בשלב מסוים זה הפך לבלתי נסבל. ירדן שועה הצדיק כל אות בתווית הטראבל-מייקר שנדבקה אליו כמו מסטיק לנעל פקקים. כשהוא עשה למאמן שלו יותר כאבי ראש משערים עם הראש, האחרון החליט שגדשה הסאה והודיע למועדון ששועה צריך ללכת. להחזיק אותו בקבוצה זה פשוט בלתי אפשרי.
למאמן שהסיר ידיו משועה לא קוראים מרקו בלבול אלא אורי אוזן. הקבוצה איננה מכבי חיפה אלא קבוצת נערים ב' של מכבי תל אביב. אבל כל שאר הפרטים בסיפור יכולים היו להיות מועתקים כמות שהם מהמגרש בקרית שלום ב-2016 לאצטדיון סמי עופר ב-2020. ואם כך, כדאי לקרוא גם את המשך הסיפור: שועה עזב לבני יהודה, ושם הפך בתוך שנים ספורות לאחד מהכוכבים המבטיחים בכדורגל הישראלי. אוזן הכיר לימים בטעות שעשה. "אני מכה על חטא", הודה ב-2018 באוזני אור בוקר מ"הארץ", "פספסתי אותו".
מכבי חיפה מתקרבת בגרירת רגליים לסיים את הפרק האחרון בדברי ימי שועה בדיוק כפי שסיים אותו אוזן. יש סיבות טובות שזה ייגמר ככה; אבל אם זה יקרה, זאת תהיה טעות גדולה.
הכתובת על קיר חדר ההלבשה
להגיד ששועה הוא לא שה תמים זה כמו להגיד שנעמה יששכר לא באמת נאסרה בגלל כמה גרמים של חשיש – כלומר, האנדרסטייטמנט של החודש. התקרית בסיום המשחק האחרון של מכבי חיפה מול בני יהודה, שבו לא שותף, היא רק הפיצוץ האחרון בשרשרת מטעני הנפץ שהם ירדן שועה. הכתובת הייתה על הקיר עוד הרבה לפני שנמרחה בטיפות של משקה אנרגיה על קירות חדר ההלבשה בבלומפילד. שועה הספיק לעבור חמש פעמים בין ארבעה מועדונים עוד לפני שהגיע לגיל בוגרים, נפלט מהצבא, וגרר עמו גיליון התנהגות עתיר עבירות משמעת לאן שהלך. כל מי שעבד איתו מספר את אותם סיפורים: פרצופים, עימותים, התעלמות מהוראות, התפרצויות זעם. שחקן בעייתי. אבל הבעיה הכי גדולה עם השחקן הבעייתי הזה היא שהוא פשוט כישרון נדיר.
אז מה עושים כשכישרון חד-פעמי מולבש על אישיות נפיצה?
אפשרות אחת היא לפתור את הקונפליקט: לגרום לכישרון לכבוש את האישיות במקום שהאישיות תמוסס את הכישרון. זה אולי נשמע כמו רעיון היפותטי בלי תוחלת מעשית – אלא ששועה כבר הוכיח שזה אפשרי. תשאלו את המאמנים והמנהלים שלו בבני יהודה; הם ירקו דם למענו, קיימו איתו שיחות שוטפות, ניהלו קשר רציף עם הוריו, בלעו את גאוותם ואת עלבונם, ובעיקר – האמינו בו. הם סימנו אותו ככוכב, נתנו לו את הבמה ושמו עליו את כל הז'יטונים. בינואר 2019 בני יהודה גרפה את הקופה. "כשאתה מכיל שחקן כזה, אתה גם מרוויח אותו", הסביר אוזן המפוכח לאורן יוסיפוביץ' מ"וואלה!". ובני יהודה הרוויחה, למשך חצי עונה, את מלך שערי הליגה – ולאחריה 1.4 מיליון יורו ועוד 40 אחוזים מהכרטיס לרווחים עתידיים.
האמת היא שמכבי חיפה – בהכוונתו המובהקת של שחר – יוצאת מגדרה כדי להכיל את שועה. נדמה ששחר תמיד מחפש איך לחתום הסכם שלום עם ירדן. שחקנים אחרים יכולים להביט בקנאה ביחס הסלחני שלו זוכה הטאלנט הצעיר. כל שחקן אחר שהיה רושם מחצית מתקריות המשמעת שהספיק שועה לייצר במהלך שנתו הראשונה במועדון כבר היה מתבקש לחפש קבוצה חדשה. בדצמבר האחרון, לאחר עוד פיצוץ בין שועה לבלבול, שוב נראה היה שהחלוץ סיים את דרכו. אלא שבמקום לזרוק את שועה מהמועדון הוחלט להיענות לבקשתו ולצרף לצוות המקצועי את המאמן המנטלי יגאל הלל. היו שראו בכך צעד חכם; היו שראו בו כניעה לטרור. מה שבטוח: מכבי חיפה עשתה את כל מה שהיא יכולה כדי לגרום לשועה להישאר.
יש רק בעיה אחת במדיניות ההכלה של מכבי חיפה – היא לא מכילה את מרקו בלבול.
הזהב של השכונה
בני יהודה הצליחה להפיק משועה את המיטב משום שכל המועדון היה מגויס ומחויב להצלחתו. כל שרשרת הניהול והאימון במועדון – ממאמן הנערים משה קונסטנטין, עבור במאמני הבוגרים אריק בנאדו ויוסי אבוקסיס ועד הבעלים משה דמאיו וברק אברמוב – ראתה בשועה יהלום והפכה את עצמה למלטשה.
זה לא המצב במכבי חיפה. שם אין מדיניות אחידה ועקבית לגבי שועה: המאמן זורק אותו מאימונים, מייבש אותו במשחקים ומדיח אותו מהסגל; הבעלים מלטף אותו, מעניש ביד זהירה ומוכן אפילו לשכור עובד רק כדי לרצות אותו. במקום ששועה יהיה פרויקט הדגל של מכבי חיפה, הוא מתפקד על תקן הפרויקט האישי של יעקב שחר. תהום פעורה בין שחר לבלבול, ובתהום הזאת מפרפרת הקריירה של שועה.
יש בליגת העל בעלי קבוצת שמזמן היו מודיעים לבלבול להרכיב את שועה או לארוז את חפציו. שחר לא נמנה עמם. הוא מקפיד לא להתערב בעבודתם הטקטית של מאמניו, והוא לא יכתיב לבלבול הרכבים. מכאן שנותרה לו רק ברירה אחת: לבחור בין בלבול לשועה.
זאת לא בחירה פשוטה, בטח שלא עבור מנהל מחושב וג'נטלמני כמו שחר. ראשו ודאי אומר לו לבחור בבלבול: יש היררכיה ארגונית, יש צורך לגבות מנהלים מול עובדים סוררים, ויש גם צדק והגינות וברור ששועה עבר את הגבול. מה הוא משדר לשחקנים האחרים כשהוא מוכן לספוג את ההתנהגות הילדותית של שועה? איזו תדמית הוא מעצב עבור מכבי חיפה, מועדון שאמור להיות גדול מכל שחקן, בוודאי גדול מכדורגלן בן 20 שעדיין לא הוכיח דבר?
אבל ליבו של שחר נוהה אחרי הכישרון האדיר של שועה. יש לו עין לכדורגלנים מוכשרים, ושועה הוא מהמוכשרים שהעין הזאת – והארנק שמסונכרן איתה – לכדו. לוותר עליו יהיה גם, בסבירות גבוהה, צעד טיפשי מבחינה כלכלית, בהנחה שעוד אפשר יהיה למנף את השחקן במכירה לחו"ל; אבל חשוב מכך – זה יהיה צעד טיפשי מבחינה מקצועית. זו פריבילגיה שקבוצה ישראלית לא יכולה להרשות לעצמה. כמה עוד שועות מסתובבים בליגה שאפשר לוותר על אחד כזה?
לו היה זה דיון תיאורטי, מקרה מבחן בקורס למינהל עסקים, לא היתה כלל שאלה: הבוס חייב לגבות את המאמן. אבל זה איננו דיון תיאורטי. זאת לא בחירה בין שני בעלי תפקידים, אלא בין שני אנשים: מרקו בלבול וירדן שועה. וטובת המועדון מחייבת לבחור בשועה.
בחירתו של יענקל'ה
מרקו בלבול עשה בקדנציה הנוכחית במכבי חיפה עבודה שערכה לא יסולא בגביע המדינה; הוא ייצב את הקבוצה, שיקם את ביטחונה העצמי, קידם שחקני בית, בנה סגל מצוין, עורר את התיאבון של הקהל וערער על ההגמוניה של מכבי תל אביב. הוא העלה ספינה שוקעת אל פני המים. אבל דווקא החזרה של הקבוצה לצמרת מבליטה את מגבלותיו: הוא אפור, לא מתכונן היטב למשחקים, מנהל משחק פחדני עד שהוא נקלע לפיגור או לתיקו בשלב מאוחר ונאלץ לשבור את הסכמה ההגנתית, ומתקשה באופן סדרתי מול הקבוצות הגדולות. זה כל מה שהיה נחשב פעם למנוגד לדנ"א של מכבי חיפה.
שועה, לעומתו, הוא (או לפחות היה) שחקן בנסיקה. חצי העונה האחרונה שלו בבני יהודה היתה פנטסטית, וגם היום, אפילו בדקות המעטות שהוא מלקט, הוא מוכיח איזה פוטנציאל אדיר בוער לו ברגליים. אם בבני יהודה הוא הצליח להיות מלך השערים של הליגה (עד שעזב), מה הוא יוכל לעשות עם אותו הקרדיט ועם צוות מסייע מוכשר עוד יותר במכבי חיפה?
בסופו של דבר, בלבול הוא ההווה של המועדון; שועה יכול להיות העתיד.
האבסורד הוא שלכל הפרשה הזאת יש פתרון פשוט, כזה שלא מחייב להיפטר מאף אחד מהשניים: לתת לשועה לשחק. זה כל מה שנחוץ כדי שהבעיות של שועה ייעלמו. אנשי כדורגל יודעים שחלוצים חייבים לקבל קרדיט לאורך זמן – גם כשהם בתקופה לא טובה, גם כשהם לא פוגעים. הדבר נכון שבעתיים לגבי שועה, שהרגישות והפתיל הקצר שלו הופכים כל ספסול לעילה להיעדרות מהאימון למחרת בבוקר.
בכל סיטואציה אחרת זה היה פתרון בלתי מתקבל על הדעת. מה פתאום ששחקן ישובץ בהרכב רק משום שהוא מאיים לעזוב אם זה לא יקרה? אבל שועה לא צריך לשחק בהרכב בגלל שהוא מאיים; הוא צריך לשחק בהרכב בגלל שהוא טוב יותר מכל שחקן אחר. הוא עדיין לא טוב מכולם, לא היום – אבל הוא יכול להיות. רק צריך לתת לו לשחק.