לאחרונה עלו לכותרות מקרים רבים של אלימות בכבישים וברחובות. אחד המקרים הבולטים הוא רצח יורי וולקוב ז"ל שנדקר בעת שעבר במעבר חציה. לאחר הרצח של וולקוב ז"ל, ניתן לראות עליה משמעותית בדיווחים ובפרסומים על אלימות בכבישים. ראוי לומר, כי מעשית אין עלייה של ממש בכמות המקרים. העלייה היא במודעות ובפרסום להם הם זוכים.
לצד אותם פרסומים על מקרי האלימות, יש שונות רבה באופן שבו הצדדים לאותם עימותים מגיבים אחד לשני. בחלק מהמקרים, ניתן לראות ששני הצדדים נוהגים באלימות אחד כלפי השני. במקרים אחרים, ניתן לראות שאדם אחד נוהג באלימות ואילו השני מתגונן או "מחזיר". יש אפילו מקרים בהם רואים את אחד הצדדים בורח, פסיבי או שמנסה להסתתר ברכבו בעוד התוקף משחית את הרכב.
אם כך עולה השאלה - כיצד עליי לנהוג אם אדם נוהג כלפי באלימות בכביש?
ראשית, קודם עלינו לשרטט את גבולות הגזרה החוקיים. על פי החוק, אסור השימוש בכוח כלפי אדם או כלפי רכוש באופן שגורם לנזק. הוראות החוק בעניין הזה הן ברורות וחד משמעיות. החלק שפחות ברור הוא מתי ניתן להגיב ובאיזו צורה.
על פי החוק (היבש), לאדם מותר להתגונן מפני פגיעה בגופו שלו, בגופו של אדם אחר (כל אדם) או מפני פגיעה ברכוש. יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט יצרה שורת הגבלות על עצם הפעלת הכוח לצורך "הגנה עצמית". כך למשל חייבת להיות מידתיות בין האלימות שמופעלת כלפי מתגונן לבין הכוח שהתגונן מפעיל לצורך הגנה. לדוגמה, כאשר אדם תוקף באגרופים, לא יהא זה מידתי להפעיל נגדו כוח אש של כלי ירייה. מנגד, שימוש בכלי ירייה עשוי להיות מקובל (במקרים מסויימים), במקרה שהצד מנסה לדקור עם סכין.
בנוסף, הפעלת הכוח לצורך התגוננות צריכה להיות רק אם אין מוצא אחר. כלומר, אם אדם מנסה לתקוף אותי – עליי תמיד להעדיף לברוח. באמרת אגב, זה הזמן לנפץ מיתוס נפוץ: לפי החוק, אם אדם תוקף אותי, אסור לי "להחזיר" – זה היה מתקבל בגילאי גן או בית ספר. כיום, אדם שהיכו אותו ו"החזיר" נחשב גם הוא כתוקף והאירוע נחשב כתקיפה הדדית או קטטה אשר יזכו את שני המשתתפים בתיק פלילי או כתב אישום. מכאן, בשביל שהמעשה יחשב להגנה עצמית הוא צריך להיות הכרחי לצורך הדיפת אלימות – כלומר, רק אם אי אפשר להימלט.
תוצאות הפעלת הכוח צריכות להיות מידתיות ואדם אשר יעשה שימוש בכוח מפורז במסגרת הגנה עצמית עשוי למצוא את עצמו בתסבוכת. למשל, אם פורץ חדר לביתי, אני יכול להניס אותו במסגרת הגנה עצמית, אך אם אביא למותו מבלי שהוא יאיים על חיי בצורה מהותית, זה עלול להיות לא מידתי.
חשוב להדגיש, כי אדם אשר הביא במעשיו לכך שהוא יצטרך להתגונן, לא יוכל לזכות בהגנה.
מכאן, ההמלצה הראשונה היא להימנע ככל האפשר מעימותים ולהניח את האגו בצד. אם כבר נקלעתם לעימות, השתדלו שלא להסלים אותו. אם הצד השני מנסה לגרום לכם, למשל, לצאת מהרכב – אל תצאו.
במידה ולא ניתן היה למנוע את העימות ואת ההסלמה שלו, השתדלו לשמור על מרחק פיזי מהצד השני. אם הוא מתקרב – התרחקו. ככל שהדבר עדיין לא אפשרי, נסו להימלט. אם גם המלטות כבר אינה אפשרית והצד השני החל לתקוף, נסו לא להחזיר אלא עדיין לנתק מגע.
ככל שהמוצא האחרון והבלעדי הוא התגוננות, ניתן להגיב לאלימות כהתגוננות. חשוב לזכור, אירוע אלימות הוא מלחיץ ונדרשות בו תגובות מהירות. מנגד, הבחינה של אירוע שכזה היא איטית, מחושבת ומדוקדקת. לרוב, אדם יחוש בזמן אירוע שהוא מגיב נכון, אולם לאחר דבר גורמי האכיפה יסברו אחרת. מכאן, אחזור להמלצה הקודמת – תמיד העדיפו לא להיקלע לעימות ואם נקלעתם, תעדיפו לנתק מגע ולברוח.
הכותב הוא עורך דין פלילי