האיכר שחיפש פטיש ומצא אוצר חבוי בשווי מיליונים, יזם הנשק שהמציא דבק מגע, והמדען שבסך הכל רצה למצוא את הדפים בשירון הכנסיה בקלות. לפעמים רגע אחד של הארה או סתם תזמון מעולה יכולים להפוך את מנהל הבנק לחבר הכי טוב שלכם. עד שזה יקרה גם לכם, כדאי שתלמדו ממי שכבר עשו את זה
אין הרבה חלומות גדולים יותר בעולמנו מאשר הרצון להתעשר סתם כך. לקום יום אחד בבוקר ולגלות שכל החובות נמחקו, הילדים מסודרים, וכל מה שעליכם לעשות הוא לבחור לאיזה יעד אקזוטי בא לכם לנסוע היום. מסתבר שבזמן שאתם חלמתם, היו לא מעט אנשים שהגשימו את הייעוד הזה בדיוק. זהירות: כתבה מנקרת עיניים.
מורחים, מחכים שלוש שניות, הופכים למיליונרים
ואם כל זה לא מספיק לך, תמיד יש רוק | צילום:
geek.com
הארי קובר, כימאי אמריקאי שנפטר לפני כשנה, היה בחור שאפתן. הוא התלהב מאוד מהאפשרויות בתחום הפלסטיק, והחליט להשתמש בהן כדי לעשות את המכה. ברוח התקופה של 1942, כשהעולם המערבי עסק כל כולו במלחמה, החליט קובר להשקיע בדבר שהכי מוכר בתקופתו: נשק. הוא החל לבנות כוונת לרובה, עשויות מפלסטיק עמיד, קל יחסית והכי חשוב - שקוף לחלוטין. קובר ערך ניסויים באמצעות חומר כימי מיוחד בעל תגובה מהירה (Cyanoacrylate), באמצעותו קיווה לקבע את הכוונת שבנה למשטח הרובה. כשהניסוי נכשל, גילה קובר שמה שבאמת יש לו ביד זה דבק ממש חזק. הוא החל להתעניין בקרב אנשים בסביבתו אם מוצר שכזה עשוי לעניין אותם. הביקוש היה כל כך גבוה עד שאפשר לחשוב שהשם "דבק שלוש שניות", ניתן לו בגלל פרק הזמן שלקח לקובר למכור אותו. ככה מגיעים למכירות של 2.5 מיליארד דולר בשנה.
מה שפטיש אבוד אחד יכול לגרום
נובמבר 1992, איכר אנגלי קשה יום חזר מעוד יום עבודה בשדות וגילה שהוא איבד את הפטיש שלו. הוא ביקש מחברו, אריק לאווס, שיעזור לו למצוא אותו בעזרת גלאי המתכות שהיה ברשותו. אריק יצא גבר ואמר שיעזור, הלך לשדה והתחיל לחפש. כנראה שהקארמה באמת עבדה לטובתו של הצדיק שבא לעזרת חבר, כי את הפטיש הוא אמנם לא מצא, אבל צפצוף גורלי עצר אותו מעל אוצר אמיתי: 24 מטבעות ברונזה, 565 מטבעות זהב ו-14,191 מטבעות כסף, כלי זהב וכסף שונים שתוארכו מתקופת האימפריה הרומאית, נמצאו קבורים בשדה והעלו חיוך גדול על שפתי הצמד. אבל לאנגליה חוקים מוזרים משלה, ואם מוצאים אוצר היסטורי שכזה על אדמתה הוא שייך למדינה. כפרס למוצאים הישרים העניקה המדינה להתחלק בסכום של 1.75 מיליון פאונד. יותר מחמישה מיליון שקלים ראש. לא רע בשביל יום עבודה בשדה.
זה חטיף שוקולד נמס בכיס שלך או שאתה שמח לראות אותי?
לא, אמרתי לך. קוסקוס זה לפחות חצי דקה מינימום | צילום:
pennwellblogs.com
מלחמת העולם השנייה הייתה כנראה באמת תקופה טובה לעסקים. גם פרסי ספנסר, מהנדס אמריקאי פורח בזמנו, נרתם לעזרת הכוחות הלוחמים של ארה"ב וניסה לייעל אותם בכל דבר אפשרית. ספנסר חקר גלי מיקרו רדיו, כדי לבחון איך ניתן לאלף אותם לשימושים אחרים כמו רדאר מתקדם. הוא לא באמת ידע מה הוא מחפש, אבל האמונה עזרה לו להמשיך ולהתמיד. יום אחד, כל התוכניות של ספנסר נעצרו במפתיע, כאשר עמד מול אחת ממכונות גלי המיקרו שלו עם חטיף שוקולד בכיסו, ושם לב שהחטיף נמס. הוא החל להביא סוגים שונים של מאכלים למכונה, וגילה שהוא יכול להפוך גרגרי תירס לפופקורן, ולגרום לביצים לשנות את צורתן. אחרי התייעצות עם כמה חברים, רישום הפטנט על שמו ועיצוב מחדש של המכונה, מצאנו את עצמנו עם אחת ההמצאות שבלעדיה חיינו היו נראים הרבה פחות טעימים: המיקרוגל. כמה כסף הוא עשה מזה? ניתן רק להעריך, איכשהו יש לנו תחושה שהוא הצליח לסגור את החודש.
למכירה: הכרזה, יד שנייה מנשיא
אמרו לי לכתוב מלא פעמים: לעולם לא אגיד ציצים בפומבי | צילום:
womansday.com
מיכאל ספארקס, אינסטלטור במקצועו, נכנס לחנות יד שניה בנאשוויל, טנסי, כדי לבחון כמה מציאות לקחת הביתה. אז הוא קנה פמוט לנר שאהב, סט של מלחייה ופלפלייה, וגם פיסת קלף צהובה ודהויה של הכרזת העצמאות של ארה"ב, שנתרמה לחנות על ידי זוג צעיר זמן קצר לפני כן. הוא חשב שמדובר בסך הכל בפוסטר ממוסגר של ההכרזה, ולכן לא התמקח יותר מדי ושילם את הסכום הנקוב: 2.48 דולר. כשהגיע הביתה הוא שם לב שההדפסה של הפוסטר נראית מעט מוזר, כאילו נכתבה ממש בכתב יד. זה היה הרגע בו הבין שהוא ככל הנראה מחזיק בידו פריט ישן הרבה יותר ממה שחשב בתחילה. אחרי שוטטות קצרה באינטרנט גילה ספארקס שהוא מחזיק באחד מ-200 העתקים רשמיים של הרכזת העצמאות של ארה"ב, שהוזמנו על ידי ג'ון קווינסי אדאמס ב-1820. עד היום נמצאו רק 35 מההעתקים רבי הערך, וכעת ברשותו נמצא לא פחות מהעתק מספר 36. לאחר כמה שנים החליט ספארקס להיפרד מהאוצר הקטן שלו, ומכר את ההכרזה במכירה פומבית, בה הרוויח קרוב לחצי מיליון דולר. רווח של 200,000 אחוזים. ככה עושים עסקים.
מה שיותר דביק, יותר מוכר
את זה הידקתי עם שדכן. קצת שכל, זה הכל | צילום:
wikipedia.org
כשארתור פריי, מדען שעבד בענקית הפטרוכימיה "3M", אהב לבלות את סופי השבוע שלו בכנסייה המקומית, כזמר במקהלה. הבעיה הייתה שבכל פעם היה עליו למצוא מחדש את הדף הנכון בחוברת השירים. הוא ניסה לסמן אותם באמצעות חתיכות נייר קטנות, אך בכל פעם שפתח את הדף הן נפלו על הרצפה. אחרי עוד שבת מתסכלת ומלאת פתקאות, הבין פריי שכל מה שצריך כדי לשפר את הסימניות, הוא לגרום להן להישאר על הדף. רצה הגורל וכמה שנים קודם לכן השתתף פריי בהרצאה של ספנסר סילבר, קולגה מ-"3M", שהציג דבק מיוחד אותו פיתח בעצמו. הדבק אפשר להדביק עצמים זה לזה בחוזקה, אך במקביל ניתן היה להסירו בקלות מבלי לגרום לנזק. טלפון קטן מאוחר יותר ופריי כבר עבד במרץ על הפרויקט החדש שלו: פתקיות נדבקות. הרעיון היה כל כך מבריק עד שהחברה עצמה החליטה לאמץ את הפטנט ולשווק אותו לרחבי העולם. המוצר הפך לאחד הנמכרים ביותר בתולדות החברה והופץ ללא פחות מ-100 מדינות. ופריי? הוא מבלה כיום את שנות הפנסיה שלו בביתו במינסוטה, מנסה להבין איך אפשר לבזבז את כל המיליונים שזורמים לחשבון הבנק שלו.
