הבזיליקום הכי סקסי שפגשנו / פלייבוי וגאס
ארבעה ניחוחות יש בסדרת הבשמים החדשה של מותג "פלייבוי", וכל אחד בהשראת פארטי-טאון לוהטת אחרת בדרום הארה"בי חסר השיק: מיאמי, לאס-וגאס, מאליבו והוליווד. הח"מ נפל על זה של וגאס, קיווה לניחוח של ג'ינה גרשון עם תווים של רמי מרטן XO, אבל במקום זה קיבל "בזיליקום ותה המעניק רעננות". חכו, יש עוד: תווים של "יסמין, לבנדר וגרניום מעניק אלגנטיות וחתימה אישית, השראה והתרגשות".
אין, אין אמינות מאחורי פרסום, רבותיי. עוברות אורח אקראיות יותר ופחות השוו את התוצאה למגוון רחב של צובטי חוטם מוכרים, החל מ"ג'ופ" ורוד מהניינטיז וכלה בסנו-פרש יבש. ייאמר לזכותו, עם זאת, כי בסיטואציות מעט יותר מחייבות הוא אפקטיבי יותר. זאת אומרת, אם מישהי ממש תוחבת את אפה לגרוגרת שלך, היא כן תגיד "יה איזה ריח טוב יש לך".
זה לא בדיוק חתימה אישית, השראה או התרגשות, וגם לא זכור לי שמישהו ציפה מבזיליקום לחולל את הנפלאות הנ"ל. יתרה מזאת, החברים האחרים בסדרה – הוליווד (אוריינטלי), מאליבו (לימוני) ומיאמי ("קומבינציה של תה ירוק ותפוח" שמעבירה את "החוויה של התאווה לחיים". לא נגענו), נשמעים יותר אטרקטיביים, מה שמעלה ניחוח של קיפוח חברי מערכת עם תווים של אפליה לא-מתקנת וגריעת טובות הנאה ממשיות.
שורה תחתונה: אני לא מרגיש כמו פלייבוי עכשיו שהשתמשתי בזה, מקסימום כמו כיור מושקע. מילא. העיקר שאני לא מסריח. ובאין יתרונות אחרים הבולטים לנחיר, נתנחם במחיר: 100 שקל ל-100 מ"ל? בוא'נה זה ממש כלום.
(ליאור ניב)
מחיר: 100 שקל ל-100 מ"ל.
יש פה סיפור על כוסית שאוהבת ריחות לימון והדרים / לוליטה למפיקה
בואו נבהיר משהו אחד: למרות שזו תופעה די נפוצה בשוק הבשמים, הקונספט המכירתי שבו מנסים לשכנע אותך בתוקף שבושם כלשהו יהפוך אותך לגברי, מסוקס והבד-גיי שכל הבנות רוצות, קצת מאבד מהריספקט שלי. וחבל נורא, כי במקרה של לוליטה למפיקה אפשר היה לוותר על כל אלפי המילים שנשפכו עליו בקומוניקט המצורף ופשוט להסתפק במשפט "תקשיב, יש לו ריח ממש טוב".
בגלל שאין לי מושג איך מתארים את הריח שלו, אנחנו ניאלץ להסתפק בחברה שלי, שקבעה בתוקף אחרי רחרוח מאסיבי: "תכתוב שזה לימון", צעקה מהחדר השני. "והדרים", הוסיפה. "ותכתוב שהחברה שלך אוהבת את הריח ושהיא כוסית, אז זה בטח אומר משהו". אז הנה, כתבתי. לשאלתכם, ולמרות מעיל העור המצועצע שלי, זה לא גרם לה לחשוב שאני בד-גיי, על אף ההבטחות המפורשות.
אז איך זה באמת מריח? קצת כמו פאקו-ראבאן של פעם, קצת כמו הוגו בוס, רק הרבה פחות אגרסיבי. בכלל, עדינות היא מילת המפתח של הבושם הזה. הוא לא מפציץ את הנחיריים ולא תוקף אותן בשום דרך, אלא מחלחל לאט ובזהירות בדיוק עד למקום הנכון. יצוין שהוא גרר הרבה יותר מחמאות מאשר בשמים קודמים שנבדקו, אם כי מירב המחמיאות היו נשים ששאלו "איפה קנית?". בואו נקווה שזה פחות בגלל הלימון וההדרים ויותר בגלל שהן רוצות שגם החבר שלהן יריח ככה.
אז מה חסר לו, בכל זאת, כדי להיות בושם מושלם? קצת יותר נוכחות. לוליטה למפיקה מורגש (שני שפריצים על הצוואר, שני שפריצים על היד) מאוד בשעה הראשונה, אבל לאחר מכן מתחילה איזו התנדפות די מהירה, ואחרי מספר לא גדול של שעות כמעט ולא נשאר לו זכר, למעט איזה ריח עמום של לימון. והדרים. שהחברה הכוסית שלי אוהבת. שלא תגידו שלא כתבתי, אני לא צריך צרות בבית.
(עומר ברק)
מחיר: 434 שקל ל-100 מ"ל.
המנצח הגדול של הערב / בולגרי מן
זה בדרך כלל הרבה יותר קל. אתה מקבל בושם לבדיקה, שם אותו במדף יחד עם שאר האפטר-שייב, משתמש בו פעם או פעמיים, מבקש פידבקים מהסביבה וכותב עליו כמה מילים. זה בדרך כלל ממש קל, אתה מכניס איזה סיפור אישי לא קשור, מנסה לדחוף כמה בדיחות גסות לא קשורות – ומשחרר אל אוויר העולם. זה בדרך כלל ממש פשוט, אבל מה עושים אם הבושם באמת ממש טוב ואתה באמת רוצה לפרגן לו?
אז הפעם בלי בדיחות גסות, בלי סיפורים אישיים – רק פרגון. הבושם החדש לגברים מבית בולגרי פשוט טוב, אפילו מצוין. הריח שלו עדין, ועם זאת גברי לחלוטין וחזק מספיק בשביל שתצליח גם להריח את עצמך בזמן הרהור ממושך על סירת דייגים באמצע המיסיסיפי (לא ניסיתי את זה, אבל מה באמת ההבדל בין סירת דייגים במיסיסיפי לבין ישיבה בקיוביקל בצפון ת"א?).
לפי היצרן, אלה הריחות שיש בבושם: ברגמוט, עלי סיגלית, פרח הלוטוס, עץ האלגם, יערות לבנים, עצי קשמיר ונגיעות של ענבר, שרף בנזואין, דבש לבן ומושק. נסו לזהות את אחד הריחות, בהצלחה, אבל זה לא משנה – כי במקרה של הבושם "בולגרי מן", הסינרגיה מנצחת. המוצר הסופי מכיל ריח ייחודי מדהים, כזה שאתם עלולים לנטוש את האפטר שייב הקבוע שלכם בשבילו וכזה שבעזרת קצת כריזמה, יצליח להצמיד כל בחורה לצוואר שלכם.
(עמית בן מנחם)
מחיר: 400 שקל ל-60 מ"ל.
מתאים לך בול, אם אתה בן 16 ומזיע / Champion של Davidoof
מגדת העתידות רחרחה אותי ואמרה, "היית בחדר כושר". אחרי כמה משיכות קלות באפה היא הוסיפה, "הגבריות מתפרצת ממך. בלונדינית חטובת מותניים וברוכה באזורים המתאימים תיפול שדודה לרגלך עוד הלילה".
נאלצתי להסביר לה שזה לא אני. זה הבושם. ליתר דיוק: "Champion" של Davidoff. כמו לא מעט בשמים אחרים, יש בו משהו שמזכיר זיעה, ללא אלמנט הסרחון. ובאמת, זה בדיוק הבושם שהיית שם על עצמך אחרי אימון ארוך כשאין לך חשק להתקלח. עד כדי כך הוא דומיננטי. למרות זאת, אי אפשר להגיד שהוא לגמרי לא נעים. בושם שכולו זועק גבריות קלאסית, אבל כיפית.
"מצד שני", החלה מגדת העתידות להרהר. "כמה זמן אפשר לשרוד עם גבר קלאסי? אחרי עשר דקות אף אחד לא יכול לסבול יותר את הריח של הבושם. זה פשוט יותר מדי. אני לא צריכה להסתכל על העתיד כדי לומר שאתה כבר לא בן 16. למה להשתמש בבושם של בני טיפש עשרה?".
נאלצתי להודות שהיא צודקת, והודיתי לאל שהיא לא הזכירה את הבקבוק המעוצב כמו משקולת. אלגנטיות זה עניין לנשים, כנראה.
(נמרוד מירום)
מחיר: 360 שקל ל-50 מ"ל.