זוג מבוגרים שמחים (צילום: wavebreakmedia, shutterstock)
"הייתי נער מאוד ביישן ואת היית הילדה הכי יפה בעולם". אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה | צילום: wavebreakmedia, shutterstock

ינואר 1999. העיר שבויגן שמדינת וויסקונסין בצפון-מזרח ארה"ב. ג'ורג'ין מרטין בת ה-51 התעוררה מוקדם, שתתה את כוס הקפה שלה, ואז פתחה את דלת ביתה הופתעה לגלות תריסר ורדים שהונחו על מפתן הדלת.

בהתחלה היא לא ממש התרשמה מהמחווה, אחרי שכמה שבועות קודם לכן בעלה נפטר והיא כבר התרגלה למראה של זרים שנשלחו לביתה על ידי המנחמים הרבים. למרות זאת, אחרי שהרימה את הזר הצבעוני, היא גילתה מהר מאוד שהוא שונה באופן מהותי מכל הפרחים שנשלחו אליה אחרי שקראה את הפתק שהוצמד אליו.

"ג'ורג'ין היקרה", נכתב בתחילת הפתק. "למדתי יחד איתך בכיתה בבית הספר התיכון, אם כי אני לא חושב שאת זוכרת אותי. בכל זאת, הייתי נער מאוד ביישן ואת היית הילדה הכי יפה שראיתי בחיים שלי. אני גר כיום בוושינגטון, אבל עדיין מבקר לעיתים תכופות בשבויגן. תהיתי אם תרצי להצטרף אליי לכוס קפה? אני מודע לאובדן המצער שלך, ואם הפנייה שלי מגיעה בתקופה רגישה - אני מבין לחלוטין, ומוכן לחכות בשביל לפנות אלייך שוב. שלך: ג'רי צימרמן".

בדיוק כפי שנכתב בפתק, ג'ורג'ין באמת לא ממש זכרה מיהו אותו ג'רי בעל שם המשפחה היהודי. אחרי הכל, חלפו יותר משלושה עשורים מאז שסיימה את בית הספר התיכון.

למרות זאת, המחווה החמיאה לה מאוד והיא חשבה שפגישה קטנה עם בן כיתה ותיק יכולה להיות דווקא מעניינת ומרוממת רוח אחרי התקופה שעברה. היא כתבה לו חזרה והסכימה לפגוש אותו. בינתיים, בבירת ארה"ב, ג'רי התרגש מאוד לדעת שהוא בדרך לפגוש את אהבת נעוריו, חיייך לעצמו וחשב: "אם היא רק הייתה יודעת איך היא שברה לי את הלב לפני כל כך הרבה שנים".

נוסעים במכונית הישנה

ג'רי וג'ורג'ין למדו יחד בתיכון פארנסוורת' בשבויגן, והוא התאהב בה כמו שרק נערים יכולים להתאהב כשהיה בכיתה י'. כנער שגדל בחווה, ג'רי השיג את רישיון הנהיגה שלו בגיל צעיר יחסית, ובוקר אחד הוא עשה את דרכו לבית הספר במכוניתו כשלפתע ראה את ג'ורג'ין הולכת ברגל יחד עם חברתה. הוא עצר את הרכב לידן, ושאל אם הן רוצות טרמפ. השתיים הסכימו בלי להסס.

וכך, לראשונה מאז תחילת הלימודים, כשהלב שלו פועם בטירוף, ג'ורג'ין התיישבה במרחק של סנטימטרים ספורים ממנו, וג'רי היה משוכנע שזו ההזדמנות שלו לעשות צעד גורלי - אבל במקום זאת הוא שתק, ולמעשה, הוא לא הוציא מילה כל הנסיעה. כשהם סוף סוף הגיעו לחניון, הנערה הודתה לו על המחווה הנחמדה ועשתה את דרכה לכיתה.

במשך כל היום מהרגע שהיא ירדה ממכוניתו ג'רי חשב המהלך הבא שלו, כשפתאום זה היכה בו: הוא יחכה לסוף היום בשביל להציע לה טרמפ חזרה הביתה - ואז ישאל אם היא תסכים לצאת איתו.

כשהצלצול הגואל סוף סוף נשמע במסדרונות בית הספר, הנער המוקסם רץ במהירות אל מכוניתו והחל להסתובב ברחובות בחיפוש אחר מושא אהבתו. בסופו של דבר, הוא ראה אותה צועדת יחד עם אותה חברה שליוותה אותה בבוקר, הוא התקרב אל השתיים עם מכוניתו ושאל: "צריכות עוד טרמפ?". ג'ורג'ין הסתכלה עליו והשיבה: "לא, אנחנו מסתדרות".

הדחייה והעלבון הפתיעו את ג'רי, שהיה משוכנע ששלושתם כבר הפכו ל"חברים טובים". הוא סגר את החלון באיטיות ונסע חזרה לביתו כשהוא שבור לב. שנה מאוחר יותר, המצב רק החמיר מבחינתו כשהוא גילה שג'ורג'ין מאורסת. בשלב הזה, הוא כבר לא העז להחליף איתה מילה.

עם סיום התיכון, ג'רי מצא עבודה במשלוחי ציוד צנרת וחשמל, ומאוחר יותר הוא התפרנס מעבודה משרדית לפני שנרשם לתואר ראשון בגאוגרפיה פיזית באוניברסיטת ויסקונסין. עם סיום הלימודים, הוא מצא עבודה בתור קרטוגרף במדינת וושינגטון, ואז התקבל לעבודה הרצינית הראשונה שלו במשרד ההגנה האמריקאי בוושינגטון DC.

העבודה במשרד ההגנה הייתה קידום רציני מאוד עבור ג'רי, אבל הוא מעולם לא הצליח להסתגל לחיים בעיר הגדולה ותמיד התגעגע לחווה. מדי שבוע, הוא נהג להתקשר לחבריו הוותיקים שעדיין התגוררו בשבויגן וטס לשם פעמיים בשנה; בקיץ וביום הולדתו. לטענתו, תמיד כשהיה קופץ לביקור בעיר - הוא היה חולף ליד ביתה של ג'ורג'ין.

"בדרך כלל הייתי עובר ליד ביתה להסתכל עליו קצת והייתי ממשיך בדרכי", סיפר בשיחה עם כתבי ה-Reader Digest. "הייתי חולף ליד ביתה רק בשביל להביט בו. מדי פעם ראיתי אותה, אבל מעולם לא היה לי אומץ לגשת ולדבר איתה. הייתי גם פותח את ספר הטלפונים ומחפש את השם שלה – ותמיד מוצא אותו לצד בעלה".

חבריו הוותיקים של צימרמן הכירו היטב את החיבה שלו לג'ורג'ין וביניהם גם פרנק קופר. בדצמבר 1998, ג'רי ופרנק נפגשו לשוחח זמן קצר אחרי שחגג את יום הולדתו בעיר, וקופר שאל אותו אם יצא לו לראות את ג'ורג'ין לאחרונה.

צימרמן ענה שלא, ואז חברו חשף בפניו שבעלה נפטר אחרי שאובחן עם גידול סרטני במוחו כשנה קודם לכן, וג'ורג'ין סעדה אותו עד יומו האחרון. בשלב הזה ג'רי הבין שרגע האמת הגיע מבחינתו - והוא חייב לעשות צעד משמעותי. זמן קצר לפני שחזר לוושינגטון, הוא קנה זר פרחים והצמיד לה את המכתב הקצר שלקח לו שעות לנסח.

אהבה שנועדה להתגשם

אחרי שקיבל חזרה את תשובתה, ג'רי סיפר שהמכתב של ג'ורג'ין ריגש אותו כל כך, שהוא לא יכול היה לחכות והתקשר אליה עוד באותו ערב. השניים ניהלו שיחה שנמשכה כשעתיים, וקבעו להיפגש באביב של אותה שנה, וכך, בפעם הראשונה אחרי יותר מ-35 שנה - ג'רי היה צפוי לצאת לדייט עם האישה שהיה מאוהב בה מאז התיכון.

במפגש הראשון ביניהם, ג'ורג'ין התרשמה ממבנה גופו הרזה של ג'רי, בזמן שהוא נדהם מיופיה - והחיבור בין השניים היה כבר בלתי ניתן להכחשה. אחרי אותו מפגש, השניים קבעו להתראות פעם נוספת בקיץ של אותה שנה, הם נפרדו בחיבוק ארוך, וג'רי חזר לביתו שבבירת ארה"ב.

כשחזר לעיר הולדתו בקיץ, ג'רי נשאר בה יותר זמן מהרגיל ובילה את רוב הזמן בחברתה של ג'ורג'ין. מדי יום הם נהגו לעשות הליכות באזור אגם מישיגן, ובוקר אחד, כשהשניים הלכו לאורך החוף המערבי של האגם העצום, ג'רי החליט לעשות את הצעד הענק מבחינתו, וחשף את רגשותיו. "אני אוהב אותך", הוא אמר לה. "התינשאי לי?", וג'ורג'ין, שנותרה המומה לחלוטין - ידעה בתוך תוכה שג'רי הוא האחד בשבילה - והיא הסכימה מיד.

הנסיעה הבאה של ג'רי לוושינגטון הייתה גם האחרונה. הוא הודיע על התפטרותו ועבר לגור חזרה בשבויגן, ובחורף של 1999, בנוכחותם של כמה עשרות מוזמנים - השניים חתמו את סיפור האהבה המדהים ויוצא דופן שלהם בחתונה מרגשת - ועוד לפני שתשאלו - כן, הם עדיין חיים באושר ונוסטלגיה עד היום.