"הכוכב הכי גדול שהיה פה בשנות השמונים, עם אלבומי פלטינה, הופעות שכללו התעלפויות וסטוקריות שחיכו לו ימים ולילות מתחת לבית" – התיאור הזה ודאי יספיק לכל ישראלי מצוי כדי להבין שאורח הכבוד באולפן הבילויים הוא אדם, שמימדי ההיסטריה שנוצרו סביבו מעולם לא חזרו על עצמם בתרבות הפופ הישראלית. "זה כנראה יכול היה להימשך עוד לא מעט שנים, אבל אדם החליט לעשות את הדברים בדרך שלו ואולי גם שילם על זה מחיר", אומרת ארליך בזמן שהאורח מהנהן בעצב, ואטדגי נזכר: "אין אחד שלא הייתה לו אז בנדנה על היד".
"ואגב, זה היה לגמרי במקרה", חושף אדם. "הבנדנה על היד לא הייתה מתוכננת, בדיוק כמו שהג'ינס עם הקרעים לא היה מתוכנן. שירזי עשה לי סטיילינג בזמנו, ויום אחד התארחתי בתכנית של מני פאר, לבשתי איזו חולצה וג'ינס, ושירזי לא הפסיק להגיד 'חסר לי צבע בפריים!', בסוף הוא לקח בנדנה, קשר לי אותה על היד - ולמחרת כל המדינה הייתה בטירוף. אם הייתי חכם הייתי קונה את החברה של הבנדנות ולא הייתי צריך לעבוד יותר עוד יום בחיי, כי לאנשים היו סטוקים בכל הצבעים", הוא צוחק.
אם הכל יסתדר נכון, אני חוזר לתאילנד כבר בפסח הבא לשבועיים
זו הייתה הצלחה מטורפת בסדר גודל שלא נראה כאן - ואז הגיע משבר. מה קרה שם?
"זה לא היה משבר, זו הייתה החלטה מודעת לחלוטין. עוד לפני כן הייתי בענייני תיאטרון, למדתי בבית צבי וזה היה החלום שלי – אבל לא ניכנס לסיפור הסינדרלה הזה. באיזשהו מקום רוויתי, הספיק לי. התחלתי את הקריירה בגיל לא צעיר, לא כמו פליטי כוכב נולד ודה ווייס היום. בואו נדבר גלויות – היום כל המעריצות שלי הן נשים מבוגרות ואינטליגנטיות, והן אוהבות אותי היום כמו אז. בזמנו - לא יכולתי לסבול את זה יותר, סוף, נקודה", הוא אומר מבלי להתנצל לרגע.
לאורך השנים היו כל מיני ניסיונות לחזור לקדמת הבמה.
"ב- 2010 הוצאתי אלבום. המבקרים אהבו אותו, הרדיו קצת פחות, ומאז שתקתי. עשיתי תיאטרון, אני מלמד שירה, אני כל הזמן פעיל, אבל פשוט חיכיתי לשירים הנכונים – ואז לפני שנתיים הגיעו שניים ביחד, בדיוק כאלה שגרמו לי להרגיש שאני יכול לשיר אותם ולא להיות פתטי, ושהם יעבדו. והם עבדו".
גם היציאה מהארון הייתה בשלב מאוחר בקריירה.
"כן, בואו נסיים עם הנושא השחוק הזה", הוא מגלגל את עיניו. "זה בסופו של דבר משהו שחייתי איתו כל ימיי, אבל אז המדיה הייתה אחרת. אפרופו צבאות הנערות שחיכו לי מתחת לבית – הן ידעו בדיוק מי גר איתי בבית, והן באו בכל זאת. הרבה ניסו כמובן לפתוח ולחפור בזה, ותמיד הלכתי מסביב. פעם שאלה אותי איזו מראיינת אם יש לי בעיה לשכב עם נשים. אמרתי לה - שם החדר שינה, את רוצה לבדוק? בתקופה ההיא היה למדיה הרבה יותר כבוד לאמנים", הוא אומר והמנחים מהנהנים בהסכמה גורפת. "גם ליצירה וגם לחיים האישיים שלהם. אז לא היה אחד בתקשורת שלא ידע, כי אני לא ביטלתי את חיי, ביליתי במקומות שרציתי ועשיתי את מה שאני אוהב. היו לי סיבות לא להיחשף, היה לי אבא שקיבל אותי באהבה אבל ניהל מפעל מאד גדול ולא רציתי שבבוקר הוא יבוא ויתלחשו מאחורי הגב שלו. כשהתפנו הדברים האלה מהדרך – אמרתי את האמת לכל מי שרצה לדעת".
אין ספק שמדובר באיש שתמיד מעניין לדבר איתו, אבל העניין שלשמו התכנסנו הוא הופעה מיוחדת שתיערך ב – 4.9, בצהרי שישי, במועדון הזאפה הרצליה. לפני שנתיים יצא לסיבוב הופעות מצליח מאד שחגג 25 שנים לאלבום הבכורה שלו, "סוד". הוא נהנה אז מכל רגע - שלא לדבר על הקהל שבא בהמוניו.
"יש משהו מדהים במופעים האלה, בעדנה המחודשת הזאת – אתה נפגש שוב עם קהל, שחלקו עוקב אחריך וכבר שנים וחלקו חדש לגמרי. ישבתי פה בחוץ מקודם בפינת האיפור, וילדה בת 11 בערך אמרה לאמא שלה – 'איך הוא נראה אחרת'. מסתבר שהיא רואה 'פלאי קלעים'", הוא אומר בחיוך נוסטלגי ומתייחס לתכנית הילדים המצליחה בה כיכב. "אז כן, אני נראה אחרת מאיך שנראיתי ב- 95. אבל במופעים שלי וגם בזה שיקרה בקרוב – אני שומר על הכל כמו שהוא היה. על העיבוד, על הסאונד - השירים בהופעה הם בדיוק כמו באלבום. אין סיבה שאני אחתכם כי אולי לי קצת משעמם, כי זה מה שהקהל רוצה".
עוד בבילויים:
תופסות ראש: קים, אדל, אלה ולי משתדרגות
מסימיליאנו: אני לא מאמין שאני כאן"
"הבילויים" עם אסף אטדגי ועינת ארליך, א'-ד', 14:00 עד 11:30, ערוץ 24
>> לדף הפייסבוק של "הבילויים" לחצו כאן
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן