סיפור חייו של רועי לוי, בן 28 שעובד בעריית ירושלים וסבל כל חייו מעודף משקל, יישמע מוכר לאנשים כבדי משקל. "כל התיכון הייתי חי-מת", הוא אומר. "אתה לא באמת חי במשקלים האלה, אתה לא יוצא לבלות עם החברים, לא מצליח עם בנות, לא מוצא בגדים במידה שלך... בגדול עברתי ילדות מאוד קשה, למרות שאהבו אותי והיו לי חברים, אבל עם עצמך קשה לך". רועי מספר שכאשר אתה בחור צעיר ששוקל לא פחות מ-148 קילו אתה עלול לחוות חוויות לא נעימות. "אני מבין את הלב של השמן היום. החברה פשוט לא מקבלת אותך, לא בראיונות עבודה, לא במבטים ברחוב ובטח שלא עם בנות המין השני, חוויתי את זה על בשרי".
לתהליך המדהים שעבר רועי אחראיות שתי נקודות מפנה בחייו, הראשונה הייתה כאשר הגיע הזמן של כולם להתגייס. רועי, בחור שאוהב את המדינה, הגיע ללשכת הגיוס ונדהם לשמוע את סירוב הרופא לגייסו: "חזרתי הביתה בראש נפול. זה היה היום הכי קשה בחיים שלי, לא תיארתי לעצמי שאני בכאלה ממדים שלא יגייסו אותי בכלל, כשעליתי על המשקל בלשכת הגיוס שקלתי 'רק' 142 קילו, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, והרופא פשוט אמר לי לא. זה זעזע אותי". רועי היה חייב להתמודד מול מצב בו כל החברים שלו ענדו את המדים, והוא התחיל לתזז בין עבודות מזדמנות ושקע יותר ויותר בעצבות.
אבל המסמר האחרון בארון השומן של רועי הגיע בגיל 23. רועי שעד אז ניסה כל מיני דיאטות ותמיד הצליח לרדת מעט, ואז לעלות שוב עם ריבית, כבר היה במצב נפשי די ירוד. הוא מצא את עצמו על שולחן הניתוחים לתהליך של הסרת כיס מרה, ניתוח שכיח יחסית גם בקרב אנשים בריאים לחלוטין. הרופא המנתח שראה את רועי על שולחן הניתוחים ניגש עליו עם תוצאות הדם שלו ושאל אותו: "מה דעתך, ככה על הדרך, לעשות איזה ניתוח של קיצור קיבה? תראה את הבדיקות שלך.. זה לא מצב תקין". רועי, מתוך פרנציפ ופיצוץ רגשי אמר לרופא שהוא לא רוצה: "לא הסכמתי, אמרתי שאני אדם צעיר ושאני יכול לעשות לבד ספורט ולהוריד את זה בלי עזרה של אף אחד".
ומה הרופא אמר?
"הוא גיחך. אני לא אשכח את זה לעולם. הגיחוך המזלזל שלו האיר לי את העיניים. אמרתי לו שהוא יראה שתוך שנה אני אחזור לביקורת ואהיה אדם אחר לגמרי. החלטתי באותו רגע שאני הולך להוכיח לו שאני יכול, הזלזול הזה שלו נתן לי מרץ מטורף לקום ולעשות את המהלך".
ברגע שרועי חזר הביתה מהניתוח הוא נכנס לאינטרנט ופשוט החל לקרוא. יומם ולילה הוא ישב מול המחשב וקרא כמעט כל דבר שניתן על דיאטות, כושר והורדה במשקל. "אמרתי לעצמי שרק אני אדע מה טוב בשבילי, וככה על ידי ניסוי ותהייה מצאתי את הדרכים הכי טובות בשבילי להוריד משקל". רועי מספר לי ששבוע אחרי הניתוח הוא כבר בנה לעצמו תפריט שהוא הרכיב ממה שקרא באינטרנט וגם התחיל ללכת על ההליכון, תחילה הצליח להחזיק מעמד 5 דקות. אבל לא וויתר, אחרי שבוע זה עלה ל-10 ואז ל-15.
זה לא מסוכן לעשות דיאטה כזו לבד? יכולת להזיק לעצמך, אתה לא איש מקצוע.
"נכון, אבל התייעצתי עם רופאת המשפחה שלי, אמרתי לה שזה מה שאני עושה, ככה אני מרגיש הכי טוב עם עצמי ובכדי לא להזיק לעצמי אני רוצה לעשות בדיקות דם תקופתיות לראות שהכל בסדר מבחינה בריאותית, לדעת כל פעם מה חסר וככה לאזן את עצמי." וכך היה. רועי המשיך לקרוא באינטרנט כל פיסת מידע שהוא מצא על דיאטה נכונה, קבע לעצמו משקל יעד, התחיל לסדר לעצמו את הארוחות ולהתעסק בספורט. אחרי שנה ושלושה חודשים רועי כבר רץ 50 דקות רצוף על ההליכון והוא הצליח להשיל לגמרי לבד משקל מטורף של 75 קילו!
"הרופאה שלי עד היום נדהמת ממני, היא קוראת לי שובר הסטטיסטיקות. 95 אחוז מהאנשים שמנסים לרדת לבד עולים הכל חזרה אבל כבר חמש שנים שאני שומר על המשקל שלי, אני חי דיאטה, נושם דיאטה, שומר על אורח חיים בריא. התחלתי להתייעץ עם מאמנת כושר להתאים לי תוכנית אימונים אישית, ככה זה, ככל שקראתי יותר שקעתי לזה יותר, היום אני ממש חושב ללכת ללמוד תזונה כמקצוע משני".
רועי מספר שיותר מאשר שרצה להוכיח למנתח שהוא טועה, הוא עשה זאת כדי להוכיח לעצמו שהוא באמת יכול. "זו הייתה ההזדמנות שלי להוכיח לעצמי שיש לי כוח רצון, כי לאנשים שמנים זו נקודה בעייתית. בכלל אני חושב שדיאטה זה דבר מאוד פסיכולוגי ואם אדם צריך עזרה מקצועית מפסיכולוג אז זו לא בושה, להפך, כל מה שיעזור לו להוריד. אני לא נעזרתי באף אחד, אבל היום אתה תראה את הטלפון שלי הוא מלא שיחות והודעות מאנשים שמתייעצים איתי ואני עוזר כמה שאני יכול. המנתח ההוא פשוט הפחיד אותי כשהוא הראה לי את בדיקות הדם שלי. הן היו לא הגיוניות, אני זוכר שאמרתי לעצמי "רועי! תפתח את העיניים, אחרי הניתוח הזה אתה משנה את עצמך".
מנקודת המבט שלך היום, מה הכי חשוב כשיוצאים למסע שכזה?
"לזכור שדיאטה זה לא קל. זה תהליך שצריך לרצות אותו. אם אתה לא תרצה לעזור לעצמך אחד אחד לא יעזור לך. אבל אחרי שאתה מכניס לעצמך את זה לראש, הכל עניין של איזון ומינון, לא צריך לוותר על החיים. אני אביא לך דוגמא, נגיד הייתי יוצא עם חברים וכולם מזמינים בירות, שזה ידוע כדבר משמין, אז מה, אני לא אזמין? בטח שאזמין, בירה קטנה, ואני לא חייב לסיים את כולה. וגם אם כן, אז מחר אתן עוד חצי שעה על ההליכון. או שאתה אוכל איזו חתיכת עוגה, אז חתיכה אחת מספיקה, וגם עלייה נחזיר בעוד כמה דקות של אופניים למחרת, כל עוד שומרים על איזון אין צורך לסבול יותר מדי".