אם השם רודני אגטוּפוּ אנואי לא אומר לכם כלום - אתם לגמרי יכולים להרגיש בסדר עם עצמכם. מעטים הם האנשים שזוכרים את אחד המתאבקים הכי פופולריים בהיסטוריה בשמו האמיתי, ולעומתם רבים אחרי לא ממש יכולים לשכוח את שם הבמה שלו ב-WWE – יוקוזוּנה.
עם גובה של 1.93 ס"מ ומשקל שהגיע בשיאו ליותר מ-260 ק"ג, יוקוזונה נחשב למתמודד המאסיבי ביותר שנכנס אי פעם לזירת ההיאבקות של וינס מקמהון, ובמרוצת השנים גם הפך לאחד הנבלים (או Heel בעגה המקצועית) הקאנוניים של עולם ההיאבקות - כל זאת מבלי להוציא מילה.
חובבי היאבקות ותיקים בוודאי זוכרים שדרכו של רודני אל צמרת ה-WWE (אז ה-WWF) לא הייתה סתם כך, לפחות לנוכח הייחוס המשפחתי שלו; הוא נולד באוקטובר 1966 כדור שלישי למשפחת אנואי המפורסמת שאחראית על חלק מהכוכבים הגדולים ביותר בעולם הרסלינג לאורך השנים, כולל דוויין "דה רוק ג'ונסון", רומן ריינס, אל אדוארד "אוּמגה" פאטו, וצמד המתאבקים ג'יי וג'ימי אוּסו (הלא הם ה-Usos). כך שמהבחינה הזאת, ניתן לקבוע די בקלות שדרכו אל הזירה הייתה די צפויה.
אנואי החל להתעניין בהיאבקות כבר מגיל צעיר בעזרתו של דודו אפה אנואי,מי שעבד במגוון ארגונים יוקרתיים מתקופת הטריטוריות (וכוללים בין היתר את Stampede Wrestling, ארגון ה-NWA ואפילו ה-WWF בתחילת דרכו של וינס מקמהון).
1984 הייתה בדיוק השנה בה הוא עשה את צעדיו הראשונים בענף הרסלינג, דווקא מחוץ לגבולות ארה"ב כאשר הוזמן להתאבק ביפן ואפילו במקסיקו. כבר בצעירותו יוקוזונה נחשב למתאבק זריז ומוכשר, זאת למרות משקלו, שנאמד אז בפחות מ-200 ק"ג. החשיפה הגדולה שלו בפני הקהל האמריקאי התרחשה כבר בשלהי שנות ה-80, כאשר התאבק תחת השם קונקינה מקסימוס בארגון ה-AWA והוגדר בתור "המתאבק הגדול ביותר שאי פעם הגיע מן הסמואה". בשנת 1992, כבר הגיע לתחושת מיצוי בארגון, והחליט לעבור ולהתאבק תחת חבלי ה-WWF.
מועך את דרכו אל הפסגה
כחודשיים אחרי הגעתו אל הארגון הפופולרי, הוצע לו הגימיק של יוקוזוּנה - לוחם הסומו האימתני מ"ארץ השמש העולה". דמותו נהגה לצעוד באימתניות אל הזירה בחלוק שמתחתיו הסתתר הלבוש המסורתי של לוחמי הסומו היפניים, עם תוספת אחת מיוחדת בדמות מכנסי טייטס. יוקוזוּנה הקפיד תמיד לשמור על דמותו השתקנית והמאיימת, ונתנה למנהל האישי שלו, מר פוג'י, לדבר בשמו. השניים היו נכנסים תמיד יחד לזירה עם דגל יפן ומהלכים אימים על שאר המתמודדים בזירה.
בתחילת דרכו בארגון, יוקוזנה הוגדר על ידי השדרן האגדי גורילה מונסון בתור "הלוחם המאסיבי ביותר שנראה בזירה" - וזה לא במקרה. הבדלי הגודל בין יוקוזונה ליריביו היו ברורים מאוד, ובתחילת דרכו הוא נחשב לכוח בלתי ניתן לעצירה.
למרות גודלו האדיר, "יוקו" היה מוכר ביכולתו לנוע בזריזות בתוך הזירה ולבצע מהלכים מרשימים מול יריביו. מתאבק העבר, לקס לוגר, התייחס ליכולותיו של יוקוזוּנה בזירה והגדיר אותו בתור אחד מבין שלושת המתאבקים הטובים ביותר אי פעם בענף הרסלינג. "הוא היה מדהים בין החבלים", נזכר לוגר. "היה מהלך שהיינו עושים איתו בו הוא היה מקבל קלוז-ליין פעם אחר פעם. אני זוכר שפעם אחת הוא עף אחורה אחרי קלוז-ליין ובזמן שהוא עדיין היה על הרגליים, השיער שלו נגע בקנבס – זה היה כמו איזה מהלך יוגה מטורף!".
בשנת 1993, יוקוזונה כבר זכה פעמיים באליפות ה-WWF – פעם אחת אחרי שניצח את ברט הארט ברסלמניה 9, ופעם נוספת כשניצח את האלק הוגאן באירוע ה-King of the Ring של אותה שנה. בתקופה שהגיע לאחר מכן הוא כבר פיתח שורה של יריבויות מתוסרטות עם ברט הארט, לקס לוגר ואפילו האנדרטייקר. השיא שלו הגיע כשנה שלאחר מכן, כשהחזיק בתואר אלוף ה-WWF למשך 280 ימים. זמן קצר לאחר מכן, הפופולריות שלו החלה לדעוך, בדיוק כמו מצבו הבריאותי.
בשנת 1996 יוקוזוּנה אמנם עדיין התאבק תחת וינס מקמהון, אבל העלה לא מעט קילוגרמים והגיע למשקל שיא של יותר מ-300 ק"ג, ומספר שבועות אחרי רסלמניה 12 הוא השתתף בקרב טלוויזיוני עם "ביג ואן ויידר" - קרב שקיבל מאוחר יותר תפנית נוראית.
בעיצומו של הקרב, יריבו של יוקוזוּנה קפץ לכיוון רגלו ושבר אותה. אנשי סגל הרפואה של הארגון חשו לעזרתו והחליטו לפנות אותו מהמקום, אך היות והוא היה כל כך גדול מימדים - הדרך היחידה לעשות זאת הייתה בעזרת מלגזה.
חודשים לאחר מכן התברר כי שבירת הרגל ההיא הייתה מהלך מתוסרט שהגיע על מנת לתת לו מעט זמן מחוץ לארגון – הסיבה? בעיקר כדי שהוא יוכל להשיל כמות ניכרת ממשקל גופו. יוקוזונה חזר להתאבק כחודשיים וחצי אחרי אותה תקרית, והמשיך לחגוג את היריבות המרה שלו עם ויידר. מאוחר יותר, הוא כבר התאבק עם כוכבי תור הזהב של הארגון, ונכנס לזירה בין היתר עם שון מייקלס ו"סטון קולד" סטיב אוסטין. בנובמבר של אותה שנה, הוא התמודד בקרב ה-4 על 4 המסורתי באירוע ה-Survivor Series – מה שהפך להיות הקרב האחרון שלו ב-WWE.
לאחר אותו קרב מתיש, יוקוזנה נשלח לביתו בלוס אנג'לס על מנת לנסות ולעבור דיאטה נוספת. וכך, על אף העובדה שהשיל כ-45 ק"ג ממשקל גופו, הוועדה האתלטית של מדינת ניו יורק (NYSAC) קבעה שהוא אינו עומד בסטנדרטים הבריאותיים של שאר המתאבקים - וצוות הרפואה של הארגון לא אישר לו לחזור לזירה.
***
לאחר תקופתו הבלתי נשכחת ב-WWF, מצבו הבריאותי של יוקוזונה המשיך להתדרדר ומשקלו חזר לטפס. בשנת 1999 הוא נראה כשהוא שוקל יותר מ-340 ק"ג, וטען כי הוא העלה את המשקל בכוונה תחילה, על מנת לשבור שיא ולהפוך למתאבק הכבד ביותר בהיסטוריה. בהמשך הוא ניסה לפלס את דרכו בארגוני היאבקות עצמאיים, אך מעולם לא הצליח לשחזר את גדולתו בענף הרסלינג.
באוקטובר 2000, כמה שבועות אחרי שחגג את יום הולדתו ה-34, הוא נמצא ללא רוח חיים במלון בליברפול (אנגליה), רגע לפני שהיה אמור לעלות ולהופיע בשורה של מופעי היאבקות עצמאיים ברחבי אירופה. תחילה דווח כי הוא מצא את מותו כתוצאה מהתקף לב, אך מאוחר יותר התברר שזו הייתה בצקת בריאות שלקחה את חייו. במרץ 2012, תריסר שנים אחרי מותו, החליטו קברניטי הארגון להכניס אותו להיכל התהילה של ה-WWE, ולקבוע את מעמדו בתור אחד המתאבקים הכי מוכשרים, אהובים ופופולריים בארגון.