חייו של אורן בלבוס, גרפיקאי ועורך וידאו בן 42, התהפכו מן הקצה אל הקצה לפני כחודשיים. מה שהחל כבדיקה שגרתית אצל אורולוג הפך מהר מאוד לסיוט שאף גבר לא מאחל לעצמו - ניתוח כריתת אשך.
בפוסט שפירסם בפייסבוק שיתף אורן את סיפורו האישי והסביר שהכל התחיל כשיום אחד הבחין שאחד מאשכיו מעט גדול יותר מהרגיל. "זה היה שונה בכמה סנטימטרים מהרגיל, לא כאב לי או משהו", הוא אומר. "זה נראה שונה וקשה יותר מהשני, ובגילי - כשאתה מכיר את הגוף שלך מספיק טוב - זה קצת מעורר חשד".
בתור אב לשלושה, מה שבאמת הדליק אצל אורן נורה אדומה היה הרגע שבו הילד הקטן שלו קפץ עליו ונתן לו מכה קלה באזור הרגיש. "זה כאב הרבה מעבר למה שאני מכיר", סיפר. "הלכתי לבדיקה אצל אורולוג, שהפנה אותי דחוף לאולטרסאונד. במשך שבוע חיפשתי מישהו שיכניס אותי לתור. כמובן שלא מצאתי תור, עד שאסותא הכניסו אותי לאחד התורים שלהם. זה היה בצהריים, הכל היה בסדר והמשכתי את היום שלי, כשבסביבות הערב קיבלתי טלפון מהאורולוג המטפל שביקש שנגיע אליו עוד היום, בדחיפות".
למחרת בבוקר כבר מצא את עצמו אורן מאושפז בבית החולים, לקראת ניתוח לכריתת אשך.
מה עבר עליך ברגע שהבנת שאתה חייב לעבור את הכריתה?
"נפל האסימון שמתחיל פה תהליך לא נעים, גם בפן הפיזי וגם המנטלי. אף גבר לא אוהב לחשוב על כריתה באזור החלציים. אחרי שהרופא הודיע לי חגיגית שמחר בבוקר אני חייב להגיע בדחיפות לבית חולים, להתאשפז ולעבור כריתה - נשארתי בלי מילים. נכנסתי לאוטו ולא יכולתי לנהוג, אז אשתי נהגה. ואני - אני בכיתי כמו תינוק. זאת ההרגשה הכי מחורבנת שאפשר לקבל. מה קשור? אני בסך הכל בן 42, עד היום הייתי בריא כמו שור והייתי עושה שטויות כמו ילד בן 16".
מה הכי הדאיג אותך בסיפור הזה?
"לפני הניתוח הפחד שלי היה ההתאוששות. מעצם זה שהולכים לנתח אזור מאוד רגיש, לך תדע. אחרי שהבנתי שחותכים אותך כמו בניתוח אפנדיציט - נרגעתי, החבילה נשארה שלמה. אחרי הניתוח הייתה חרדה בגלל ההמתנה לקבלת תשובה מהפתולוגיה. או שהכל בסדר וזה גידול שפיר, או שזה סרטני והולך להיות לי רומן מתמשך שעלול לחזור. וכבר אמרו הרופאים בשתי חוות הדעת שקיים 20 אחוז סיכוי שזה יחזור".
בפוסט שפרסם בפייסבוק מספר אורן שכל החוויה הזאת קרתה מהר מכפי שאפשר לעכל. "שבועיים אחרי, הפתולוגיה גילתה שמדובר בגידול סרטני שחדר לכלי הדם. מאותו יום למשך 10 השנים הקרובות אני תחת מעקב קבוע כל שלושה חודשים".
מקורבים לאורן המליצו לו שלא לפרסם את סיפורו, אבל הוא החליט לעשות את זה בכל זאת, באומץ רב, כדי שכל אחד מאיתנו יבין שהוא לא חסין למקרים האלה. "אם לא הייתי בודק את עצמי ואם לא הייתי ניגש לעשות בדיקה שגרתית, יש מצב שהייתי מוצא את עצמי במצב גרוע יותר", אמר.
כרגע אתה עובר טיפולים?
"אני שומע חוות דעת וקורא הרבה על אלטרנטיבות, הכל לפני שאלך לכימותרפיה. עדיין אין שום טיפולים עד שהפרופסור ששכרתי את שירותיו ייתן תשובה קונקרטית למצב שלי".
ואיך השתנו חייך מאז הכריתה?
"קודם כל התחלתי לאכול כמו שצריך, הורדתי 20 ק"ג בחודשיים האחרונים. אני נכנס למשטר כושר, אוכל דברים נכונים וקורא הרבה על מנת שלא להגיע לשלב של הכימותרפיה. זה מירוץ".
ההבנה שיש אנשים במצבים הרבה יותר גרועים משלו, גרמה לאורן לא להתבייש בסיפורו. "לשכב בקפלן, לראות מבוגרים וצעירים אחרי ניתוחים נוראיים, שוכבים שם מסכנים והלב נשבר - זה מכניס לך פרספקטיבה שאתה עוד בסדר. אז העמדתי את עצמי במצב שאמרתי שאם לא הייתי עושה את זה הייתי מרגיש רע עם העובדה שלא לקחתי יוזמה ואמרתי לאנשים 'תעצרו שניה, תבדקו את הגוף שלכם. לא תמיד הוא יהיה החבר הטוב שמתגבר על כל הצרות שאנחנו מפילים עליו. הוא גם דורש תחזוקה'. כשהגוף חוטף פצצה, אין לו גיל. תעצרו, תקשיבו לו, תבדקו כל דבר שנראה לכם מוזר, גברים ונשים כאחד. יש לנו רק את הגוף הזה לתחזק, שמרו עליו".
הפוסט של אורן זכה כבר לכמעט אלף לייקים ("לא תיארתי לעצמי שזה יצור כזה וייב") ו-600 תגובות תומכות מגברים ונשים ברחבי הארץ. בתקווה שאף אחד לא יצטרך לעבור את מה שהוא עבר, אבל אם כן - כמו שאורן מראה - זה לא סוף העולם.