ב-7 באוקטובר התרחש קרב קשה על העיר אופקים, כשעשרות מחבלים חדרו לעיר, רצחו תושבים והחזיקו בני ערובה. בין השוטרים שניהלו קרבות עזים עם המחבלים היו סנ"צ ארקדי שוסטר, קצין אג"ם במרחב הנגב ורועי אבנעים, קמב"צ רהט.

"שנינו מגיעים מרקע לוחם, לפני התפקידים הנוכחיים שירתנו ביחידות לוחמות", סיפר סנ"צ שוסטר הבוקר, "כחלק מהתפקיד שלי הוכשרתי לניהול משא ומתן, אני חלק קבוע מצוות ארצי לניהול משא ומתן במצבי משבר. אבל, גם עם הכלים האלה שהיו לנו - ממש לא היינו מוכנים לתרחיש כזה. זה היה אירוע מאתגר".

שוסטר וכוח השוטרים שאיתו התמקמו בפתח בית שבו החזיקו מחבלים בני ערובה וניהלו איתם משא ומתן שעות ארוכות, תחת אש: "מהרגע שנקלענו לאירוע חתרנו למגע, ניסינו לחסל את האירוע כמה שיותר מהר. ניהלנו משא ומתן מול המחבלים. המחשבה שרצה אצלי בראש, זה איך אנחנו מסיימים את האירוע, מחלצים את האנשים וממשיכים לאירוע הבא. היו עוד כמה זירות לחימה במקביל שבחלקן גם נפגעו לוחמים ששירתו לפני כן תחת הפיקוד שלי. המחשבה הייתה לסיים את האירוע ולהמשיך קדימה. לא ידענו שהאירוע יימשך 22 שעות".

בשעות הלילה חולצו מהבית רחל ודוד אלבז והמחבלים חוסלו: "האזרחים שלנו היו על הקצה, בפחד, בבהלה. בשלב מסוים, בסוג של השלמה עם המצב. הייתי בקשר עין עם החוליה, הייתי בשיח עם שלושה מהם, ולא ראיתי פחד וחשש, אלא הרבה ביטחון עצמי. אלה היו חבר'ה מיומנים שבאו לרצוח ולזרוע הרס. הם לא התכוונו לסיים את האירוע הזה בטוב. הייתה לחימה מאוד עיקשת עד שהצלחנו בכלל להגיע לפתח הבית".

אבנעים הוסיף, "כששמעתי את הדיווח בקשר, הבנתי באותו הרגע שמדובר באירוע חריג. לא הבנתי עד כמה, אבל מהקולות ברקע אתה מבין שיש פה אירוע חריג. כשהגעתי לזירה וראיתי את ההרוגים על הכביש, הבנתי לאן הגעתי. ניהלנו לחימה עד שכל הכוח הגיע, לפחות שעה-שעתיים. ארקדי ניהל משא ומתן עיקש עד שעות הלילה. זו הייתה לחימה מטורפת".

נפצעת מירי המחבלים.
"בבית משפחת אלבז, התבצרו שלושה מחבלים בתוך יחידת הדיור. נכנסנו וזיהינו מחבלים שירו לכיווננו. זיהיתי מחבל נופל, מת מולי, בתוך יחידת הדיור. בשלב הזה התקדמנו לכיוון יחידת הדיור ושם ירו עליי. קיבלתי רסיסים מתחת לעין, כדור שנכנס לתוך הצלעות ורסיסים בראש".

איבדתם לא מעט חברים בשבת ההיא. איך משתקמים מזה?
אבנעים: "הלוחמים האמיתיים הם השוטרים שלנו הגיבורים שהקריבו את חייהם והלכו לעולמם. חשוב לתת להם ולמשפחות שלהם במה. אלה אנשים גיבורים שלא ידעו לאן קפצו. הם עשו זאת מאידיאולוגיה, מהרצון לעזור ולהגן".
שוסטר: "חלק מהשוטרים הללו היו אנשי מנהלה שלא הוכשרו לתפקידי לוחמה. הם קפצו מהבתים, חלקם נלחמו עם כפכפים וחולצת טריקו. לחלקם היו דילמות, מה עושים, האם חותרים למגע או שלוקחים צעד אחורה, מתמגנים ונכנסים בצורה מסודרת. רובם ככולם בחרו לחתור למגע, גם כשזה על חשבון להקריב את חייהם. הם עשו את זה בגבורה. צריכים לחבק את אותן משפחות ולהנציח את זיכרון הלוחמים שהפגינו מעשה גבורה יוצא דופן".