמתישהו אקבל על זה תגמול. ידעתי שאם יש כישרון, הוא יבשיל בתוך שמונה שנים".
-המון זמן.
"אבל התחלתי לספור לאחור. המודעות למה זאת הצלחה באה ממקום מאוד מציאותי".
-מה זאת הצלחה?
"ההכרה. לגעת באנשים, פידבקים של אלה שאומרים כמה נגעתי בהם".
-וכסף?
"נגיע אליו. קודם כל המראה. ככל שהיא תהיה יותר גדולה, ככה היא תהיה יותר שווה. וכלכלית - להתפרנס ממה שאני רוצה לעשות בתחום. אני גיטריסטית, מפיקה, זמרת, אני יכולה לעשות עבודות שאני מחוברת אליהן, אבל לא להתפזר מדי. ועם כל הקלישאה - השראה".
-לא רק שהיית אינדי, גם בחרת לשיר באנגלית. צמצמת את השוק שלך לגמרי.
"אולי זה הפאק שלי, לפני הפרנסה, והרצון שמישהו יסחוב לי את המגברים, אני חייבת לעשות מה שמרגיש לי אותנטי. אני מרגישה שהגיטרה שלי מדברת אנגלית. ההשפעות המוזיקליות הן מהתקופה שגרנו בסן פרנסיסקו. האנגלית היא הבידול שלי. אני חושבת שאוכל להרוויח כי אני שונה. אני רוצה להכניס שינוי ולעשות אותו באנגלית".
-מי מימן אותך?
"עבדתי. לימדתי בבית ספר, נתתי שיעורים פרטיים".
-ואז שלחת לדני סנדרסון מיני אלבום שהקלטת לבד.
"זה מה שעושים באינדי. חילקתי מאות עותקים".
-זה לא זול להפיק לבד.
"זה עלה עשרת אלפים שקלים. היה לי הגיבוי הכלכלי של המשפחה. ואז דני התקשר מיוזמתו, ואמר שהוא מאוד נהנה, וזהו. נגמרה השיחה. כעבור שנה סיימתי אלבום חדש שהקלטתי, הפעם באולפן בעזרתו של אחי, שהוא דוקטור לפיזיקה, וכדי לעמוד בזה לקחתי הלוואה".
-לא פחדת מהסיכון הכלכלי?
"בטירוף. אבל שזה הדבר הנכון לעשות. את האלבום הפיצה חברת התו השמיני. היה 'בוסט' מסוים, ואז עשיתי הופעה והחלטתי להתקשר לסנדרסון ולהזמין אותו להתארח. הוא חשב, והסכים. הופענו בבארבי - שיר שלו, שיר שלי. זה היה מעולה. שני גיטריסטים קטנים שעושים תנועות משונות בידיים".
-מדהים.
"הוא הגאון. הוא השיג את הטלפון שלי, כי על המיני אלבום לא כתבתי את המספר. שבוע אחרי ההופעה הוא התקשר ואמר שהוא מקים הרכב חדש להופעות, ואם מעניין אותי להיות גיטריסטית. מובן שאמרתי כן, למרות שאני חולמת להיות בפרונט, אבל לא הייתה לי דילמה. חלפו ארבע שנים, הופעות בארץ, בחו"ל, ועכשיו אלבום חדש שלו שעומד לצאת בשם 'אתה לבד', שבו אני שרה בעברית".
-ופתאום יש לך מנהלת אישית, חברת תקליטים, יחצנית. רחוק מהאינדי.
"כי ראיתי שאני לא יכולה לעשות את זה לבד. אבל אני עדיין מנהלת את עצמי בשותפות, ואני מעורבת בכל החלטה של עיצוב פוסטר, איפה ועם מי להופיע. אני לא בובה".
-האלבום "ג'ימנזיום" קיבל ביקורות מעולות.
"קיבלתי חיזוקית, אישור. אתמול חתמתי על דיסקים אחרי הופעה בצפון, ומישהי אמרה לי, 'זה לא בסדר, הצגת את כולם, אבל לא את עצמך. צריך שמישהו יגיד, תמר אייזנמן. את יותר מדי צנועה'. ופה נכנסת הדרך שעברתי, ששמה את הדברים בפרופורציה. לא צריך להגזים".
