ערן זהבי לאן?

וואו, איזה טיזינג זה היה. זהבי, שחתם רגע לפני כיפור במועדון הפאר פסוו איינדהובן, הפך להיות הכוכב הישראלי הגדול ביותר כרגע - ובצדק - אבל זה לא אומר שהוא לא צריך לבקש מאיתנו, אוהדי מכבי ת"א, סליחה. שלא תטעו, אנחנו מפרגנים לו מאוד (כן, אני מדבר בשם כולם), אבל זו הייתה דרך ארוכה ששברה לא מעט לבבות צהובים בדרך. 

הכל התחיל עם השמועות שזהבי כבר סיכם במכבי, ואפילו את חצי השנה שנשארה לו להשלים בשביל ליהנות מפטור במיסים הוא כבר סגר עם הרשות המתאימה בארץ ונשארה רק החתימה. אבל לא חתימה ולא נעלי אדידס. זה המשיך עם פלרטוט אגרסיבי (אך אלגנטי) באינסטגרם כשהחל לעקוב אחרי פנרבחצ'ה והדליק את האוהדים הכחולים צהובים מטורקיה, וכל הרומן שלא היה הגיע לשיא עם התגובה המפורסמת וה-500 אלף לייקים. 

ואז, משום מקום, בשקט בשקט, הזהב של השכונה טס להולנד וחתם במועדון הפאר המקומי. שוב, זה לא שיש מישהו שלא מפרגן (או מזלזל), אבל למה היינו צריכים לעבור את רכבת ההרים הרגשית הזו? חד משמעית מגיעה לנו התנצלות, וגם איזו חולצת משחק חתומה לא תזיק. בהצלחה וזה.

להתראות: ערן זהבי ומשפחתו חזרו לסין (צילום: ערב טוב עם גיא פינס, קשת12)
תחייך זה בסדר. זהבי | צילום: ערב טוב עם גיא פינס, קשת12

הוריקן דקל וקנין

יום גשום כבר סוף עונה ודקל חייב לנו התנצלות כנה. הילד הטברייני שהפך לילד הפלא של מברוק-דוט-קום, שהפך לילד הפלא שעושים לו חיקוי בארץ נהדרת, שהפך פתאום חזרה לילד רגיל. מה נגיד? אפילו פינוקיו מקנא, וזה לא באמת שהיו לנו יותר מדי ציפיות לקריירה ארוכת שנים - למרות שנודה שלאחר החתימה אצל ליאם הפקות ציפינו לפחות לאיזה דואט עם מושיקו מור או הופעת אורח של דלית זריהן בקליפ הבא - אבל תופעת דקל וקנין הסתיימה כל כך מהר, אפילו בשביל תופעה ישראלית.

לא נתפלא אם כבר בזמן הקרוב נקרא איתו ראיון מגזין מיוחד לרגל גיל 40, בו הוא יספר על האכזבה מההתרסקות בקריירה, וחלום המעבר מטבריה למגדלי יו שנגנז. תראו, במהירות שהדברים עובדים אצלו זה נשמע הגיוני. אנחנו לא באמת צריכים את הסליחה, אבל זה יכול להיות נחמד אם דקל היה מחזיר לנו את ה-120 שקל ששילמנו עבור הברכה, שקצת, לא נעים להגיד, הפכה ללא רלוונטית.

דקל וקנין מברך את גיא פינס (צילום: דקל וקנין, ערב טוב עם גיא פינס)
נעלמו עקבותיו. דקל וקנין | צילום: דקל וקנין, ערב טוב עם גיא פינס

קנרדיק לאמר גורר את יציאת האלבום

אפרופו טיזינג ארוך שלא נגמר: לאמאר, הראפר הראשון שזכה בפרס פוליצר היוקרתי על האלבום האחרון שלו, היה אמור כבר לשחרר את היצירה החדשה הזו שכולם חיכו לה. חוץ מהצילומים שהודלפו מהקליפ - בו הוא, איך לא, הולך על המים - לא קיבלנו שום פיסת מידע מרעננת, ולפי הדיווחים האחרונים שיצאו בינואר - האלבום כבר היה מוכן ונשארו רק טאצ'ים אחרונים.

לכן, בהתחשב בכך שנגיף מקולל התפרץ בכל חלקה טובה ושיבש את שגרת החיים של כולנו, אפשר לקבל את הדחייה בהבנה, אבל זה רק כי אנחנו בונים על זה שאירועי המחאה בארצות הברית יוציאו מהראפר אלבום של פעם בחיים. אם מישהו מסוגל לזה - זה רק הוא.

אגב, זה לא משנה אם אתם תומכים במחאות או לא, את העבודה המוזיקלית של קנדריק אי אפשר שלא להעריך, במיוחד כשזה ה-נושא שהוא עסק בו במרבית הקריירה שלו. אז כן מגיעה לנו התנצלות על הדיליי, אבל בחייאת שתגיע עם האלבום.

מה גרם לקנדריק לאמאר לעשות שיימינג למעריצה? (צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", שידורי קשת)
והאלבום מתי? קנדריק לאמאר | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", שידורי קשת

>> זמני כניסת ויציאת צום יום כיפור 2020

אנשי הכפפות השחורות

אם עוד לא נטשתם את אינסטגרם לטובת טיקטוק, בטח גם אתם נתקלתם בשנה האחרונה בסרטונים רבים הכוללים כפפות גומי שחורות שחותכות נתחי בשר על שיפוד עם אננס. יש גם בן אדם מאחורי הכפפות, כזה שלפעמים ראה מקצועי יותר ולפעמים קצת פחות. כך או כך, זה לא באמת משנה מי מרים את הכפפה - כי אף אחד מהם לא מתקרב לגרסה המקורית והאדירה, נוסרט הטורקי.

יכול להיות שהסעיף הזה נובע בכלל מצרות עין, כי לכותב שורות אלה לא יצא עדיין להיות נוכח בסיטואציה שתועדה רבות. אבל אי אפשר שלא להודות שמדובר בטרנד מאוס כל כך עד שקשה להחליט מי צריך להתנצל יותר: ה"שפים", שאחרי המופע הלא מגרה הזה עוד מעזים לפרוס נייר כסף על השולחן ולפזר מתוקים, או החבר'ה שהזמינו אותם.

אה כן, ויש גם אפשרות שבה מוותרים על ההייטריות, אבל רק אם האננס שנחתך בסרטונים לא הגיע מקופסת שימורים. זה כבר באמת חטא בל יעבור.

הקצב הטורקי החתיך (צילום: מתוך instagram)
לא. אתם לא הוא. זה נחמד לנסות, אבל זה לא זה | צילום: מתוך instagram

 שופטי ישראל מקלים על עברייני מין

הפעם מדובר בסעיף הרבה יותר רציני, כי באמת שמרתיח וקשה להבין את האמפתיה שיש לשופטים במדינת ישראל כלפי עברייני מין מורשעים, ולמה לעזאזל הם לא מקבלים את העונש המירבי? במיוחד כשלשופטים יש רוח גבית מלאה מהציבור.

זה פשוט לא נתפס שאנשים כמו רונן ביטי, שהורשע בעבירות מין כלפי ילדות בנות 16-14 במסגרת עסקת טיעון, יקבל בסך הכל 9 חודשי עבודות שירות, או משה איבגי שהורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה וקיבל רק חצי שנה של עבודות שירות.

נשאל את זה ככה, מה המסר שעובר לציבור? כאחד שמתנגד נחרצות לאקטיביזם שיפוטי, שמוביל לשופטים שמפרשים את החוק כראות עיניהם ולא עיני המחוקקים, אני מרשה לעצמי לבקר את המוסד המכובד במקרה הזה. אין צורך בפרשנות ואין צורך בדיוני עומק של מוסר; עבירות מין לעיתים רבות מזעזעות יותר מעבירות אחרות שבין האדם לחברו, ויש כמובן את הצלקת הנפשית שאף אחד לא רואה שהקורבנות צריכות וצריכים לחיות איתה.

שופטי ישראל: לא מעניין אותנו אם הנאשם מבוגר מדי, עם עבר נקי או שהוא אביה של כוכבת אהודה, כך שלמעשה ההתנצלות לא צריכה להיות בפנינו, אלא בפני המתלוננות שנאלצו לראות את בית המשפט מאשים ומרשיע אך לא מעניש בהתאם.

בית משפט השלום (צילום: מרים אלסטר, פלאש/90 )
בית משפט השלום | צילום: מרים אלסטר, פלאש/90

וסליחה אחת מאיתנו לביל גייטס

לסיום, זה נראה לנו נכון לדבר דווקא על האדם היחיד בעולם שמגיעה לו התנצלות בשם כולנו. הגיק שהמציא את הגיק-שיק עוד לפני שזה הפך לדבר הכי לוהט, והיה הראשון לזהות גם את האיום הממשי על האנושות ממחלות זיהומיות. 

כזכור, כבר ב-2015 מייסד מיקרוסופט הסתובב בין מדינות העולם, התריע והזהיר מנהיגים רבים מהסכנה - אך לצער כולנו נפל תמיד על אוזניים ערלות ולא הצליח לשכנע או להתריע בזמן. 

"אני מרגיש נורא. הלוואי שהייתי עושה יותר כדי להפנות את תשומת הלב לסכנה הזו", אמר לאחרונה גייטס בראיון. אתם מבינים? הוא הזהיר ועדיין הוא לוקח על עצמו את האחריות. אז למרות שהפך ליעד של תיאוריות קונסיפרציות הזויות, אנחנו באמת יודעים להתעלם מרעשי הרקע, ולבקש סליחה. אתה צדקת ביל - זה לגמרי עלינו ואנחנו מבטיחים לא להמרות את פיך יותר לעולם. עכשיו בבקשה, בבקשה, תמצא לנו חיסון, או תעביר לנו 120 שקל לחשבון. אנחנו במינוס לא ברור.

ביל גייטס (צילום: GettyImages- Jamie McCarthy)
מה קורה נשמה? סולח לנו? | צילום: GettyImages- Jamie McCarthy