בשעות הראשונות של השבת השחורה, כשמדינת ישראל עוד הייתה שרויה בהלם מוחלט, דניס דסיאטניק כבר התחיל להבין שיושבי עוטף עזה הופקרו לגורלם. כמו כולנו הוא צפה בסרטונים של מחבלים פושטים על קיבוצים בטנדרים מלאים באמצעי לחימה, מתפעלים תתי מקלע וטילי אר.פי.ג'י, וכמו כולנו חש חוסר אונים.
אלא שלדסיאטניק היה ברור שהוא יכול לעזור במשהו. שהידע המצטבר והביוגרפיה יוצאת הדופן שלו – יוצא יחידת עילית, מדריך ירי ואיגרוף, לאחרונה לוחם בצבא אוקראינה מול כוחות פוטין ובעבר איש משטרת ישראל, אבל גם שומר ראש של בכירים בעולם התחתון הישראלי – הם נכסים של ממש במדינה שמתמודדת עם אסון לאומי ותחושה קשה של אובדן הביטחון האישי.
"כשראיתי את הסרטונים ברשתות החברתיות ובחדשות בטלוויזיה, חשבתי לרגע שאני מדמיין או שזה לא אמיתי", אומר דסיאטניק השבוע. "בראש שלי דבר כזה לא יכול לקרות בישראל, הרי יש לנו את הצבא החזק בעולם. אבל האמת היא שככה בדיוק הרוסים הפתיעו את האוקראינים בתחילת המלחמה. גם להם לקח הרבה זמן להתארגן, הם היו בהלם טוטאלי במשך כמה ימים. רק כשהם התאפסו על עצמם ראית צבא אחר לגמרי שנתן לרוסים מכה אחר מכה. אני עצמי אימנתי יחידות עילית בצבא אוקראינה, לחמתי בקרבות אכזריים מול הצבא הרוסי בחרסון ובזירות אחרות. צברתי המון ניסיון במלחמה הזו, ואני יודע איך לבנות ולהקים יחידות שיהיו ערוכות לכל הפתעה. כולל מחבלים שבאים לפגוע באוכלוסייה אזרחית, בתוך ישובים".
הכוח שהקים דסיאטניק מונה כבר מאות מתנדבים מכל רחבי הארץ. עשרות מהם הגיעו בשבוע שעבר לפארק הירקון בתל אביב כדי להפגין נוכחות ועוצמה
אין ישראלי שלא נתפס לבעתה מול התיעוד מעוטף עזה, אבל מה אתה ראית שם מנקודת מבט של אדם עם ניסיון מבצעי?
"ברור שהייתה פה שורה של כשלים ומחדלים. המחבלים למדו את התנהלות הצבא, הם ידעו אפילו שקיימים כוחות קטנים כמו כיתות הכוננות ביישובי העוטף, והיה להם ברור גם שבמקרה שלהן מדובר בכמויות קטנות של נשק. היו להם תוכניות מפורטות – איך בנוי כל קיבוץ, רשימות שמיות של משפחות - והם התאמנו במשך כשנה על המבצע הזה במודלים שנבנו 100 מטר מהגבול. כולם ראו וזלזלו או העלימו עין, ובינתיים בחמאס הבינו בדיוק מתי ואיפה לתקוף. זה מה שהביא לאסון".
כלומר, לשיטתך המחדל הוא בראש ובראשונה של הצבא.
"צה"ל נרדם בשמירה, והמחיר בלתי נסלח. שום דבר לא יכול לתקן את גודל האסון הזה. הייתה פה יהירות ושאננות, לכן גם לקח לצבא שעות ארוכות להגיב וזה היה כבר מאוחר מדי. סמכו על העולם הטכנולוגי-דיגיטלי והזניחו את מודיעין השטח, שהוא הכי חשוב מול אויב שרוצה להשמיד אותך על בסיס יומיומי. אין לזה תחליף, נקודה. ביחידות שאימנתי למדתי שאנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו. העולם הדיגיטלי הוא גיבוי בלבד, אף פעם לא יותר מזה".
לא מעט ישראלים הרגישו כך. סביר להניח שרבים ידעו גם לנתח את הנסיבות שהובילו למראות הקשים. אבל דסיאטניק לא הסתפק בתחושות והחליט לעשות מעשה: להקים כוח מבצעי משמעותי שמטרתו לתת מענה מיידי למקרה של התקפת מחבלים. הכוח, המורכב מיוצאי יחידות מובחרות בצה"ל, בצבא רוסיה ובצבא אוקראינה, כבר מתחיל להיפגש, להתאמן ולהתגבש. וזה שצעירים מכל הארץ לומדים עכשיו תורת לחימה ממי שהיה שומר הראש של עמיר מולנר – זה, תסכימו, בהחלט לא הדבר הכי משונה שקרה לנו מאז השבת הארורה.
פה כדי להישאר
דיסאטניק בן ה-46 - תושב חיפה, נשוי ואב לחמישה – הוא אדם לא שגרתי, הרפתקן חסר תקנה שלפי עדותו שלו "משחק כל הזמן בגורל שלי". הוא רודף צדק, פטריוט אמיתי של מדינת ישראל, ונדמה שהמוות פוחד ממנו פחד מוות. לפני כשנתיים השאיר בישראל את אשתו ואת ילדיו כדי להתנדב לצבא האוקראיני וללחום בצבא רוסיה הפולש; פעמים רבות סיכן את חייו, ובאחד הקרבות נפגע באחת מעיניו ונזקק לטיפול רפואי. כעבור מספר ימים כבר חזר לשדה הקרב, עטוי רטייה במיטב המסורת של משה דיין, ושוב נלחם ברוסים.
דיסאטניק השאיר בישראל את אשתו ואת ילדיו כדי להתנדב לצבא האוקראיני וללחום בצבא רוסיה הפולש. באחד הקרבות נפגע בעינו וחזר לחזית עם רטייה במסורת משה דיין
"אין לי פחד מכלום. פגשתי את המוות בהרבה מאוד צמתים בחיים שלי ותמיד ניצחתי אותו", אומר דיסאטניק. "תבין דבר פשוט: אין לנו מקום אחר. ישראל היא המדינה היחידה של העם היהודי, ואם לא נשמור עליה מפני מחבלים ואויבים - אין לנו מה לחפש פה".
בשבועיים האחרונים השתלטה גם לא מעט פסימיות על השיח, תחושה שאולי ממילא אין לנו מה לחפש פה.
"אנחנו פה כדי להישאר, ולהישאר לנצח. כוח המתנדבים שהקמתי יילחם עד טיפת דמו האחרונה כדי לשמור על ביטחון המדינה ועל אזרחיה".
זה לא גדול על התארגנות שנוצרה רק עכשיו?
"אני מאמין שנגיע לאלפי אנשים, כך שבכל ישוב ויישוב תהיה מעין כיתת כוננות שלנו שתוזנק מיידית במקרה של התקפת מחבלים".
דסיאטניק מספר שהכוח שהקים מונה כבר מאות מתנדבים מכל רחבי הארץ. עשרות מהם שהגיעו לפני שבוע (חמישי) לפארק הירקון בתל אביב כדי להפגין נוכחות ועוצמה, מגובים בכלבי תקיפה מאומנים שיסייעו ליחידות לתקוף ולהסתער.
"שוטרים מקבלים משכורות רעב. הייתי צריך להתפרנס כמו כל אחד אחר, אז עברתי לעסוק באבטחת אישים. ככה הגעתי להיות שומר הראש הצמוד של עמיר מולנר"
"בכל ישוב יהיו עשרות מתנדבים חמושים, כוח שיהיה מוכן למתקפה וימנע את המראות האיומים של הטבח שראינו בטלוויזיה", פורש דסיאטניק את חזונו. "כלבי התקיפה ישמשו להם להרתעה ולהפתעה, והמשימה שלהם תהיה לסכל כל ניסיון פיגוע או חטיפת אזרח".
נשמע כמו יחידה מובחרת.
"מדובר באנשים שלחמו בטופ של צבאות ובמשטרות. הכוחות האלה יידעו להילחם במחבלים, יעשו הכל כדי למנוע מהם לחדור לבתים של תושבים ולא יחששו מחתירה למגע, גם אם ישלמו בחייהם".
אני חייב לשאול, למה לך להיכנס לזה? הרי לא חסרים בישראל גופים מוסדיים ופרטיים שעוסקים בביטחון.
"במלחמה באוקראינה הבנתי דבר אחד: אסור שיתפסו אותנו עם המכנסיים למטה. אימנתי כוחות שהיו מוכנים לכל תרחיש, לכל התקפה. אי אפשר היה להפתיע אותנו, עובדה שהרוסים ניסו כמה פעמים ונכשלו כישלון חרוץ. מבחינתי זה מתבקש להשתמש בידע הזה כמענה בעקבות האסון הכבד בישראל. היחידות שלנו יהיו חוד החנית, אלו שימנעו מקרים של טבח".
ראיתי ילדים, נשים וזקנים נרצחים
דיסאטניק, יליד אוזבקיסטן, עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1996 ("חושבים שאני אוקראיני, אבל אין קשר. להילחם שם הלכתי כי יש לי חוש צדק מפותח"). הוא גויס לימ"ס (יחידת מסתערבים במג"ב), ולאחר מכן שירת ביחידת היס"מ של משטרת מרחב ירקון במחוז תל אביב. בהמשך הדריך יחידות צבאיות בחו"ל בקרב מגע, איגרוף וקרב פנים אל פנים. בשנתיים האחרונות, שבהן שירת בצבא אוקראינה, פיקד על יחידות קומנדו.
"הכוחות שאני מקים יידעו להילחם במחבלים, יעשו הכל כדי למנוע מהם לחדור לבתים של תושבים ולא יחששו מחתירה למגע, גם אם ישלמו בחייהם"
בעבר הגיע דיסאטניק לכותרות כשהפך לשומר הראש של מספר עבריינים בכירים. לא על כולם הוא שש לדבר, אבל דווקא על הלקוח המוכר ביותר שלו – ראש ארגון הפשע עמיר מולנר – אין לו בעיה לספר. הוא גם יודע להסביר איך איש משטרה מתגלגל להשכרת שירותי אבטחה לעולם התחתון: "החלטתי לפרוש מהמשטרה כי מיציתי את הקריירה. הרבה שוטרים עזבו בתקופה שלי, זה די דומה לנטישה ההמונית שיש היום. הרבה שוטרים שהכרתי הגיעו לפת לחם, פשטו רגל, לקחו הלוואות ולא יכלו להחזיר – לבנקים, למשפחה, לחברים. גם אני הייתי צריך להתפרנס כמו כל אחד אחר, אז עברתי לעסוק באבטחת אישים. ככה הגעתי להיות שומר הראש הצמוד של עמיר".
מה זה אומר, שומר הראש הצמוד? היית מעורב בפעילות פלילית?
"לא, אף פעם לא".
קרה שנעצרת?
"פעם אחת, כשאבטחתי את עמיר. במשטרה חשדו שסייעתי לו באחת הפרשות, אבל מעולם לא הועמדתי לדין".
מבדיקה שערכנו עולה שדיסאטניק אכן שוחרר מחוסר ראיות והתיק נגדו נסגר, אבל מתברר שהמעבר משיטור לשמירה על עבריינים לא יורד חלק גם בגרון שלו: "אם רוצים שוטרים איכותיים ומקצועיים שלא מחפשים חלטורות, אז שישלמו להם משכורות מכובדות. שוטר שמקבלת משכורת רעב - הראש שלו לא נמצא במשטרה. הוא כל הזמן חושב רק על המצב הכלכלי שלו".
נלחמת בארגוני פשע, ואחר כך ראית אותם מהצד השני. מה למדת מזה?
"אני חושב שלעבריינים היה פעם כבוד לשוטרים. הם נרתעו מהם, לא העלו בדעתם לפגוע בהם. היום הם לא סופרים אותם בכלל".
"תמיד עמדתי בעצמי בראש הכוח, זה נתן ללוחמים הצעירים את האומץ לסמוך עליי ולהאמין שהם לא ייהרגו, שאעשה הכל שהם יעמדו במשימות"
דיסאטניק עבד עם מולנר במשך פחות משנה. הוא היה הצל של ראש ארגון הפשע, צמוד אליו 24/7 כדי למנוע כל ניסיון של עבריינים יריבים לפגוע בו. הנוכחות של דסיאטניק, העוצמות ששידר והגוף המוצק והמקועקע עזרו להרתיע עבריינים – ולא הזיקה גם הזהות של הבוס. "עמיר אוהב פוזות, מת על זה שמאבטחים מלווים אותו כל הזמן ולכל מקום", צוחק דיסאטניק. "זה משדר כוח, עוצמה, סוג של הרתעה. ובאמת, בכל מקום שהגענו אליו נתנו לו כבוד, הרבה כבוד".
איזה מין אדם הוא?
"נחמד, בטוח בעצמו, אבל גם זהיר. נגיד, הוא לא היה נכנס לג'יפ שלו לפני שהיינו בודקים אם שמו לו מטען חבלה. הוא חכם, יורד לפרטי פרטים. אגב, כבר כשעבדתי איתו הוא הלך לשיעורי תורה, התקרב מאוד לרבנים בבני ברק, היה מבקר אותם, מתפלל בבתי כנסת ובבתי המדרש שלהם, כיבד אותם מאוד".
איך בעצם עובדת האבטחה סביב אדם כמו מולנר?
"לא כל עבריין יכול להרשות לעצמו מאבטחים במשך כל שעות היממה, זה עסק יקר מאוד עם הרבה סיכונים. לכן יש כאלה שמעדיפים לוותר על העסקת שומרי ראש מטעמי חיסכון, ולדעתי הם טועים, אבל זו בעיה שלהם. במקרה של עמיר, עליו שמרנו בחלקים גדולים של היממה ולא נרשמו איתו אירועים חריגים. אולי אבטחנו אותו טוב מדי, והעבריינים שתכננו או רצו לפגוע בו ירדו מזה".
"עמיר מולנר אוהב פוזות, מת על זה שמאבטחים מלווים אותו כל הזמן ולכל מקום. זה משדר כוח, עוצמה, סוג של הרתעה"
מה יותר מלחיץ, לאבטח עבריינים בכירים או להילחם בצבא הרוסי?
"עם ראשי ארגוני פשע קל יותר להתמודד, המלחמה באוקראינה זה סרט אחר לגמרי".
אתה יכול לספר מה בדיוק עשית שם?
"הקמתי יחידת קומנדו-מודיעין, כמו סיירת מטכ"ל. העובדה שהייתי מדריך איגרוף וירי עזרה לי מאוד להכשיר לוחמים ליחידה".
דיברת על חוש צדק. זה באמת מספיק כדי להתגייס למלחמה שאין לך שום קשר אליה?
"ראיתי ילדים, נשים וזקנים נרצחים באכזריות על ידי הצבא הרוסי, והיה לי ברור שאני טס לעזור לעם האוקראיני למנוע את הזוועות שראינו בטלוויזיה. אי אפשר היה להיות אדיש. היה רצח עם".
סיכוי גדול שאחזור הביתה בארון
בקרב בדונייצק נפגע דיסאטניק ברגלו, בחרסון ריססו אותו בכדורים שפגעו בעינו, אבל בכל פעם הוא התעקש לחזור לחזית. "תכלס יכולתי לשבת במטה של הצבא האוקראיני, אבל החלטתי למרות כל הפציעות לא להפקיר את החיילים שלי בשטח ולחזור לזירה, להעלות את המורל ואת היכולות של הלוחמים", הוא אומר.
מה הייתה המשימה שלכם?
"לגדל את הלוחמים הכי טובים, כאלה שיידעו איך להתמודד עם 'כוח וגנר', הצבא הרוסי והמיליציות הצ'צ'ניות שעזרו לו. אני עצמי תמיד עמדתי בראש הכוח, זה נתן ללוחמים הצעירים את האומץ לסמוך עליי ולהאמין שהם לא ייהרגו, שאעשה הכל שהם יעמדו במשימות. אפשר לראות היום את התוצאות, הצבא הרוסי חטף מכה קשה. הוא זלזל בצבא האוקראיני, אבל היום מבינים בקרמלין שהם טעו ובגדול".
דסיאטניק מספר שהוא "בהפסקה של כמה חודשים מהקרבות באוקראינה", אבל מצהיר שבקרוב מאוד יחזור לשם - למרות שאשתו הייתה רוצה שיישאר בארץ ולא יסכן שוב את חייו. "אני אוהב אקשן ואתגרים, וחוץ מזה, מישהו צריך לסלק את הרוסים מאדמת אוקראינה ולהחזיר את השקט, השלווה והביטחון לתושבים. גם אם אשלם בחיים שלי. אני מודע לזה שיש סיכוי גדול שיחזירו אותי הביתה בארון".
גם מיזם האנטי-טרור הישראלי שלך הוא לא בדיוק נטול סיכונים.
"נכון. אבל לפחות אני עושה משהו משמעותי למען האנושות".