רילי ווילומוסקי בת 30. כולם קוראים לה רילי ווילו, או סתם רילי. שנים שהיא כבר מופיעה על הבמות, בילדותה כזמרת במקהלת הילדים "אנקור", אחר כך כשחקנית שלמדה ב"ניסן נתיב", ובשנים האחרונות כזמרת עם חומרים מקוריים משלה ולאחרונה אף כזמרת אורחת בהופעות של צלילי העוד ויהודה קיסר.
היום מוציאה רילי את שיר הבכורה שלה "טוב שבאת", בדואט עם הזמר, היוצר והגיטריסט אלי סורני שכתב והלחין, מתוך אלבום עליו היא עובדת גם עם המוזיקאי אייל הלר. השיר מדבר על התאהבות של גבר באישה שנמצאת על סף הטירוף, סיפור שמשיק לסיפורה האישי של רילי, שמרבית חייה הצליחה להסתיר מהסביבה שהיא סובלת מ"הפרעה דו-קוטבית" (מאניה דפרסיה) ומטופלת בכדורים.
"המאניה דפרסיה מביאה למקומות יצירתיים שלא הייתי מגיעה אליהם בלעדיה"
"זה לא היה חשוף אף פעם במקומות שהייתי בהם", היא מספרת. "המסגרת הקשוחה מאוד שהיתה לי בילדות במקהלת 'אנקור' בלי חיים של ילדה רגילה, בלי טיולים שנתיים, הקשיחות הזו היתה כל כך גדולה, שאתה עולה לבמה גם עם 40 חום ורגל שבורה, הגוף מתגייס ויכולתי לתפקד תמיד.כשהכירו אותי מקרוב, כמו למשל מורה לפיתוח קול וב'ניסן נתיב' ראו את הבעיה ודיברו איתי עליה. זה עזר לי להתמודד. יש זה גם הקלה כי המאניה דפרסיה מביאה למקומות יצירתיים שלא הייתי מגיעה אליהם בלעדיה. בכלל, במקצוע כמו שלי, להרבה אמנים יש הפרעות אישיות, זה לא משהו נדיר, וזה לא מונע מהם להיות אמנים".
-את שולטת בזה?
"אני על כדורים, בטיפול תמיד, ויש לי משפחה תומכת. יש פעמים שאתה מאוזן ויש פעמים שלא. ככל שמתבגרים לומדים לחיות עם זה, יש פחדים שנובעים מזה, אבל אני מטופלת ויש כדורים והפסיכיאטר אמר לי שאני הכי בריאה בעולם, כי אני מודעת ומטפלת בבעיות שלי. זה עושה אותי בריאה יותר מכל אחד אחר. ככה אני נהנית לחשוב, אולי זה לא כל כך נכון. בכל מקרה, עכשיו אני מוציאה הכל החוצה בגאווה גדולה, חוגגת את התהליך, לא רק את התוצאה הסופית".
"כתבתי שיר שנקרא 'התפצלות', שמספר על מעבר בין מצב למצב"
-את כותבת על המאניה דפרסיה?
"זה קיים בכל שיר שאני כותבת. אי אפשר לכתוב בדיוק מתוך מאניה או דפרסיה כי אלה לא מצבים שאפשר לכתוב בתוכם, אבל יש שירים שמתארים את המצבים האלה והחוויות שעוברים ואיך שזה מתבטא במערכות יחסים עם אנשים. יש אהבה, למשל, אבל קיים טירוף והכל על הגבול. מאניה דפרסיה להיות על גבולות ולכן זה קללה וזה ברכה ביחד".
-תני דוגמה לשיר שכתבת על הנושא.
"כתבתי שיר שנקרא 'התפצלות', שמספר על מעבר בין מצב למצב. זה קורה בשניות, שעות, ימים או חודשים. או השיר 'כיתת רואים' שאוציא בקרוב, שמדבר על מצב מהפנים אל החוץ. גם השיר 'רגיעה זמנית' מדבר על איך אתה חווה דברים מהמצב שבו אתה חייב להיות בשליטה, אבל לא רוצה לאבד את הרגש. יש שירים שמדברים על כמה אפשר להוציא חוצה וכמה להחזיק בפנים ואיפה עובר הקו הדק בין אומץ לטיפשות. כשאתה במאניה דיפרסיה אתה מאוד חשוף ולא בהכרח לדברים נכונים. זה לא תמיד 'אתה' שם, אבל זה כן אתה. זה הקו הדק הזה בין מה שבאמת קיים למה שהוא פיקטיבי".
-כתבת על רגעי משבר?
"יצא לי, אבל בניגוד למה שאמנים אחרים מספרים הכתיבה היא לא תרפיה בשבילי וגם לא ההופעות. לא יכולה להתייחס לבמה כאל תרפיה ואני לא מרגישה שאני עוברת טיפול בכתיבה. אני כן שרה על דברים שלא אגיד ביום-יום, אבל אני לא כותבת מתוך דיכאון, כי בדיכאון אמיתי אתה לא יכול באמת לכתוב, זה מתבטא בך פיזית בסופו של דבר. כשמישהו אומר 'אני כותב מתוך דיכאון' הוא מתכוון לזיכרון של הדיכאון. אני כותבת המון, או כמעט כל יום, גם אם זה סתם לשרבט. הכתיבה היא מאוד מהוקצעת אבל אני אוהבת לשחק עם מילים וליצור שפה משלי. אני גם כותבת ביוגרפיות של אנשים, זה כלי חשוב בחיים שלי".
"'באפי ציידת הערפדים' זו לא סתם סדרה, זו דרך חיים"
-רילי זה שמך האמיתי?
"כן, בתעודת זהות. תמיד שואלים אותי ומבקשים לראות את התעודה או אומרים לי 'Really רילי?'. ויש בדיחות על השם כמו 'רילי תמצצי לי' ו'רילי תעשי לי', אבל סובלות מזה גם בחורות שקוראים להן לילי או מילי".
-מי השפיע עליך כזמרת? כמו מי רצית להיות?
"צ'יצ'יליה ברטולי, פיירוז, מדונה, אקסל רוז, סינדי לאופר, קייט בוש, טורי איימוס, פרודיג'י. רציתי להיות הכל ועדיין אני רוצה".
-לא הזכרת אף שם ישראלי.
"חוה אלברשטיין, מרייאן פיית'פול. 'באפי, קוטלת הערפדים' מאוד השפיעה עלי. כי מי שיצר את הסדרה, ג'וס ווידון, ההסתכלות שלו על החיים והאמנות היא יוצאת דופן. בעיני זו לא סדרת טלוויזיה, זה דרך חיים".
רילי תשיק את סינגל הבכורה בהופעה שתתקיים ב-26 במאי בקפה ביאליק בתל אביב, עם אלי סוראני, אייל הלר וחגית שפירא.