דפנה דקל - מה אתה אומר

אם לא היו לכם מספיק קאמבקים השנה, אז הנה אחד שאתם הולכים ליהנות ממנו במיוחד: דפנה דקל, מי שהייתה המאמי הלאומית בניינטיז - חוזרת ובגדול. מה שכיף בשיר החדש הוא שלכאורה כלום לא השתנה אצלה וזה מרגיש כמו סינגל שמגיע מיד אחרי ההצלחה של "זה רק ספורט".

דפנה נראית ונשמעת מעולה בקליפ שבו היא משחקת כוכבת פופ שחווה את המתח בין הפנטזיה הזוהרת, לעומת המציאות שזוהרת קצת פחות. השיר נכתב, הולחן והופק מוזיקלית ע"י עמית צח, בנם של האמרגן המיתולוגי שלמה צח והזמרת אילנה אביטל, ולשמחת כולם, אחרי שנים שבהן יכולנו לראות אותה בעיקר בתיאטרון – דפנה צפויה לחזור בקרוב גם להופעות על הבמות עם כל האנרגיות שאנחנו כל כך זקוקים להן כרגע. אהבנו ממש.

אביחי הולנדר - אליהו

הנה יוצר שמפרק לנו את הלב שיר אחרי שיר, אבל ללא שום זיוף או מניירות – כל מילה וכל צליל נוגעים עמוק ומגיעים מתוך תחושות שהוא חווה בעצמו והוא בסך הכל מתרגם לשירים. "לא נרגע", שירו הראשון, יצא לפני פחות משנה וחשף את מצוקתו כנפגע פוסט-טראומה צבאית. השיר החדש מוקדש דווקא לבנות הזוג שמחכות שנים לאהובן שיחזור מהקרב, בדיוק כפי שאנחנו מחכים פעם בשנה לאליהו הנביא. אותן נשים מצפות מדי ערב לאליהו שלא ייכנס בדלת ולכן אין לנו שום דרך להבין את התחושה, אבל כשזה מגיע כשיר ממוזיקאי כל כך מוכשר, יש בזה כאן של נחמה.  

דניאל ענבר - כולם על הרצפה

בהמשך ישיר לשיר הקודם, וככל הנראה בעקבות המקרה של איציק סעידיאן, נוצרה תחושה בקרב יוצרים שהגיע הזמן להוציא ולפרוק כל מה שאפשר על פוסט-טראומה צבאית. דניאל ענבר גדל בישוב תמרת בעמק יזרעאל ובשיריו הוא מותח קו משירותו הצבאי כקצין לוחם ועד לחיים החדשים בעיר הגדולה - כל זאת תוך התבוננות פנימית, ואלבומו החדש, "בין חלום לגיהנום", אמור לצאת ממש בקרוב תחת הפקתו המוזיקלית של ערן גולדברג שעבד בין השאר עם עדי אולמנסקי ורן דנקר. "כולם על הרצפה" הוא הסינגל השלישי שלו שעוסק כאמור בחוויית הלחימה המורכבת ובעיקר ההתפכחות שמגיעה אחרי השירות. אולי בזכות המוזיקה, הנושא ישוב לסדר היום של אלו שזנחו אותו מזה שנים.

טריפולי - סטודיו נמסטה

בשנת 1991 ערן צור שיחרר יחד עם "כרמלה גרוס ואגנר" את אלבומם הראשון והיחיד; שלומי ברכה הפיק את האלבום של "נושאי המגבעת" אחרי ההצלחה האדירה של "העמותה לחקר התמותה" של משינה; ודני מקוב הקליט כמתופף עם להקת "נקמת הטרקטור" את אלבומם השלישי. ב-30 השנים שחלפו מאז, כל אחד מהם הספיק לתרום המון לרוק הישראלי בפרויקטים שונים, ועכשיו בצעד מפתיע במיוחד, הם מתאחדים לטריו של רוק כאסח שורשי מהסוג שלא שמענו מזמן. במוצאי השבת הקרובה הם יעלו לראשונה על הבמה יחד כמופע פותח לפורטיסחרוף בפסטיבל סנטרל פארק, ולצד השירים החדשים שיופיעו באלבום המלא, החברים צפויים לבצע שירים מהרפרטואר ארוך השנים שטיפחו במשך השנים. השיר הזה,בכל מקרה, מפריך את השמועה שהרוק הישראלי מת.

 

יאיא כהן אהרונוב - נדנדה

"אם הייתי צריך להגדיר את השנה וחצי האחרונות במילה אחת – נדנדה. תחושה כזאת שנעלמה היציבות. או שאתה למעלה או למטה - אין אמצע. השיר הזה נכתב בתחילת שנת הקורונה, ולא הבנתי אז כמה השיר הזה ינבא את התקופה שתעבור עלי, תעבור עלינו. בכל יום שעובר השיר מרגיש לי רלוונטי יותר ויותר עם השאלה הזאת שעולה 'ומי אני בתוך כל זה?'". ככה כתב בסיסט "הדג נחש" על הסינגל השני שלו מתוך אלבום הסולו השלישי שבדרך. יאיא משתף כאן פעולה עם חנן בן ארי שכתב את המילים ובהמשך נזכה לשמוע גם שיתופי פעולה עם אביב גדג', יהלי סובול ונטע אלקיים שיופיעו באלבום. הנדנדה הזו באה לידי ביטוי גם בעושר המוזיקלי שמפגין יאיא אבל במקרה הזה - אי היציבות שלו היא חיובית לגמרי.

 

לירון עמרם - גלים

כמעט שלוש שנים חלפו מאז שיצא אלבום הבכורה של עמרם, אלבום שקיבל שבחים חסרי תקדים. התגובות האלו היו מוצדקות ביותר כי קשה להצביע על משהו שנשמע דומה לסאונד שלירון יצר. באותה השנה שירו "חלום ישן" היה המושמע ביותר בגלגלצ, וב-2018 הוא כבר זכה בתואר פריצת השנה של אקו"ם. למרות כל אלו, קשה לומר שהוא הפך לכוכב מאז. משום מה, הקהל עוד לא בטוח איך לעכל את כל העושר שיש בשירים של היוצר האדיר הזה, שלאחרונה השתתף גם בפרויקט המחווה ליורם טהרלב עם ביצוע מעולה ל"בשביל אל הבריכות". "גלים" החדש הוא למעשה ההבטחה הראשונה שלו מתוך האלבום השני שמסמל אמירה תרבותית חזקה - אבל בעיקר כזו שבאה לרגש, לשמח ולא פחות חשוב מזה - להרקיד.

 

יאיר הררי - בואי נצא

המוזיקאי הצעיר והמוכשר הזה נחשף לפני כשנתיים בדואט יפייפה ומפתיע עם חמי רודנר בשם "יש יופי" שלא זכה להערכה הראויה. לא מדובר בסינגר סונגרייטר התל אביבי הטיפוסי, אלא ביליד גוש קטיף ובוגר עולם הישיבות הציוני-דתי שם היה פייטן מבטיח. כשהוא החל ללמוד מוזיקה, הוא כבר ההתחבר לסגנון הכתיבה האישי שכה מאפיין אותו והוא עוטף ברכות עם הקול המיוחד שלו.

כמו רוב הטקסטים החדשים ששמענו לאחרונה, גם הפעם מדובר בתוצר של המציאות הישראלית בשנה האחרונה: "בין האזעקות והווירוסים, הממ"ד והמרפאה, מצאתי את עצמי לא פעם שוקע ומפליג ליום הבא, לחיבוק שאחרי הקרבות, לריקוד של סוף הלילה. כואב, מתגעגע ומצפה. הימים והלילות התערבבו ואיתם גם השגרה אבל הלב ביקש לצאת, להמשיך ולפעום. להתקרב לאיפה שאני נמצא עכשיו ואל האהובים והיקרים לי. את 'בואי נצא' כתבתי בממד אצל הורי באשקלון במהלך 'שומר החומות' כששריקות הטילים מעייפות את הלילה...כך, מצאנו את עצמנו כל המשפחה מנגנים את השיר בממד ובסלון ביום ובלילה מתנחמים ומתחבקים." מומלץ במיוחד לכולם לנסות את זה בבית ובסגר הבא עלינו לטובה.

החצר האחורית - הכל כלול

"הכל כלול" הוא הסינגל החדש מבית היוצר של "החצר האחורית", ההרכב הכי מתריס וחד שפועל כאן בעשור האחרון. זהו שיר לשלהי הקיץ מתוך האלבום השלישי שייצא בעקביות, ארבע שנים מאז האלבום קודם. בהמשך ישיר לשירים "הפליט", "הפסיקו את המוזיקה" ו"הצוללת התשיעית", יענקלה רוטבליט ממשיך לשחוט את כל הפרות הקדושות: "כי הכל כלול כולל הכל, אין סיבה אבל יש מסיבה. אכול ושתה, שתה ואכול עד הרצח הפוליטי הבא". פייר? אני לא מכיר עוד אמן ישראלי שיאזור אומץ לבצע את הפזמון הזה, ולכן לחצר האחורית יש חשיבות כל כך עצומה בתרבות הישראלית. 

 

שחר רופ - שיר אחרון

עד גיל 18 שחר היה ספורטאי ובשירות הצבאי בכלל שימש כחזאי בעקבות אביו, מי שהיה עד לא מזמן החזאי של המדינה. זה לקח קצת זמן אבל בסופו של דבר אחרי התנסויות שונות בטיול הגדול, שחר החליט לצעוד אך ורק בדרך המוזיקלית עם חומרים שאסף בשנים האחרונות. תחת הפקה מוזיקלית של אמיר ובן, הוא מבצע טקסט שכתב בעצמו על ההתמודדויות כצעיר שמחפש את דרכו בעולם בין הרבה חששות והתלבטויות, וכשמאזינים לשיר יש תחושה שהוא קיבל בין השאר השראה מאליעד, אז נקווה עבורו שגם במקרה הזה הוא יחווה מסע מוצלח בשם ההגשמה העצמית ושינוי הכיוון שבחר לעצמו.

אקו - חייםשלי

אחרי הפסקול המעולה שלה לסדרה "המפקדת" והדואט "אישה קשה" עם ג'יין בורדו – אקו ממשיכה לדהור עם שיר חדש שנשמע כמו הקונטרה שלה ל"כפרה שלי" של רביד פלוטניק, ומעניין יהיה לשמוע אותם מבצעים על הבמה יחד מאשאפ ראוי. בכל אופן, השיר החדש נשאר בעולמות הגרוב הטבעיים של אקו, עם הפקה שמעלה את מד הרגש, השפעות מעולמות הראגאטון ואמריקה הלטינית. חמש שנים אחרי שנתקלנו בה לראשונה עם האלבום הראשון באנגלית - אפשר לומר כבר בביטחון שהובלת ההיפהופ הנשי בישראל נמצאת בידיים הנכונות.