אנחנו נמצאים בין כולכם. נורמלים כמו כולם. אנחנו עורכי דין, רואי חשבון, אנשי עסקים, ברמנים, שליחים ונציגי שירות. אנחנו אנשי משפחה, משכילים ויודעים להבדיל בין טוב לרע. אבל למרות כל זאת, אחת לכמה זמן אנחנו נתקלים במצב בו הבחורה שעומדת לנגד עיננו רוצה סקס, כאן ועכשיו – ואז אנחנו מאבדים את הראש. לא הייתם מכירים אותנו.
אלו שלושה סיפורים של גברים אמיתיים, שזנחו את העקרונות שלהם בגלל שבאותו רגע הבחורה אמרה 'כן, תבוא אליי לדירה'. אלו הסיפורים של הגיבורים שנפלו, שמצאו את עצמם בלי אוויר, סטנדרטים או בושה, עושים הכול רק כדי שהסקס עם אותה בחורה שלא באה על סיפוקה, אכן יקרה.
על מנת לשמור על החיסיון (וההערכה העצמית) של הגברים שהתוודו, הם העדיפו להישאר אנונימיים.
ד', רואה חשבון מצטיין דיקן: ללא אוויר
ד' הוא בן טובים קצת שמנמן, שמעולם לא אהב לרוץ או לעשות פעילות פיזית אינטנסיבית בשום צורה. מספרים שכתובים על נייר בדרך כלל מדברים אליו יותר ממספרים אחרים – ולכן טבעי שהפך למצטיין דיקן בלימודיו ולאחר מכן לרואה חשבון מסור לעבודתו. היו לו חיים לא רעים, אבל היתה פנטזיה אחת שהוא לא הצליח להגשים: לילה עם ערסית. תמיד הבחורות שהוא הצליח לצאת איתן (לא הרבה כאלה) היו בנות חמודות מינוס, שאיכשהו קשורות למנהל עסקים או משפטים – אף פעם לא פרחות מוחצנות, עליהן הוא כל הזמן פנטז.
לכן, באחד מסופי השבוע הוא החליט שהפעם זה קורה – הפעם הוא יביא הביתה פרחה. הוא יצא למועדון עם חברים וסרק את השטח. בשולחן הסמוך הוא קלט מבטים של מישהי בדיוק לטעמו: בלונד מחומצן, ציפורניים ארוכות צבועות באדום חזק. ד' לא היסס, ניגש אליה וכנראה שהיא חיפשה לבנבנים שמנמנים, כי תוך זמן קצר הם כבר היו צמודים על רחבת הריקודים. דבר הוביל לדבר והבחורה והוא החליפו נוזלים על פגוש של הונדה לבנה מתחת לדירה שלה.
"רוצה לעלות?" היא שאלה באחת מההפסקות ללקיחת אוויר. הוא הנהן בלי נשימה. היא לא חיכתה רגע: "יש לך גומי?" והוא, נדהם מהישירות, נאלץ להודות שלא. "אבל אל תדאגי, יהיה בסדר".
בלי לבזבז זמן, ד' רץ ריצת אמוק עד לסוף הרחוב כאילו מעולם לא קיצר והתחבא מאחורי השיח בשיעורי התעמלות – הגיע לקיוסק, וגילה שהוא בדיוק נסגר. משם הוא המשיך ללא עיכובים לקניון הסמוך במרחק כמה רחובות משם, כי הוא זכר שבית המרקחת שם פתוח כל הלילה. הגיע, השיג את הגביע הקדוש וחזר בריצת ספרינט לחניון של דירת הבחורה. היא כמובן כבר לא היתה שם, אבל סמס גילה לו שהיא גרה בקומה הרביעית. בבניין בלי מעלית. בשלב הזה, מספר ד', הוא חשב ברצינות לפרוש. הגוף שלו זעק, כל נשימה שרפה. אבל המחשבה על הבלונדינית המחומצנת שמחכה לו למעלה גרמה לו לקבל כוחות חדשים.
מזיע כמו אחרי חמאם טורקי, ליבו פועם בקצב מטורף, ד' רץ במעלה המדרגות, שתיים שתיים, מנתר כמו איילה, עד שבקומה השלישית מכנס האלגנט שלו נתפס בכידון של זוג האופניים שהיה קשור למעקה של הבניין. המכנס נקרע והוא דפק את הברך באופניים. עד שהוא הגיע לדירת והערסית שלו פתחה את הדלת, ד' היה חבול ופצוע וללא יכולת מוטורית לספק את הסחורה: "יש לך כוס מים, אני חייב להירגע". סקס כבר לא היה שם באותו ערב – אבל בחורה שטיפלה בו יפה והיתה מבסוטה מהמאמץ שהושקע. נכון ליום זה, השניים עדיין בקשר.
נ', קמצן ידוע: 400 שקל כדי להיפטר מהחבר'ה
כש-נ' יוצא עם החברים שלו הוא תמיד דואג לא להביא את המכונית – מטעמי חיסכון. ראשו תמיד טרוד בעלויות של דלק ועלויות חניה וחישובי מסלולי דרכים, כי אחרי הבילוי הוא צריך להוריד את כל אחד מהחברים בביתו.
באחת הפעמים הנדירות בהן שכנעו אותו להוציא רכב, נ' אסף את החברים בנקודת המפגש והתחיל את המסע למסיבה. באמצע הדרך נ' מקבל שיחה נכנסת לדיבורית של האוטו מבחורה שהוא דלוק עליה כבר תקופה ארוכה – ששואלת אם בא לו לקפוץ אליה. סתם ככה, כי היא רוצה לראות אותו. נ' שכח שהוא באמצע נסיעה, שכח שהוא עם עוד אנשים באוטו, וענה בלי למצמץ: "כן בטח, אני לא עושה כלום הערב – בדרך אלייך".
החברים של נ' שהיו באותו שעה באוטו ושמעו את השיחה בדיבורית החליטו להשתעשע קצת: "לא יורדים מהאוטו". נ', בתחנונים, עצר את הרכב בצד והתחיל לבקש – ללא הועיל. החברים החליטו שאת הערב הם מעבירים אצלו באוטו. נ' איבד את הסבלנות – הבחורה כבר מחכה לו בבית, מי יודע מתי היא תתייאש – ועשה את המעשה שלא יעשה: הוציא שטר של מאה ונתן להם למונית, שיגיעו לבד למסיבה.
המתנחלים השיבו פה אחד: "אבל מה עם מונית חזרה הביתה, הסכום מספיק רק להלוך". מושפל ואדום הוציא עוד שטר של 100 ונתן להם למונית חזור. "בלילה התעריף של המונית יותר יקר," אמר ראש כנופיית המוחים. נ' הוציא מהארנק עוד שטר של חמישים: "זה יספיק לכם, נבלות". "רגע," התערב מתנחל נוסף שהריח חרמן במצוקה – "מה עם איזה צ'ייסר עבור עוגמת הנשף שאתה גורם לנו?". בשלב הזה נ' כבר התייאש, הוציא את כרטיס האשראי ואמר, "קחו, תיהנו, רק תצאו מהאוטו".
וכך היה. נ' איבד משהו כמו 400 שקל באותו יום – אבל לכל מי ששואל הוא מחייך כמו דביל ואומר שהיה שווה כל רגע.
ח', ברמן חובב תיירות דניות: איפה זה בדיוק מלון שרתון?
חורף 2010. עבור ח' זו הייתה משמרת רגילה. לקוחות באים ויוצאים מהבר וכמה זוגות שיושבים עליו. עוד לילה בבר תל אביבי טיפוסי. אלא שלפתע נכנסה למקום תיירת יפיפייה שהתיישבה לו על הבר. אחרי מספר צ'ייסרים (כמה מהם בחינם) הוא הצליח להוציא ממנה שהיא באה מדנמרק למספר ימים בתל אביב. שעה וחצי של שיחה והיא עזבה את הבר – לא לפני ששרבטה על מפית קוקטייל את שם המלון שהיא מתאכסנת בו – שרתון – ומספר חדר.
ח' מיהר לתקתק עבודה ולסגור מהר. עלה על הקטנוע ונסע – בקור מקפיא וגשם שוטף – למלון שרתון היחיד שהוא מכיר: שרתון סיטי טאואר ברמת גן. הגיע למלון, נכנס לקבלה וגילה שהמלון ברמת גן אינו שרתון ושינה את שמו משרתון סיטי טאואר המפורסם למלון לאונרדו."אז איפה יש שרתון?", שאל את פקידת הקבלה, שענתה לו שבתל אביב ברחוב הירקון יש שרתון מוריה.
ח' התניע את הקטנוע, עשה פרסה ונסע – עכשיו כבר התחיל לרדת מבול – והמשיך חזרה לתל אביב בדרך לרחוב הירקון. אחרי נסיעה לא קלה בגשם זלעפות נכנס נוטף למלון שרתון מוריה לקבלה ושאל לגבי אותה תיירת מסתורית. "לא, יש לנו משפחה צרפתית באותו חדר," ענתה הפקידה. ח' תפס את הראש בייאוש. אולי התיירת נתנה לו שם של מלון שגוי בכוונה, מלמל לעצמו. איך זה יכול להיות, אחרי הכימיה הכל כך טובה שהייתה בינם?
בניסיון אחרון ניגש ח' לפקידה ושאל אותה אם יש במקרה עוד מלונות כאלו בעיר: "יש עוד שרתונים באזור?". הפקידה הפתיעה וענתה שכן, יש מלון שרתון אחד חדש במגדלי עזריאלי.
ח' נשא תפילה, קפץ על הקטנוע ונסע למלון שרתון בעזריאלי. למרבה המזל התיירת הייתה בחדר – היה לו לילה נפלא איתה, והוא טוען שזה היה שווה את דלקת הריאות שהוא סבל ממנה בשבוע לאחר מכן.