7 דברים שלא יקרו גם עוד 70 שנה
1. נבחרת ישראל לא תגיע למונדיאל גם הוא יורחב ל-128 נבחרות. אבל היי! בינתיים עברו 174 ימים (עוד מעט חצי שנה!) מאז שאלישע לוי סיים באופן רשמי את תפקידו ולנבחרת עדיין אין מאמן. אז למונדיאל אתם רוצים להגיע?
2. לא יהיה כדורגלן ערבי בבית"ר ירושלים. הפחד של הקבוצה הגזענית של המדינה מאוהדיה הקיצוניים לא יאפשר לאף אחד להחתים שחקן כזה ללא חשש לחייו (של השחקן ושל המחתים) - ובכלל, כל עוד שרת הספורט מירי רגב מצטלמת עם אוהדי "לה פמיליה" ומגיעה למשחק בטדי מול בני סכנין (מעניין למה דווקא למשחק הזה, אה?) כשסביבה שרים "שיישרף לכם הכפר" - למה שהפילוג והשיסוי ייפסקו?
3. לא יהיה צבר שיזכה במדליה אולימפית באתלטיקה. לרוץ מהר ולקפוץ גבוה זה לא משהו שנמצא בגנום הישראלי. מכות (ג'ודו) ובילוי בים (שיט) דווקא כן. באיגוד ימשיכו לייבא, לגייר ולאזרח אתלטים מחו"ל שרואים בישראל את קרש הקפיצה שלהם - סליחה על משחק המילים - והמדינה תמשיך להתהדר באופן מוגזם וצבוע באנשים שלא גדלו כאן ולא התאמנו כאן - כאילו זו הגאווה הישראלית הגדולה ביותר.
4. הפועל ירושלים לא תשחק ביורוליג. זהו, זה הפאנץ'.
5. לא תהיה השקעה ראויה בילדים ונוער. לא בחינוך גופני בבית הספר (יאללה קחו כדור); ולא במתקנים. במקום לעבוד על יסודות נכונים מגיל צעיר, ימשיכו לשים כאן את המרדף אחרי תארים כחזות הכל. ילדים בני 8 לא צריכים לחשוב על אליפויות ולהתמודד עם הורים שצועקים על המאמן שלהם. את זה יהיה להם מספיק בתור בוגרים.
6. הפועל ת"א על שלוחותיה לא תפסיק להתבכיין: על השופטים; על האיגודים; ועל מכבי כמובן. בכל הענפים, כל הזמן. תרבות ה"אכלו לי שתו לי" נטועה עמוק עמוק ב-DNA שלהם. העיקר שמי שקוראים לעצמם האוהדים הטובים בארץ ומתריסים כלפי כולם ש"ילמדו אותם איך להתנהג", ימשיכו לקרוא לאנשים להתאבד, יקניטו אדם שאביו מת, יזרקו חפצים מהיציע, יתלו שלטים עם הכיתוב "סופר יודנראט" ועוד ועוד. הכל כמובן חוקי ובמסגרת חופש הביטוי - אבל זה לא הופך אותם לפחות חלאות.
7. משה פרימו לא יגיד משפט אחד שיש לו ערך מוסף. או אפילו כזה שמסתתר גרעין של אמת. פרימו הוא המיצג המובהק והגרוע ביותר של תקשורת הספורט בישראל הנוכחית, זה שהיה צריך להישאר בגדר לא יותר מקוריוז ומושא לפארודיה והפך משום מה לכוכב. יותר משזה מעיד עליו, זה מעיד עלינו. פרימו - הצעקן, הוולגרי, וההו-כה בטוח בעצמו - הוא הישראלי האולטימטיבי. כמה עצוב זה, אה?
7 דברים שבטוח יקרו ב-70 השנים הבאות
1. הנכד של ערן זהבי יקנה את גוואנגז'ו (לא את קבוצת הכדורגל, את העיר).
2. אריות ויינטיאן מהליגה השנייה בלאוס תפטר את המאמן שלה. בזכות קשריו עם ראש הממשלה טונגלון סיסוליט (נשבע שאני לא ממציא את השם הזה), ימונה אברם גרנט למנהל המקצועי של הקבוצה.
3. מכבי תל אביב בכדורסל תתפצל לעוד ועוד קבוצות ותתי קבוצות, תרד ליגה, תשבור שיאי גינס שליליים בענף, תתחיל לשחק בגופיות אדומות. ניקולה ווייצ'יץ' עדיין יישאר בתפקידו.
4. אירה ויגדורצ'יק תמשיך לאמן את נבחרת ההתעמלות האמנותית שלנו. עוד לא נולד האדם שיוכל להזיז אותה מתפקידה. עוד לא נולד האדם שיכול להסתכל לה בעיניים מבלי להפוך לנציב מלח. האישה הזו יכולה לגרום גם לפוטין לשקשק. חבל שהיא פוטנציאל דיפלומטי כל כך מבוזבז - חצי שעה בחדר המו"מ עם הפלסטינים והם מחזירים לנו את כל השטחים.
5. ספורטאי ישראלי מענף זניח יזכה בתחרות לא חשובה במיוחד, יקבל שערים בעיתונים, כתבות בטלוויזיה וברכות בטלפון מראשי המדינה, כל זה רק כדי לחזור לאלמוניות כעבור שבוע וחצי ולהפוך לפריט טריוויה שאיש לא יזכור את שמו.
6. הילדות של יוני ארליך ואנדי רם, דקלה ופיקניה, יחברו לצמד בטניס זוגות הנשים ויגרמו לבלבול ומבוכה בסבב בגלל הכינוי המתבקש: "דיק-פיק".
7. בגיל 54, יוסי בניון יחתום בקבוצה היחידה בישראל שעדיין לא שיחק בה: הפועל אשקלון. "עצם זה שקבוצה כמו אשקלון חושבת שאני יכול לתרום לה זו ההצלחה הכי גדולה שלי בקריירה", הוא יגיד בתחילת העונה, ויודה שתמיד חלם לשחק בקבוצה אותה אהד משחר ילדותו. במחזור השביעי, אחרי שנכנס כמחליף בדקה ה-82, הוא יודיע על פרישה מכדורגל.
>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר