הדיג'יי והמפיק הגרמני שאנטל הוא דמות מובילה בז'אנר הבלקני-צועני, אבל הוא בכלל היה מעדיף שלא נתייג אותו תחת שום סגנון. "תמיד שנאתי את הקטגוריות האלו כי אין בהן צורך", הוא אומר בשיחת טלפון מפריז. "אנחנו צריכים להתמקד במוזיקה טובה ולא להתמקד במוזיקה לא טובה, מה שהיא לא תהיה. תגיות כמו בלקן-פופ? אני חושב שהרבה אנשים צריכים קלישאות מהסוג הזה, אבל אני וויתרתי על זה. למזלי, אני יכול לעשות הכל. אני מפיק גם אלבומים יותר רוקיים, אני לגמרי מחוץ לחלוקה לז'אנרים".
יהיה סגנונו אשר יהיה, כבר למעלה מעשור שהוא מוציא להיטים ("Disco Partizani", זוכרים?) ומופיע בפסטיבלים בכל רחבי העולם, ועכשיו הוא יגיע גם לפסטיבל שוטקה - פסטיבל הנוודים הראשון של ישראל שיתקיים ב16-17 לנובמבר בחוות הנוקדים. עבור שאנטל זו ממש לא תהיה הפעם הראשונה בארצנו, והוא אפילו גר בתל אביב לתקופה מסוימת.
מה החיבור שלך לישראל?
"אני אתאר את זה כיחסי אהבה-שנאה. גרתי בתל אביב ב-1997, הגעתי לשם בטעות ובתקופה הזו כל כך עניין אותי הרעיון של מוזיקה מהמזרח התיכון שמתחברת עם אלקטרוניקה ודברים כאלה. אבל הייתי הרבה יותר מדי חדשני בתקופה הזו, בקושי יכולתי למצוא אפשרויות ליצור משהו כזה. עבדתי בסטודיו בפלורנטין, הקלטתי שם אלבום שהיה יותר פופי, ובינתיים ניסיתי לבנות מפגש בין המזרח התיכון לאלקטרוניקה. למרבה המזל הכרתי כל כך הרבה אנשים טובים, ויצרתי כל כך הרבה חברויות טובות. כמה שנים אחרי זה פגשתי את החבר'ה מבום פם. עוד לא היה אלבום, הם היו כל כך צעירים. הצעתי להם לבוא איתי לאולפן בפרנקפורט, הפקתי את האלבום הראשון שלהם, ואז כל הלהקות כמו בלקן ביט בוקס הופיעו והאופנה הזאת התחילה".
הרבה שירי פופ מחפשים לאחרונה את הנגיעה הבלקנית, כמו "Talk Dirty" של ג'ייסון דרולו שסימפל קטע של הבלקן ביט בוקס. מה דעתך?
"בהפקה של שירי פופ מיינסטרימיים תמיד מחפשים צבע חדש, אוריינטלי יותר. תעשיית המוזיקה דפוקה. היא כל כך משעממת. האינטרנט והיוטיוב הופכים אפילו את הכוכבים הכי גדולים לכל כך נגישים, וכל המסתורין נעלם ואחרי שעתיים יש מישהו חדש. חברות התקליטים חיו על יצירה של ניסים, מסתורין מסוים, אבל הם לא יכולים לעשות את זה יותר כי האינטרנט כל כך מהיר ואפשר להשיג שירים מלבנון ומכל מקום ברגע והם לא יכולים להתחרות בזה.עכשיו הם רודפים אחרי הדבר החדש, מה שהוא לא יהיה".
לא מעניין אותך להשתלב בפופ מיינסטרים?
"לפני כמה שנים קיבלתי פניה מההפקה של מדונה ואמרתי 'לא, תודה'. לא חשבתי שזה יהיה מעניין בכלל. גוגול בורדלו עשו משהו כזה, אז הם קיבלו תשומת לב לחצי שנה ואז זהו. תמיד תהיה 'זה שעבד עם מדונה'. לקחת 20 אלף יורו ולברוח? זה קיצור דרך. אף פעם לא התלהבתי מהמוזיקה שלה. אני אפגע בקריירה שלי אם אני אעשה דבר כזה. אני מעדיף ללכת בדרך שלי. אני מעדיף להיות עצמאי. אני עושה את זה כבר יותר מעשר שנים ואני מצליח, אני לא צריך את החרא של מדונה".
מה תביא לנו בהופעה בארץ הפעם?
"אני אף פעם לא מתכנן בדיוק מה אני אעשה. אני מופיע עם להקה גאונית, מוזיקאים משוגעים, ואנחנו נזרום עם מה שמרגיש לנו. היו לי כאלה חוויות טובות עם הופעות ישראליות בעבר ואני חושב שזה הולך להיות נהדר".