סיפורו של ו', צעיר תושב חיפה, החל לפני כשבע שנים, אז שירת כלוחם באחת מיחידות צה"ל. באחת מחופשותיו מהצבא הוא הגיע בשעת לילה מאוחרת עם אחד מחבריו למועדון לילה ברחוב ההסתדרות בעיר, במטרה לאסוף שלוש נשים עימן השניים היו בקשר ובילו באותו זמן במועדון.
לדבריו של ו', דקות לאחר שהגיעו למועדון, פרץ ויכוח סוער בין חברו לבין המאבטחים המקום, ולטענתו אלו החלו להכות נמרצות את החבר ללא שום סיבה נראית לעין והוא מיד נחלץ לעזרתו. לאחר שניסה להפריד בינו לבין המאבטחים, טוען ו' כי אחד מהם החל להכותו ולאחר מכן הצטרפו אליו עוד שישה מאבטחים נוספים שבעטו בו בכל חלקי גופו.
מעוצמת המכות שספג, ו' סבל מחבלות ושברים בלסת ובפנים ופונה לבית החולים רמב"ם בעיר לקבלת טיפול רפואי. לאחר אבחנת הרופאים והטיפול שעבר, ו' אושפז במקום למשך כמה ימים, ולאחר מכן שוחרר לביתו לטובת המשך שיקום. מספר ימים לאחר מכן הוא ניגש להגיש תלונה במשטרה נגד המאבטחים שהכו אותו, מסר עדות מפורטת על מה שאירע, ומסר את שמות חבריו שהיו עדים ללינץ' שעשו בו לטענתו המאבטחים.
לאחר הגשת התלונה פתחה משטרת ישראל בחקירה נגד המאבטחים, ושלוש שנים לאחר המקרה ארבעה מהם נחקרו - אך לבסוף החליטה המשטרה לסגור את תיק החקירה נגדם ללא הגשת כתב אישום.
ו' לא ויתר, והגיש נגד בעל המועדון ושבעה מאבטחים תביעת נזיקין לבית המשפט השלום בקריות. הוא דרש פיצוי של מאות אלפי שקלים על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהמכות שספג, ולטענתו לבעל המועדון יש אחריות מלאה על על האירוע והחבלות שנגרמו לו בעקבותיו ועליו לשאת בתוצאות.
מנגד, הגישו המאבטחים ובעל המועדון באמצעות עו"ד גבי שמואלי כתב הגנה לבית המשפט בו דחו על הסף את טענות התובע, שכן רק לאחר כשלוש שנים הוא טרח להגיש את התביעה, דבר שפגע ביכולתם להתגונן מפני הטענות שהעלה ולזכור האם הם בכלל עבדו בערב האירוע, ובמידה וכן, האם שהו מחוץ למועדון, בכניסה או בפנים. "שלוש שנים ישב התובע בחיבוק ידיים, למה הוא נזכר עכשיו?", טענו הנתבעים להגנתם.
השופטת לובנה שלאעטה חלאילה שדנה בתביעה ושמעה את שני הצדדים החליטה לדחות את התביעה ולחייב את ו' לשלם לבעל המועדון ולמאבטחים הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקלים. "לאחר שמיעת עדויות שני הצדדים ובחינת הראיות שהוגשו, אין לי אלא לקבוע כי התובע כשל בהוכחת תביעתו", הדגישה השופטת בפסק הדין. "עדותו של התובע ושל העדים מטעמו ביחס לעצם אירוע התקיפה וביחס לעובדה שהתוקפים שימשו כמאבטחים במועדון, הייתה אמינה בעיני, ואולם אין בפני כל ראיה, לא מטעם התובע ולא מטעם יתר העדים, שעל בסיסה ניתן לקבוע כי הנתבעים הם אלו שתקפו אותו, ואף לא כי אלה עבדו במועדון בערב התקיפה".
לדבריה, התובע וחבריו לא הבחינו בפניהם של התוקפים ואינם יכולים לזהותם ולבסס ממצאים נגד מי מהמעורבים. כמו כן ציינה השופטת כי בעדות המאבטחים לא נמצאו סתירות והיא הייתה הגיונית.
מטעמו של עורך הדין גבי שמואלי נמסר: "בית המשפט הנכבד בחן בצורה עניינית ומעמיקה כל פרט בתיק וקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה. בעלי המועדונים יכולים להיות רגועים כי ישנם שופטים מקצועיים שלא מפקירים את בעלי הממון מול האדם הפרטי".