הכתבה הזו קרמה עור וגידים אחרי שגיליתי שאייל (שם בדוי), בעל פנים חביבות ואדם נורמטיבי לחלוטין שאני מכיר כבר תקופה, סיפר לי כבדרך אגב שהוא עבד בתור דילר בכלוב הימורים.
'כלוב' הוא סלנג לקזינו לא חוקי, אפשר להיכנס אליו אבל קשה מאוד לצאת ממנו. המשטרה כמעט וחסרת אונים מול התופעה, ברגע שתופסים וסוגרים אחד נפתחים שלושה אחרים. הכלובים מחליפים את מיקומם כל הזמן כדי שלא יעלו עליהם ויכולים לגלגל שם מאות אלפי שקלים בערב מוצלח ביותר. בהתחלה הייתי טיפה המום מההודעה של אייל אבל כשאני חושב על זה, לא הייתי צריך. מאז ומתמיד היו לאייל ידיים טובות לקלפים ובערבי הפוקר עם החברים הוא לא היה מפסיד כמעט.
מה שהוא לא סיפר לחבר'ה של הפוקר הביתי הוא שהוא גם היה משתתף בטורנירים קטנים של פוקר, ולדבריו כשלא היה משחק פוקר מול אנשים – היה מטפח את זריזות אצבעותיו בערבים מול הטלוויזיה. יום אחד הוא קיבל שיחת טלפון, ומהצד השני היה קול מוכר ששאל את אייל האם הוא מעוניין לבוא לראיון עבודה.
"הגעתי לאזור תעשייה ליד נצרת. בכתובת המדויקת עמד בניין משרדים סגור ומאחוריו חנייה קטנה ולידה מעלית", מספר לי אייל. "כשניגשתי למעלית עמד שם הסלקטור הראשון. עוד לפני שהוא שאל אותי משהו פלטתי לכיוונו בקול הכי פחות רועד שיכלתי שבאתי לראיון עבודה והוא נתן לי להיכנס, בשלב הזה כבר הרגשתי את הלב שלי דופק". אייל מספר לי שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא דרך בתוך "כלוב", אותם קזינו ביתיים שכל הזמן משנים את מיקומם בשביל לברוח מהחוק.
איך נראה ראיון עבודה למקצוע כל כך מפוקפק?
"נכנסתי למשרד קטן ומעופש עם ריח חזק של סיגריות ווילונות כבדים שנתלים על החלונות. לאור הפלורסנט מאחורי השולחן ישב הבעלים של הכלוב, בוא נקרא לו 'סמי'. במקום לבקש קורות חיים הוא הוציא מהמגירה חפיסת קלפים, זרק אותה על השולחן ואמר לי "תחלק". אז חילקתי, שני משחקונים, בשניהם ניצחתי, סמי חייך, התרווח בכיסא ואמר לי "עכשיו תחלק ככה שאני אנצח". אייל עצר והצית עוד סיגריה, אפשר היה לראות שהזיכרון השאיר בו משקעים. "חילקתי לו אסים בטירוף, הוא נראה מרוצה ואמר לי שיש לי ידיים טובות, הוא אמר לי לבוא למחרת בערב וללבוש שחור".
למה בכלל הלכת לשם? לא פחדת שמישהו יזכור את הפנים שלך ולא לטובה?
"תשמע הפיתוי הכלכלי מאוד גדול, אתה יכול לסגור מינוס של אלפי שקלים בבנק בכמה ימים בודדים, ואני לא אשקר לך שרעדו לי הברכיים כל הזמן שעמדתי מאחורי השולחן. בסוף כל ערב שני סלקטורים מהמקום היו מלווים אותי עד לרכב. אבל לקחתי את עבודתו של הדילר לכיוון המפייס של השולחן, האווירה שם תמיד כל כך מתוחה אז ניסיתי ליצור אווירה טובה. עבדתי כמו רובוט, נקי ושקוף. תבין, העניינים יכולים להתלקח בשנייה, מספיק שמישהו הפסיד סכום רציני והיה לו יום רע והוא ישר חושד שאני מחלק ידיים טובות לאחרים, ומשם להגיע לאיומים וכיסאות באוויר זה ממש פשוט. בגלל זה על כל שולחן יש באונסר ביריון".
והיה שחילקת ידיים טובות לאחרים בכוונת תחילה?
"מעולם לא. ועוד בהוראתו של סמי. הוא אמר לי שאני מקשיב רק לו. לא שוחד, לא איומים ולא כלום. רק בהוראה ישירה שלו יש לי אישור לחלק למישהו במיוחד, הוראה שלא זכיתי לקבל, למזלי".
איזה טיפוסים היו מתיישבים לך סביב השולחן?
"לרוב הפרצופים חוזרים על עצמם מידי ערב, כי המקום ידוע רק למי שמגיע אליו בפועל. מעולם לא ראיתי אישה דורכת במקום הזה. כמעט כולם בשנות ה-30-40 לחייהם וכולם מה שנקרא צווארון לבן, אנשים שעובדים, בעלי עסקים קטנים ובינוניים. כי מהמרים חייבים שיהיה להם כסף להפסיד, לפחות בהתחלה".
אין איזה פרופיל של מהמר שאתה רואה שחוזר על עצמו?
"לא, תשמע בגלל המיקום של הכלוב היו מגיעים אליו בעיקר רוסים וערבים, אבל גם יהודים כשרים לא היה מראה זר, אני זוכר שכל מוצ"ש היו מתיישבים דתיים – חרדים עם שטריימל וכיפה ומהמרים בכמויות. הקזינו מקבל את כולם באהבה", אומר אייל בנימה צינית.
בתכל'ס, כמה כסף מתגלגל שם?
"תראה הכלוב הזה היה כלוב של אנשים עובדים, אני בטוח שיש כלובים כבדים יותר ואפילו כבדים פחות, אבל קופות של 1,500שקל למשחקון זה היה עניין שבשגרה, הפסדת שלושה-ארבעה משחקונים, הפסדת את המשכורת הממוצעת, וזה תוך חצי שעה, מה קורה עם שאר החודש שאתה ממשיך להגיע?"
מה קורה לאורך זמן? מהמר שחוזר למקום בטוח מפסיד את הכל אחרי תקופה מסוימת.
"אין לי מושג מאיפה הם מוצאים את הכסף ותאמין לי שאני לא מעוניין לשאול אפילו, אבל כמעט תמיד יש במקום אדם שמוכן להלוות לך כל סכום שרק תרצה".
אני מעריך שלא מדובר בנדבן ידוע?
"ברור שלא, מדובר באנשים מהשוק האפור, השוק השחור וכל שאר הצבעים הכהים ביניהם, מלבד זאת הקזינו עצמו לא כל כך בוחל באמצעי תשלום, אני חושב שזה העסק היחיד שבו מקבלים צ'קים, אשראי, מפתחות לרכבים, נכסים, מה שאתה רק רוצה".
לסיכום, אתה ממליץ על מקום העבודה הזה?
"ממש לא. זה פשוט פחד אלוהים להיות שם וזה לא שווה את זה. נכון, המשכורת מתגמלת, אבל תחושת הפחד שמישהו שהפסיד במשחק שבו חילקת יראה אותך וירצה לסגור חשבון... זה פשוט לא שווה שום סכום שבעולם. ברגע שהייתה לי הזדמנות יצאתי מזה בשלום ואני לא מתכוון לחזור לשם לעולם. גם אם זה אומר מינוס בנק".