שבעה חודשים עברו מאז הוציא עפר בשן את השיר הקודם שלו, "אל תפחד" שהיה סינגל שלישי מאלבום חדש. אחרי שכמו השניים שקדמו לו, "מחדש להיות" ו"ראיתי ילד" , גם הוא לא עבר את הפלייליסט של גלגלצ ולא כבש את הרדיו, החליט בשן לקחת פסק זמן. כעת הוא חוזר עם הסינגל הרביעי "עכשיו לחיות", שיר עם אמירה פוליטית מובהקת, שגם בו מעורבים לואי להב ואריאל טוכמן בעיבוד ובהפקה המוזיקלית.
-אתה שר כאן: "נלחמנו מספיק, כבשנו מספיק, קידשנו מספיק".
"כן, כי עשינו מספיק את הדברים האלה. השיר מדבר בשני רבדים, חברתי ואישי. יש רובד בין אדם לעצמו, שבו השיר מנסה להגיד בו ננסה לשמור על הרגלים שצריכים לשבור אותנו ואז נגלה עולם שמסתתר מאחוריהם. ברובד החברתי אני לא צריך להסביר את הטקסט הזה. הרבדים האישי והחברתי מתלכדים למשהו חדש".
-למעט אמנים יש היום אומץ להגיד דברים כאלה.
"זה חברתי ולא פוליטי. 'כבשנו' לא בהכרח מתייחס לשטחים, למרות שאני מתנגד לכיבוש בכל ליבי. זה לא עיתון, זה שיר. 'כיבוש' זו מילה יותר עמוקה ומופשטת מאשר כיבוש ספציפי של ישראל את השטחים. גם במימד האישי והחברתי - להפסיק לנסות לכבוש כל דבר ולעשות פעולות כוחניות, אלא על ידי בנייה אמיתית, שזה משהו אחר. ההבדל בין לכבוש לבין לבנות הוא דק אבל משמעותי מאוד".
-עברה יותר מחצי שנה מאז השיר הקודם.
"שבעה חודשים בין שני סינגלים זה כמעט הריון, הוא נולד פג", מתבדח בשן, אבל מסביר ברצינות: "החלטתי לקחת הפסקה כי נכנסתי לסחרור שבו אני מוציא שירים לרדיו והרדיו מתעלם. הוצאתי שירים שאנשים ששמעו אותם אישית הגיבו כלפיהם חזק לחיוב, אבל הציבור לא שמע אותם והם לא זכו להגיע ללב ולתודעה של אנשים. הרדיו לא העביר את המים, המוביל הארצי לא עבד, הצינור כללי לא הזרים. אז לקחתי הפסקה ועשיתי חושבים. עברתי עם עצמי תהליך שבו אני מוכן לקהל, למרות שעושים לי דרך לא קלה".
-לא השמיעו אותך בכלל?
"לא השמיעו כמות שמספיקה כדי להיערם למשהו משמעותי. באלבום הקודם היו לי ארבעה שירים בפלייליסט של גלגלצ - 'לוקח ת'זמן', 'לבד', 'האור יזרח גם בנפרד' שהיה דואט עם מירי מסיקה ו'ירושלים' שהיה בפלייליסט לילה.הפעם זה לא קרה, אין לי הסבר ותשובות. כל מה שאני מוציא אני מאמין בו, הוא עובר בכל המערכות שלי בגוף ואני שלם איתו לחלוטין, עומד מאחורי כל פיפס, כי זה נולד ביסורים. אבל לא בשליטתי מה שקורה עם זה".
-אז גלגלצ הרגו לך את הקריירה?
"ממש לא. בקריירה אני יודע לאן אגיע, ובכל דרך אפשרית - דרך א, ב או ג. זה הייעוד שלי בחיים. זה מי שאני ומה שאני. אין לי ברירה אחרת זה חיים או מוות בשבילי".
-מה עם להגיע לקהל דרך האינטרנט?
"לא שולל את זה. הרדיו יתחיל להשמיע את השירים שלי אפילו רטרואקטיבית. לוקח זמן לדברים לשקוע. אנשים שמקיפים אותי אומרים שלוקח שלוש או ארבע פעמים לשמוע כל שיר כדי שהוא יגיע למשמעות שלו אז אני מאוד אופטימי. שלא יצטייר משהו אחר. יש לי חלומות מאוד גדולים. הדרך להגיע לא פשוטה במקרה הזה".
-לכל אמן יש תקופות, אולי זה פחות באופנה עכשיו מ שאתה עושה.
"אני עושה את המוזיקה הכי טובה שלי, השירים הכי טובים. מוזיקה זה לא אופנה, באופנה אין אמת. אופנה היא רטרואקטיבית. שיר הוא כמו גוף והוא נצחי, לא תלוי במי שכתב אותו, יש לו חיים משלו. השירים שלי הם גוף ולא בגדים".
-אתה לא האמן הראשון שגלגלצ מחבקים באלבום אחד ואחר כך כבר לא. זה קרה גם להראל סקעת וקרן פלס.
"אני לא שייך לאף קבוצה. כל אמן בפני עצמו מגדיר את הנוף שלו דרך הכתיבה. אני מושפע ממוזיקה קלאסית כי משם אני מגיע, כמו נעמי שמר".
-הבנתי שאתה מגיש שיר לקדם אירוויזיון.
"כן. בסט החלומות שלי קיימת השאיפה להגיע לכמה שיותר אנשים, לבנות את עצמי ולא לכבוש בלב של כמה שיותר אנשים. מבחינתי להגיע ללב של אדם אחד זה עולם ומלואו. אני רואה באירוויזיון פלטפורמה ולא שום דבר מעבר. וכן, אני מחפש את הים שאליו אזרוק את הבקבוק עם המכתב והים הזה יכול להיות כל דבר".
-מה עוד אתה יכול לעשות כדי להגיע לקהל?
"להופיע בכל מקום אפשרי, לכתוב ולהוציא ולדברים. יש חיים רטרואקטיביים ושיר אחד יכול לפתוח דלתות של כל מה שעשיתי. אין לי ברירה אחרת. כתיבת שירים זה כמו זיעה. אני חי - אז אני כותב, וזה יוצא ממני לא באופן נשלט. זה הקיום שלי, המהות שלי, לא יכול להפסיק לעשות את זה".