הלוואי והייתי שוב בן עשרים / ג'ל רחצה ושמפו של קרמה מן, שניים באחד
כשנתקלתי לראשונה ביצור הכלאיים החדש של קרמה-מן לא יכולתי לשכוח את אותה פעם ראשונה שבה ניסיתי להשתמש בשני מוצרים ארוזים במוצר אחד. זה היה שמפו ומרכך שאחריהם השיער שלי נראה כאילו הכנסתי את האצבע לשקע חשמלי.
עם זאת, למרות הניסיון המר, יצר הסקרנות הטבעי לא מנע ממני לנסות שוב. הפעם, לאחר מערכת יחסים הדוקה בין ג'ל רחצה ושמפו צעירים ברוחם, נולד המוצר החדש לגבר מבית קרמה מן. מהתבוננות ראשונה ברך הנולד נצפה נוזל סמיך בצבע טורקיז שקוף למחצה, שמעלה אסוציאציות של ג'ל גילוח מתקופת הטירונות.
אחרי התזת כמויות מסחריות של הנוזל לכל עבר וכמה דקות של איכות פולשנית עם המוצר, הגיעה אלי ההכרה: הריח רענן וצעיר, תחושת המגע של החומר עם הראש והגוף נעימה וקרירה, אבל בכל זאת משהו חסר שם.
חסרות עשר ומשהו שנים.
עשר שנים שמפרידות ביני לבין בני העשרים ומשהו, קהל יעד טבעי יותר למוצר, שעשויים ליהנות מן הזיווג החדש. בינתיים, אני אמשיך לשמור אמונים לשמפו ולג'ל הרחצה, אבל רק בנפרד.
(רמי גבאי)
מחיר: 23 שקל ל-700 מ"ל
הקרם ששכנע אותי להתגלח / קרם אפטר-שייב של Pevonia
לא סתם הזקן חוזר לאופנה. גילוח הוא עניין מתיש וסיזיפי, שלרוב נעדרת ממנו אפילו תחושת הניצחון שמתלווה לתהליך כואב אבל מוצלח. במקום מבט מרוצה אל המראה על פנים חלקות, תחושת הבערה על הפנים מוסיפה מינון מדויק של תסכול שגורם לך לרצות להצטרף לכל אותם שעירי פנים חסרי מנוח שפגשת ברחוב.
קרם האפטר-שייב של Pevonia מבטיח לשנות את המציאות הזאת. בניגוד לרבים אחרים, הוא גם מקיים. הריח שלו נעים, אבל לא מעצבן, והמרקם שלו אוורירי מספיק כדי שלא תרגיש אותו נח על הפנים שלך לאורך כל היום. בקלילות מעוררת קנאה הוא מרגיע את הפנים ומחזיר להם את התחושה השלווה שמגיעה לנו כשאנחנו מתעוררים בבוקר ואת הרכות שנעלמה מתחת לסכין. רעננות, נוהגות לומר נשים שמבינות בקרמים.
היצרן עצמו טוען שהקרם עושה פלאים – מונע פצעונים, מגן מפני חתכי סכיני גילוח ועוד. ובכן, לא צריך להגזים. מספיק שהוא הופך את הגילוח לחוויה נעימה. לא הרבה יכולים להתחרות בו בזה.
(נמרוד מירום)
מחיר: 252 שקל ל-50 מ"ל
בוא נישאר ידידים / קלווין קליין Free
מוזר העניין הזה שנקרא קארמה. יום אחרי שנתתי במתנה לאחי בקבוק בושם (משומש!) מקולקציית "קרייב" של קלווין קליין, קיבלתי מהעורך של הערוץ הזה בקבוק בושם חדש ומדונדש של אותו קליין. כל העניין הזה מפליא במיוחד לאור מה שחשפתי על עצמי בפעם הקודמת שלקחתי על עצמי לבקר בקבוק בושם.
בפרסומת של הבושם “Free” מקשקשים משהו על כך שהדבר הכי טוב בללכת לאיבוד זה מה שמוצאים בדרך. לא ברור איך זה קשור לבושם הזה. בפועל מדובר בעוד בקבוק בושם יקר עם ריח פשוט וידידותי. למה רק ידידותי? כי אין בו שום דבר שאפשר באמת לאהוב.
הניחוח לא מתחכם, הבקבוקון כחול ויפה, הפרסומות מבטיחות "ריח צעיר וסקסי" (אבל איזה בושם לא מבטיח את זה?) ובאותה מידה שאתה יכול לתת אותו במתנה לבר מצווה אפשר להביא אותו כתשורה לסבא שיוצא לפנסיה.
מצד שני, השם המתיימר "חופש" יוצר אשליית שווא שלבושם יש ריח מיוחד, שובר מוסכמות או קשקוש פלצני אחר – אך אין דבר רחוק יותר מהמציאות. מדובר בבושם שלא מחדש שום דבר מאלף בשמים פשוטים שכמותו שיצאו לתקופה מוגבלת. מהאדון קלווין קליין שאימץ ב"סיינפלד" את הרעיון לעשות בושם שידמה את הריח שיש על הגוף כשחוזרים מהים, אפשר לצפות ליותר.
ולא שיש לי תלונות, קיבלתי מחמאות על הניחוח משלוש נשים שונות (ותודה לאימא, דודה רינה וסבתא לינה) אבל כנראה שגם זה לא הבושם שיבדיל אותך משאר האנשים שמשתמשים באו דה טואלט.
(עמית סלונים)
מחיר: 441 שקל ל-100 מ"ל
>> המדריך למתגלח: כך תהפוך את פעולת הטיפוח היחידה שאתה מכיר למשהו מדמם פחות