שופט בית המשפט במנדוזה, חורחה קוסיראט, יודיע הלילה (שעון ישראל) על החלטתו הסופית האם גיל פרג, הישראלי שנאשם ברצח אמו ודודתו בארגנטינה לפני כשלושה חודשים ישוחרר מבית הכלא ויועבר לאשפוז במוסד פסיכיאטרי להמשך הטיפול בהליך המשפטי נגדו.
על פי פרסומים בכלי תקשורת בארגנטינה מהשבוע האחרון, עורך דינו של פרג, מקסימיליאנו לגראנד, ממשיך לטעון כי פרג סובל מהזיות קשות, ומצבו הנפשי אינו מאפשר לו להמשיך בבית הכלא. לגראנד מתעקש כבר שבועות ארוכים כי פרג חייב להיות מועבר בהקדם לאשפוז פסיכיאטרי ואף הציג בבית המשפט קטעים מתוך בדיקה פיסיכאטרית שנערכה לפרג על ידי צוות ההגנה.
מצד שני, נציג התביעה במשפט, פרננדו גוסו, דחה את כל בקשות ההגנה וציין שוב ושוב כי פרג "נמצא במצב להמשיך ולהיות מוחזק בבית הכאל במנדוזה", בדומה להודעה שיצאה משירות בתי הסוהר בעיר שתומכת גם היא בהחלטה להשאיר את פרג במאסר.
לידי mako הגיעה הקלטה בלעדית מתוך דיון שנערך לפני כשלושה שבועות בבית המשפט במנדוזה. אז ביקשו עורכי דינו של פרג להביאו מול השופט במסגרת הצו מיוחד 'הביאס קורפוס' ("הביאוהו בגופו"); צו המבקש מהשופט להורות לרשויות להביא בפני בית המשפט, פיזית, אדם הכלוא בידי הרשויות ולדון במעצרו - ואם המעצר בלתי חוקי - לשחרר את האדם.
במהלך הדיון פרג נשמע מבולבל, עובר מדיבור מהיר לשתיקות ארוכות, ובספרדית עם מבטא ישראלי כבד הוא מעניק הצצה יוצאת דופן על הימים שעוברים עליו בכלא, הטיפול התרופתי שהוא מקבל, ומתייחס לראשונה על בריחתו מישראל לארגנטינה לפני למעלה מעשור.
Quién es Nicolás Gil Pereg, principal sospechoso por la desaparición de las israelíeshttps://t.co/YYP8E3Ym3w pic.twitter.com/KVcAXze1Y4
— LOS ANDES (@LosAndesDiario) 25 בינואר 2019
פרג: "אני צריך חברה. חתול לא יכול להיות לבד 24 שעות. אני צריך להיות מוקף בחיות מחמד – כמוני. כמו שאמרתי לך בהתחלה (פונה לשופט): אני לא בן אדם - אני חתול".
השופט: הבנתי, אז אתה מבקש להיות בחברת חתולים.
פרג: "כן, אבל אני מסביר לך למה... כי אני לא בן אדם - אני חתול, ולכן אני צריך את חברתם, אני לא יכול להיות בקשר עם בני אדם, אני צריך להיות בקשר עם חתולים. אני מבקש את זה כבר מהיום הראשון, ואתמול..."
-שתיקה ארוכה-
השופט: "ואתמול..?"
פרג: "אתמול הגיע המנהל של מתחם הכלא והוא הבטיח לי שיביא לי 2-3 חתולים מהבית שלי. הוא הבטיח לי ואמר שלא תהיה בעיה. הוא אמר שהיום יגיעו עורכי הדין והם ידברו איתו אישית והוא יאשר להם להביא לי חתולים והם יביאו אותם לכלא".
פרג: "אני רוצה שעורכי הדין שלי ידברו איתו והוא יאשר להם. אני רוצה את החתולים מהבית שלי".
עורך הדין: "שאלה נוספת גיל, אתה מקבל טיפול תרופתי?"
פרג: "כן, אני מקבל תרופות. זה עוד משהו שמפריע לי. אף אחד לא מבין אותי. אף אחד לא מבין איך אדם יכול להיות חתול... חושבים שאני משוגע. לא מבינים איך אדם חי כמוני. אני משוגע הם אומרים. כל יום לוקחים אותי לדבר עם פסיכולוג, ופסיכיאטר פעם בשבוע. יש חמישה פסיכולוגים שונים שאני מדבר איתם".
עורך דין: "כל יום?"
פרג: "כל יום אחד אחר. שתי נשים ושלושה או ארבעה גברים. כל יום מישהו אחר. כל יום לדבר איתם. ופעם בשבוע פסיכיאטר – איש גבוה עם שיער ארוך כזה. נותנים לי תרופות כי בשבילם אני משוגע. הם ממלאים אותי בתרופות, בזריקות פסיכיאטריות. כבר נתנו לי 5-6 זריקות מאז שאני שם. אני פה 6 שבועות ונתנו לי 6 זריקות. פעם נתנו לי 2 יחד, פעם אחרת אחת. פתאום שבועיים בלי. פתאום ביחד. עד עכשיו נתנו לי 5-6 זריקות פסיכיאטריות. והן רק מזיקות לי. אני מנסה להסביר להם שהם לא יוכלו לרפא אותי עם תרופות. הם לא מבינים שאין דרך לרפא אותי. הבעיה שלי היא שאני חתול ואני צריך להיות עם חתולים אחרים. אי אפשר לרפא את זה עם תרופות. זו זכותך לחשוב שאני משוגע, אבל התרופות האלה רק יחמירו את מצבי. זו לא הפעם הראשונה שאני מקבל תרופות פסיכיאטריות, גם בישראל קיבלתי תרופות. לפני שהגעתי לפה הייתי מקבל המון תרופות".
השופט: "כרגע אתה אמור לקבל תרופות פסיכיאטריות"?
פרג: "כן, מעבר לזריקות אני מקבל גם כדורים".
השופט: "ואתה מקבל כדורים כרגע?"
פרג: "כן, כל יום".
שופט: "אתה יודע את שם התרופה?".
פרג: "כן, אני שותה את זה דרך הפה כל יום"
עורך הדין: "אז כלום לא יעזור לך? התרופות לא עוזרות?"
פרג: "אין טיפול שיעזור לי. אני כזה. אלו בדיוק הבעיות שהיו לי בישראל ובגלל זה עזבתי שם. לא הבינו אותי וחשבו שאני משוגע וכל הזמן אשפזו אותי ונתנו לי תרופות, ואז שחררו אותי. היו מאשפזים אותי ל-5-6 ימים, נותנים לי זריקות וכדורים, משחררים, שוב מאשפזים, ומשחררים. לא יכולתי לחיות ככה. בגלל זה הלכתי משם".
עורך הדין: "מה אתה חושב שנכון לעשות במצבך?"
פרג: "המינימום זה להביא לי 2-3 חתולים כמו שהבטיח לי המנהל. אבל גם זה לא יפתור את מצבי, הצעתי לעורכי הדין שלי שיחזירו אותי לביתי ואני אשאיר אותו פתוח ואם כל משטרת מנדוזה רוצה להגיע לראות שאני שם – אין לי בעיה. אני רק רוצה להיות שם. לישון במיטה שלי ולשמור על 37 הילדים שלי. יש לי 37 ילדים. אני רק רוצה להיות שם. יש לי שם 6,000 מטר. שיבואו שוטרים עם נשקים וישמרו עליי. אני רוצה להיות עם הילדים שלי. ואם זה לא עובד – אז שישלחו אותי לגן חיות, שישימו אותי שם בכלוב עם כל החתולים שלי. כי זה מקום שמיועד לאנשים, ואי אפשר להביא לפה 37 חתולים. שיעבירו אותי לכלוב בגן חיות. אין לי בעיה".
-ברקע נשמעת שיחה בין עורך הדין לשופט לגבי האם הוגשה בקשה רשמית למנהל הכלא להבאת החתולים-
פרג: "אין לי בעיה להיות בכל מקום אחר עם החתולים שלי. אבל הכי נכון יהיה שאהיה בבית שלי עם החתולים. הם מכירים את המקום, הם אוהבים אותו, אז חשוב שזה יהיה שם. אין לי בעיה שיבואו כל השוטרים. אם לא שם – אני רק רוצה להיות עם כל ה-37. לא משנה איפה. הם זקוקים לי. אם תביא לי 2-3 חתולים אז הסטרס יירד ממני. אבל זה לא יעזור באופן מוחלט. אני צריך את כל ה-37, אתה יודע איך זה, יש לך (פונה לשופט) 5 ילדים – אתה לא רוצה להיות עם רק עם אחד נכון? החוסר בחתולים מכניס אותי לסטרס, אני בפראנויה, אני כל היום מסתכל על הקירות, אני לא יודע איפה אני, יש לי כאבי הראש מכל המחשבות על החתולים שלי, מה, איתם, הם בסדר? הם לא בסדר?".
השופט: "אבל אמרו לך איפה הם"
פרג: "רק באופן כללי. אני רציתי מידע פרטני. בשבילם זה רק חיות מחמד, זה לא משנה, אומרים לי שיש פה 2, פה 3, בשבילי הם הילדים שלי. אני רציתי מידע בתמונות – כל חתול איפה הוא ועם מי, מי שומר עליו? אני רוצה לראות שכולם חיים. שאף אחד מהם לא מת. כי אמרו לי שלקחו 26 חתולים והוציאו אותם מהשטח שלי ופיזרו בבתים שונים. אני רוצה לדעת מה איתם. חתולים גדולים, חתולים קטנים, אני רוצה להיות רגוע. וגם אני רוצה לדעת מה עם אלה שנשארו מאחור, ואיזה חתול נשאר? אולי אחד מת? זה מדאיג אותי מאוד. זה מלחיץ אותי. כל יום אני במצב גרוע יותר. כבר לא נשאר לי מה לחשוב ולמה לחיות".
השופט: "יש לך סיבובים מחוץ לתא?"
פרג: "לא מוציאים אותי. לא. בגלל שאני הולך עירום ובלי בגדים. אבל הבגדים שלי נקרעים".
השופט: "אתה סובל מפציעות?"
פרג: "כן. יש לי פציעות (מראה לשופט). זה מהזריקות, הרביצו לי כשהביאו לי את הזריקות. הכניסו אותי לחדר, לא התנגדתי, אבל לא הייתה להם סבלנות והם דחפו אותי, זרקו אותי לרצפה, ונתנו לי אותה בכוח. אני מעולם לא התנגדתי. נפצעתי כשנפלתי לרצפה. ביקשתי להתלונן נגדם אבל אף אחד לא התייחס אליי. עוד פציעות שיש לי הן כשאסירים אחרים תקפו אותי. פעמיים זה קרה. כמעט הרגו אותי. על זה התלוננתי, ולקחו ממני תלונה. רציתי להוסיף שכשאני עירום לא נותנים לי לצאת מהתא – לפעמים אני נשאר 4-5 ימים בתוך התא. לא רוצים להוציא אותי עירום. ואני רוצה להוסיף עוד משהו על 70 אלף הדולר שנעלמו? כי מעולם לא לקחו ממני עדות על זה".
השופט: "אנחנו לא מדברים על זה כרגע".
פרג: "אני רק מספר לך על זה כי לא לקחו ממני עדות. לא שאלו אותי על זה".
השופט: "איך בעצם תקפו אותך אסירים אחרים אם אתה בבידוד?"
פרג: "כי יש חלון, הם באו מהחלון. יש 2 חלונות, אחד גדול, אחד קטן. ליד הדלת יש חלון גדול. והם באו משם עם מקלות משתי החלונות. הם הרביצו לי עם מקלות מהחלונות. ובפעם אחרת עם סכין מחוברת למקלות. עכשיו שמו לי גדר על החלון. אבל שמו את זה לא טוב. אי אפשר לפתוח אותה".
השופט: "לסיכום, אתה מסכים עם כל מה שהציגו עורכי הדין שלך היום?"
פרג: "כן, אני מסכים עם הכל".