מארק גארדנר, סולן להקת Ride הבריטית, יגיע לראשונה לישראל ויופיע במועדון "בארבי" בתל אביב ביום רביעי, ה-14 בינואר. גארדנר יגיע ארצה למופע סולו אקוסטי שיתקיים בישיבה, כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה. בהופעה, איתה הוא רץ כבר כמה שנים (כולל חימום לת'רסטון מור מ"סוניק יות'") יבצע גארדנר שירים של "Ride" וכן שירים מתקופת הסולו שלו. לפני ההופעה תתקיים על הבמה שיחה בין גארדנר לבין יהלי סובול על מוזיקה, החיים ומה שביניהם.
בחודש מאי הקרוב יאחד גארדנר את להקת "Ride" להופעות בבריטניה, שכל הכרטיסים אליהן אזלו. לצידו במרכז הלהקה ניצב אנדי בל מ"אואזיס". "רייד" נחשבת לאחת הלהקות האלטרנטיביות החשובות שפעלו באנגליה בשנות התשעים. מאז הקמתה ב-1988 ועד היום השפיעה "Ride" על להקות רבות אחרות, עד עצם גל הניו-גייז (השוגייז החדש) הנוכחי. גארדנר עדיין מתגורר באוקספורד. בשנים האחרונות הפך למפיק מוזיקה מצליח. הוא אחראי לפסקולי סרטים, ביניהם "Upside Down", שעוסק בלייבל המפורסם "קריאיישן", עליו גם זכה בפרס. לאחרונה הקליט גארדנר אלבום חדש עם רובין גאת'רי ("הקוקטו טווינז"), מתוכו יצא הסינגל "The Places We Go".
לקראת המופע של גארדנר בישראל בחרו שישה רוקרים מקומיים את השיר של "Ride" שהם הכי אוהבים:
נועם רותם: "moonlight medicine"
"כמה מתוקים היו הלילות הארוכים האלה במרפסת, שהיינו שומעים את קרנבל האורות שוב ושוב ושוב. זה נשמע כמו מנגינה מחלום, שאתה בטוח שתיזכור ברגע שתתעורר, אבל אז אתה שוכח, ורוצה רק לחזור לישון בשביל שתוכל לשמוע אותה שוב".
ניצן חורש: "Chelsea Girl"
בחירה אקראית. זה ריף הגיטרה שעולה לי בראש כשאומרים לידי Ride. אבל יש ללהקה הזו איזה עשרים שירים באותה רמת איכות נדירה. בגיל חמש עשרה הם היו הלהקה האהובה עלי, ככה שזה לגמרי אישי. היה במוזיקה של 'רייד' הכל עבורי: כוח מתפרץ עם מתיקות אין קץ, גיטרות סכינים ומלודיות מושלמות, מסתורין אפלולי שמעליו נסוכות הרמונות קוליות הכי מיוחדות ששמעתי. מאחורי רוב הדברים שהרגשתי אז, בגיל חמש עשרה, אני עדיין עומד.
יהלי סובול: "Decay"
"'רייד' היא להקה שבמיטבה מתקיים בשירים שלה מתח בין שיר רוק פשוט ובסיסי לטראק פסיכדלי שפונה לחושים לפחות כמו לרגש, כמעט כמו במוזיקה אלקטרונית. הקטע הבא כמו רוב הקטעים באלבום הראשון המצויין שלהם מדגים את המתח המהנה הזה".
שי נובלמן: "1000 miles"
"אחרי שנפרדו מסאונד קירות הדיסטורשנים שכה אפיין את שני אלבומיהם הראשונים, ניפקו 'רייד' אלבום שלישי עם סאונד אחר לחלוטין. יש שיאמרו כי משהו מהייחודיות והקסם הלך לאיבוד, אבל כוחם ככותבי שירים נוכח גם פה. '1000 מיילז', שכתב מארק גרדנר, נשמע כמו שיר אבוד של 'הבירדז' מתקופת הפסיכדליה שלהם: גיטרת 12 מיתרים של ריקנבקר, הרמוניות קוליות שמיימיות, ואווירה אקוסטית חללית. ואוי, כמה שזה יפה".
ספי אפרתי: "Leave The All Behind"
"מופת של פסיכדליה ניינטיזית ושל גיטרות מהסוג המכונה היום 'שוגייזינג'. שמונה דקות בלי תיבה אחת מיותרת, שמכילות את כל מה שמרכיב את הלהקה הזאת - התופים המשתוללים של קולברט, הגיטרות הרועמות והקולות של שני הסולנים בסינרגיה מושלמת".
דנה קסלר: "Sennen"
"החומרים המוקדמים של 'רייד' מצוינים בשביל לשכב על הגב, על הספה בסלון, לעצום עיניים ולהרגיש את האינסוף הכחול של האוקיינוס או השמיים. 'Nowhere', אלבום הבכורה שלהם, הוא כנראה אלבום השו-גייז היפה והמרגש ביותר של התקופה, וכשהוא נטחן עד דק הגיע האי.פי 'Today Forever' להושיע. השיר השני מתוכו, 'Sennen', שאני אוהבת במיוחד, לוקח אותך ביד למפרץ סנן סחוף הרוחות בקורנוול, עוד מקום שכנראה לעולם לא תגיע אליו במציאות".