בשטף הופעות הקיץ שנוחת עלינו בחודשים אלה, יוכלו חובבי הרוק האמריקני, הרוק הקלאסי והרוק המתקדם, ליהנות מהופעתה של להקת "קנזס", שתתקיים ב-5 באוגוסט בהיכל התרבות בתל אביב. בניגוד למגמה הרווחת בקרב להקות ותיקות, ההרכב של "קנזס", שקיימת כבר 41 שנה, כמעט ולא השתנה - שלושה מחברי הלהקה המקורית עדיין מנגנים בה וה"חדשים" בלהקה מנגנים איתה כבר שני עשורים. מבחינת הרפרטואר, כולם מכירים את הבלדה "Dust In The Wind", שנחשבת ללהיט הכי גדול שלהם, אבל מי שמעמיק יותר יודע שהיא לאו דווקא מייצגת את עיקר המוזיקה "Kansas", שמתמחה ב"רוק מתקדם" עם השפעות קלאסיות ובשילוב של כלי קשת כמו כינור בתוך הרוקנ'רול והרוק החצי-כבד שלה.

אחד ממייסדי הלהקה הוא ריצ'ארד ("ריץ'") וויליאמס, גיטריסט שמתמחה באקוסטית וקלאסית. מאז עזיבתו של קרי ליווגרן, וויליאמס הוא גם הגיטריסט הטבעי היחיד בלהקה, וזה שפורט את הריף הכה מזוהה של "Dust In The Wind". בין השירים שיצר במסגרת הלהקה נמצאים הלהיט "Play the Game Tonight" וכן "Can I Tell You" ו-"No Room for a Stranger".



וויליאמס איבד את עינו השמאלית כשהיה ילד, כתוצאה מתאונה שהיו מעורבים בה זיקוקי די-נור, אבל הוא לא שש לדבר על כך. אחרי שנים בהן הסתובב עם עין מלאכותית, בשנים האחרונות הוא עוטה רטייה, מה שהופך אותו למעין משה דיין של הגיטריסטים. אלא שהנכות לא פגעה ביכולת הנגינה ש וויליאמסו, או כמו ששוררו ירון לונדון ו"השלושרים" ב"לו הייתי פיראט": "עיני האחת, לראותך היא תיטיב מן השתיים".

"אנחנו מתרגשים לבוא לישראל", הוא אומר. "לא היינו אצלכם ותמיד רצינו להגיע. אני ואשתי מתכננים להישאר אצלכם עוד שלושה ימים אחר כך, כדי לטייל באתרים ההיסטוריים אצלכם. כן, אני כבר לא יכול לחכות עד שאגיע".

-מה הציפיות שלכם מהמופע בארץ?
"היינו בהרבה מקומות שלא ידענו למה לצפות בהם. אני חושב שהקהל דומה ומתנהג דומה בכל המקומות. למשל, היינו בבולגריה ולא ידענו למה לצפות, אבל זה היה כמו בכל מקום. הם ידעו את מילות השירים שלנו יותר טוב ממני. אתה שומע אותם שרים את 'דאסט אין דה ווינד' ממש חזק ואתה בכלל לא שומע מבטא זר. זו חוויה חזקה".

ריצ'רד וויליאמס, קנזס (צילום: David Carstens, Robert Fritsch, Kevin Stefanik , kansasband.com)
"בשבילי המוזיקה היא דרך חיים, לא עבודה". ריץ' וויליאמס, "קנזס" | צילום: David Carstens, Robert Fritsch, Kevin Stefanik , kansasband.com

-מה אתה יודע על ישראל?
"אני לא יודע הרבה. לפני שנה החלטתי לא לצפות יותר בחדשות, כי אני לא אוהב חדשות ולא מאמין להם. אני לא יודע מי באמת מספר שם את הסיפור. החדשות זה לעיתונאים, לא לקהל. אני רוצה לראות בעצמי מה קורה בכל מקום אליו אני מגיע. דיברתי עם חברים והם אמרו שישראל היא מקום יפה מאוד. אז מבחינתי זה טוב ואני מצפה לחוות אותה בעצמי".

-נחזור למוזיקה - מה הפך את "קנזס" ללהקה מיוחדת?
"יש לנו שירים שמנוגנים עד היום ועברו את מבחן הזמן. אני חושב שלהגיד 'רוק קלאסי' זה מונח רחב מהעידן ההוא. אמרו לי שאנחנו 'רוק קלאסי' במובן של השפעות ממוזיקה קלאסית. אני חושב שזה באמת יותר מתאים למבנה שלנו, עם הכינור, יש השפעה ממוזיקה קלאסית. הרי הכינור שלנו לא מנגן קאנטרי. לדעתי טוב להיכלל בהגדרה של להקות רוק קלאסיות ולעומת האחרות, אנחנו הושפענו יותר ממוזיקה קלאסית".



-מה שמר עליכם יחד כל השנים?
"שלושה מאיתנו היו שם מההתחלה, אני, המתופף פיל אהרט והסולן והקלידן סטיב וולש. אני מרגיש שמוזיקאי זה מה שנועדתי לעשות לפני שידעתי שאני רוצה להיות חלק מזה, והלכתי אחרי הטבע שלי. הנדודים, הנסיעות, כל השנים -  יש בזה רע ויש בזה טוב, ואני אוהב את זה. לפעמים לאורך הדרך יש אוכל ממש גרוע ואין איפה לישון, ואתה חייב להעריך את הטוב, אז אני מעריך את מה שיש. בשבילי המוזיקה היא דרך חיים, לא עבודה. אולי עבור כמה אנשים שלא נועדו לה, הם רואים בה עבודה, כי הם לא נבנו לדבר הזה. אני כן".

-אחרי ארבעים שנה, איפה המקום שלכם כיום בעולם הרוק?
"אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. אנחנו אוהבים מאוד להופיע, מתמידים בזה 40 שנה וכנראה שאנחנו טובים. אני אוהב הופעות ואוהב להקליט בהן, כי יש אנרגיות שלא תקבל באולפן. לעשות תקליט זה מה שמוציא אותך לדרך. אנחנו לא מקליטים ומדברים, אנחנו באים ומנגנים. אני אוהב לנגן, ולא לדבר על זה. הנגינה היא ההנאה שלנו".





-הרוק הקלאסי רלוונטי כיום?
"כן, כי עובדה שאנשים באים לראות אותנו. כיום הוא יותר רלוונטי מחוץ לאמריקה מאשר פה. הכל היום יותר טריקי והעיתונות מחפשת שטויות במקום מוזיקה. אנחנו עובדים כמה שאנחנו רוצים, ויכולים לטוס מתחת לרדאר. אנחנו לא בעיתונות ולא בביקורות. אנחנו מעל 40 שנה וממשיכים. מופיעים עשרות הופעות בשנה, עסוקים. אני אוהב את מה שאנחנו עושים יותר מאשר את העולם הפופולרי שנמצא בחוץ. אנחנו מנהלים את עצמנו. אין לנו הנהלה או חברת תקליטים, אנחנו באים והולכים מתי שבא לנו, מופיעים מתי שבא לנו. הכי טוב לנו ככה. הנה, אנחנו באים לאירופה כי בא לנו. לא אמרו לנו, פשוט ככה בא לנו. זה טוב להיות האדון של גורלך".

-נשאר היום משהו מכתיבת השירים הטובה של פעם?
"יש הרבה דברים טובים, אבל יש טרנדים פופולרים שאתה שומע שהתאמצו להיות מסחריים. זה עוב לאחרים, אבל לא בשבילנו. אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים, ולא נוטים לשם. אני לא שופט את הקטע הזה של עולם המוזיקה לחיוב או לשלילה. אני לא מודאג ולא אכפת לי, כי אנחנו עסוקים בשלנו".

-באיזו יצירה שלכם אתה הכי גאה?
"מבחינתי הדבר הטוב ביותר שעשינו הוא די.וי.די בהופעה חיה שנקרא 'נו פלייס לייק הום'. ניגנו שם עם תזמורת סימפונית שליוותה אותנו, פרויקט חי, גדול ומרשים, שהוא הפייבוריט הפרטי שלי".

-ומה תנגנו כאן?
"ננגן שניים-שלושה שירים מהאלבום הראשון, עוד 2-3 שירים מהאלבום האחרון, ואת הלהיטים הכי גדולים. תאמין לי שאתם תהנו".