הישראלי שהחליט לטפס אל פסגת ההר המסוכן בעולם

המטפס. נדב בן יהודה, 28, נשוי. מטפס הרים מקצועי, מחלץ וסטודנט למשפטים וממשל. "יש המון סבל במקצוע הזה, אבל אני באמת חושב שאותם קרחונים גורדי שחקים שאני מטפס עליהם הם המקומות הכי יפים בעולם, וצריך לעבוד קשה מאוד כדי לראות ולגעת בהם"

ההר. אנפורנה 1, ההר המסוכן בעולם: פחות מ-200 איש הצליחו עד היום לפסגת ההר שגובהו 8,091 מטר מעל פני הים. "כמעט 40% מהמטפסים על האנפורנה 1 נהרגו במהלך ניסיון הטיפוס. לשם השוואה, באוורסט זה סדר גודל של 3%", אומר בן יהודה. "70 ימי טיפוס ואסור לך לעשות טעות אחת"

מחנה הבסיס. 4,300 מטר. זה הגובה של מחנה הבסיס, ה"בייס קמפ" של אנפורנה 1. מדובר באחד ממחנות הבסיס הכי מבודדים בעולם: אפשר להגיע למקום רק במסוק, מה שמקשה מאוד על המטפסים להתאקלם לגבוה הראשוני

הציוד. חבלי טיפוס, גרזני קרח, קרמפונים (חודים מפלדה על נעלי הטיפוס המונעים החלקה). כל רכיב נבחר בקפידה, כך גם לגבי הציוד הרפואי שאמור לעזור במקרים של כוויות קור, מחלות גבהים ופציעות אחרות. בן יהודה: "למעלה אין הזדמנות שנייה, ואין אפשרות להתחרט על הכנה לא טובה"

ציר הטיפוס. ארבעה מחנות עליונים בנה צוות המטפסים בין מחנה הבסיס לפסגה. קטע הטיפוס בין המחנה השני (5,600 מטר) לשלישי (6,500) נחשב לאחד המסוכנים בעולם. חלקים נרחבים מהציר לפסגה כוללים טיפוס על קיר קרח אנכי לחלוטין, והמטפסים נעזרים בשירותים המטאורולוגיים כדי לדעת מתי ייווצר חלון הזדמנויות להגעה לפסגה

ניסיון ראשון. אפריל 2016. בן יהודה ו-11 מטפסים מרחבי העולם מקבלים הודעה על חלון ויוצאים לדרך. "כמעט הגענו למחנה 3 כשאחד מחברי הצוות חטף התקף חרדה ואיבד אחיזה בחלק גדול מהציוד, שנקבר במפולת שלגים. ידעתי שאין פסגה בניסיון הזה. נשארתי עוד שני לילות בגובה 7,000 מטר בלי שק שינה כדי להתאקלם לגובה, ואז ירדתי בחזרה למחנה הבסיס"

המתנה. ארבעה מחברי המשלחת פרשו בעקבות הניסיון הראשון, ביניהם איטלקי שחטף כוויות קור דרגה שלוש וקוריאני עם שברים בשתי הרגליים בעקבות נפילה לסדק בקרח. "התכנון הראשוני היה להגיע לפסגה עד סוף מרץ, ופתאום מצאנו את עצמנו בחודש מאי עדיין מחכים. בשלב מסוים נגמר גם מלאי הבשר והביצים. אני השלתי 17 ק"ג במשך כל הזמן על ההר"

ניסיון שני. אחרי חודש של המתנה, אימונים והכנות, המטאורולוגים מודיעים שייתכן חלון נוסף - ההזדמנות האחרונה של בן יהודה להגיע לפסגה. "היינו מאוד אגרסיביים בניסיון השני. אני לא חוזר לאותו הר שנה-שנתיים אחרי, בעיניי זה אובססיבי ולא נכון, לכן ידעתי שמבחינתי אני הולך בכל הכוח על הניסיון הזה כדי להגיע כמה שיותר קרוב לפסגה"

בדרך לפסגה. "תוך כדי הטיפוס אני מבין שאין באמת חלון. החזאים טעו. כולם. התמודדנו עם טמפרטורות קיצוניות וסופות שלגים חזקות. היינו בטוחים שלקראת הפסגה ניתקל ברוחות של 25 קמ"ש, אבל בפועל היו רוחות של כמעט 60 קמ"ש. משהו מאוד קיצוני. למרות זאת היינו כל כך חדורי מטרה ועם מספיק אנרגיה שהצלחנו לעקם את התנאים לטובותינו"

רגע לפני. "מעולם לא היה לי ליל פסגה כל כך מורכב. ברכס האחרון נתקלנו בטיפוס אנכי בשיפוע צד, על קרח קשה כמו בטון. החלטנו שאף מטפס לא מחובר לאף אחד אחר, כי שנה לפנינו נהרגו שם שניים - אחד נפל והשני אחריו. ממש ראיתי את הנקודה שהם נהרגו בה. זה פחד עמוק, אבל אסור שהוא ישתק אותך. אף אחד לא יכול לחלץ אותך שם אם אתה נתקע"

בטופ. מאי 2016. בן יהודה מגיע לפסגה והופך לישראלי הראשון שטיפס על אנפורנה 1. "היום האחרון היה יום של חיים או מוות, 27 שעות של טיפוס רצוף. על הפסגה עצמה הייתי פחות מ-20 שניות. מדובר קיר אנכי של קרח, אין מקום לעמוד. מרגע שהגעת לפסגה, שם הסיכויים הכי גדולים לא לחזור הביתה. עם הידיעה הזאת וגוף שבור אתה צריך למצוא את הדרך למטה"

לזכרם. "לצד דגל ישראל הגעתי לפסגת האנפורנה 1 עם דגל נוסף שעליו כתובים שמות שבעת הישראלים שנהרגו בנפאל בשנים האחרונות. הייתי מעורב כמחלץ בחלק גדול מאותם אסונות. מבחינתי, להגיע לפסגה עם דגל שעליו כתובים שמותיהם היה להזכיר למשפחות שלא שכחנו אותם. להראות שהם עדיין חלק מאיתנו"

הלאה. מתוך 11 מטפסים שהיו עם בן יהודה, רק שלושה הגיעו איתו לפסגה. "אני כבר בהכנות לפרויקט הבא. לפעמים אני נשאל 'טיפסת את האוורסט, לאן אפשר להתקדם?', ואני חושב: מה, אם טיפסת את ההר הכי גבוה זה אומר שזהו, זה שיא הקריירה? ממש לא. יש כל כך הרבה דברים לראות בעולם. רק צריך לצאת ללמוד ולחפש"