חמישה ימים לאחר הטבח בעוטף עזה, החליט תומר דיין, בן 41 ממושב אחיטוב שבשרון, לקחת את בנו אוריה בן ה-6 ולהיעלם למשך חודש וחצי. תומר השאיר בקרוואן שבו הוא מתגורר את הטלפון הסלולרי שלו ומכתב קצר בכתב ידו לדנית חיים, אמו של אוריה: "אין לך מה לדאוג נסענו לחברים. נחזור הביתה כשהכל יירגע". תומר צירף למכתב ציור שצייר אוריה.
"כמה ימים לפני שהם נעלמו ראינו את תומר מלמד את אוריה הישרדות, איך שורדים בשטח בתנאים קשים, לימד אותו כל מיני שיטות וטכניקות", סיפרו השכנים של דיין לחוקרי תחנת משטרת שדות.
תומר, אוריה וחברתו של האב מ', לקחו איתם אוהלים, שקי שינה וכמות אוכל גדולה כדי לישון בשטח ולשרוד עד להודעה חדשה, או עד שתיגמר המלחמה. דנית אימו של אוריה הגישה תלונה במשטרה על היעדרות בנה וחשפה בפוסט שפרסמה שמדובר באנשים שמאמינים באג'נדה 21 קבוצה שטוענת שהאנשים העשירים בעולם מעוניינים לדלל את אוכלוסיית העולם מסיבות כלכליות. בין היתר אנשי אג'נדה 21 מאמינים שאותם עשירים היו מעורבים בהפצת נגיף הקורונה ובין היתר גם עומדים מאחורי המלחמה בין חמאס וישראל.
אחרי חודש וחצי של חיפושים, הצליחו חוקרי תחנת משטרת שדות לאתר את האב ובנו ואת ידידתם מ' כשהם בריאים ושלמים אבל גם מותשים. "אחרי המראות הקשים של הטבח ביישובי עוטף עזה שבו נרצחו ילדים רבים הבנתי שזה יכול להתרחש גם באזור בו אני גר ולכן החלטתי לקחת את הבן שלי ולשמור עליו מכל משמר מפני מתקפת מחבלים ולשהות במקומות שאין בהם אנשים, שמחבלים לא יגיעו אליהם", הסביר האב תומר לחוקרי המשטרה, "הבן הזה הוא כל עולמי ואעשה הכל כדי להגן עליו".
לדברי קצין משטרה בכיר, תומר דיין אינו לבדו. ישנם עוד כמה מקרים בודדים של הורים שהחליטו להיעלם עם ילדיהם מאז תחילת המלחמה. "לעיתים מדובר בזוגות עם ילדים שעזבו את הבית באמצע החיים, כיבו טלפונים, לא עדכנו קרובי משפחה ועברו להתגורר בשמורות טבע בעין גדי, באזור ים המלח, מדבר יהודה, במקומות נידחים בגליל וגם באזור השרון", סיפר קצין המשטרה, "ברגע שאנשים עושים זאת על דעת על עצמם, מבלי להתעלל או לפגוע בילדיהם, ואין תלונות בתחנות המשטרה, אין לנו הרבה מה לעשות בעניין. רק כאשר יש תלונות, וקיים חשש לשלומם של הילדים, אנחנו נכנסים לתמונה ומשתמשים בטכנולוגיות הכי חדישות כדי לאתר אותם".
שלושה ימים לאחר תחילת המלחמה, סיגל (שם בדוי), המתגוררת באחד היישובים באזור השרון, החליטה יחד עם בעלה לארוז את חפציהם ולקחת את ילדיהם להתגורר במקום שקט בגליל שכמעט מנותק מהעולם. הם ישנו במשך כשלושה שבועות באוהל גדול, הביאו אותם הרבה קופסאות שימורים, עשרות בקבוקי מים מינרלים, מזרנים ושמיכות - ובלי טלפונים סלולריים.
"כשאני ובעלי ראינו את הטבח בעוטף עזה, כיצד נרצחו ילדים קטנים, הבנו שאין על מי לסמוך ושגם ליישוב שלנו שגובל בקלקיליה מחבלים עלולים בכל רגע להיכנס ולבצע טבח במשפחה שלנו. אז החלטנו פשוט להיעלם לנו לכמה שבועות", הסבירה סיגל, "אני מאמינה באג'נדה 21. הילדים הקטנים שלנו לא כל כך התלהבו. אבל הסברנו להם שלא הייתה ברירה והם הבינו את המצב. הפחד שלהם היה גם שמחבלים ישלפו אותם מהמיטות ויחטפו או ירצחו אותם כמו שעשו בבארי ובכפר עזה. השארנו טלפונים בבית. התנתקנו מכל עולם, מהחדשות והאינטרנט, ונסענו למקום מרוחק מאוד בגליל".
לדברי סיגל, היא מכירה עוד זוגות במצב דומה שהחליטו להיעלם על דעת עצמם עד להודעה חדשה או עד לסיום הלחימה בעזה. "שיגידו מה שרוצים. העיקר שהילדים בטוחים איתנו ושום מחבלים לא ימצאו אותנו וירצחו אותנו כפי שקרה למשפחות שלמות ביישובי העוטף. אנחנו סומכים רק על עצמנו. אין ברירה. יש כאלה שברחו לפוקט בתאילנד, או לקפריסין אנחנו החלטנו שיש מספיק אתרי טבע בארץ שנוכל לשהות בהם לתקופה ארוכה. אני מכירה גם זוגות אחרים שנסעו למדבר יהודה, לים המלח ולערבה. כל מקום שבו הם יכלו להתנתק מרעשי הרקע ולשמור על רוגע וביטחון לילדים".
גם רפאל ואשתו המתגוררים באחד הישובים בדרום הארץ החליטו לקחת את בנם ולברוח למקום מרוחק. הם התבודדו בערבה. "הודעתי לאימא שלי שלא תדאג אם לא אהיה איתה בקשר בזמן הקרוב, שאנחנו חוששים שמחבלים ירצחו אותנו. היא בהתחלה הייתה בהלם, חשבה שאני מתבדח איתה, אבל היא הבינה אותי. אני מעדיף שיגידו שאני פרנואיד ומוזר אבל שהמשפחה שלי לא תפגע", הדגיש רפאל, "יותר ויותר אנשים מבינים שהם בסכנת חיים ממשית ופשוט נעלמים מהבית עד שהכול יירגע לחלוטין. הקורונה והטבח בעוטף גרם לי ולאנשים שמאמינים באג'נדה 21 שלא סתם יש גורמים שיוזמים מלחמות ומפיצים מחלות קטלניות כדי לדלל את אוכלוסיית כדור הארץ".