1. גל רודף גל ונשבר
גל פרידמן לא הצליח למנף את הזכייה שלו במדליית זהב באולימפיאדת אתונה. בטח לא כמו קמצוץ הספורטאים הישראלים האחרים שזכו במדליות באולימפיאדות. הוא לא הפך לעסקן כמו יעל ארד; לא לפרזנטור ומרצה מבוקש כמו אריק זאבי; לא למאמן ותיק כמו אורן סמדג'ה; ולא למודל הערצה כמו ירדן ג'רבי ואורי ששון. למעשה, אם יילך היום ברחוב - ספק אם רבים יזהו אותו.
פרידמן, הספורטאי הישראלי היחיד שזכה בזהב, והיחיד שזכה בשתי מדליות אולימפיות, תמיד היה עוף מים מוזר בנוף. לא זורם עם המוסכמות, לא נסחף עם כל גל טרנדי, לא גולש לנושאים לא ענייניים. ערכים זה נחמד, אבל עם ערכים לא קונים במכולת ׁ(או משפצים וילה בקיבוץׂ).
המחשבה למכור את מדליית הזהב שלו באיביי ספגה ביקורות כאילו זו המדליה שלנו שהוא מוכר, ולא את התוצר של העבודה הקשה, הסיזיפית, המייסרת והבלתי מתפשרת של פרידמן עצמו. הקהל, כמו גם ראשי הוועד האולימפי בישראל, מתקשים לקבל את העובדה שעבור פרידמן המדליה היא לא יותר ממתכת, ושהזיכרון מהזכייה, ביחד עם ניחוח הבושם של לימור לבנת, לא יימחה לעולם - גם אם המדליה לא תהיה מונחת על איזה מדף בבית.
מצד שני, לא בטוח שפרידמן - שבתקופה האחרונה עשה הסבה מקצועית לצילום - עד כדי כך תמים, שהוא לא לקח בחשבון את האימפקט שיעשה הפוסט שלו בפייסבוק. ולכן, סביר להניח שזה היה סוג של בלון ניסוי. הרי המצב הכלכלי שלו לא באמת נואש. ייתכן שהוא מחפש עוד הזדמנות לחזור לתודעה, להזכיר שהוא קיים, לקבל עוד מנת תהילה (וכסף) דרך קמפיין. רק חבל שהוא נדרש לצעד מתאמץ כזה. פרידמן הוא מגדולי הספורטאים בהיסטוריה של המדינה ומגיע לו קצת יותר ממה שהיא נתנה לו. מגיע גם לנו.
2. תקרית מסריחה
אחרי שנים ארוכות, נבחרת ישראל בכדורגל הצליחה לחבר שני ניצחונות בית רצופים - והם אפילו לא היו על נמושות היבשת. ולא רק שהנבחרת מנצחת, היא עושה את זה באופן נעים לצפייה. קצת קשה לעיכול עבור כל מי שהתרגל להתעמר בה וללעוג לה אחרי עוד ועוד כישלונות ותצוגות נפל (כולל כאן במדור, כן).
פרשנים שרק לפני חודש חתכו לגזרים את המאמן החדש, אנדי הרצוג (שמונה כזכור רק באוגוסט), עכשיו מהללים אותו. ופתאום, הנבחרת נמצאת מרחק משחק אחד מפלייאוף ליגת האומות ומרחק שלושה משחקים בלבד מהעפלה היסטורית וכנראה שחד פעמית ליורו. רק תקרית אחת מעיבה על האופוריה, תקרית שלא קיבלה במה גדולה כל כך בתקשורת, אולי כי לא רצו לפגוע במורל; בסיומו של הניצחון על סקוטלנד, נתפס אלירן עטר כשהוא מסנן "ערבי מסריח" בהקשר של דיא סבע, על רקע שיתוף הפעולה הלקוי שלהם במשחק. התקרית הזו, כאמור, הוחרשה - לא ברור למה - ונשארה כמעין קוריוז בעיקר ברשתות החברתיות.
עטר גם לא הועמד לדין משמעתי ולא הוענש על ההתבטאות הגזענית - וזה די מביש - בטח על רקע הקוד האתי החדש של הנבחרת ושל השחקנים. הסימן היחיד לסנקציה היה אי שיתופו במשחק נגד אלבניה, אבל באותה מידה זה יכול להיות שיקול מקצועי ולא אתי. סבע, לעומת זאת, הבקיע במשחק שער מרהיב שביסס את ניצחון הנבחרת וסתם לעטר את הפה (ואת האף). אתם יודעים איך אומרים: ערבי טוב זה ערבי כובש.
3. ניי-מר-גורלו
דיווחים עקשניים מספרים שניימאר נמצא בדרך חזרה מפריז סן ז'רמן לברצלונה. תזכורת: רק לפני שנה, בקיץ שעבר, הוא עבר מברצלונה לפ.ס.ז' בעסקה הגדולה ביותר בהיסטוריה תמורת כ-220 מיליון יורו.
הסכומים המוזכרים בעסקה החדשה מדברים על סכום דומה שיחזור לקבוצה הקודמת. וזה לא סימן טוב לניימאר. כלומר, הכל יחסי כן? הוא עדיין אחד הספורטאים המרוויחים ביותר בעולם. אבל לחזור תמורת אותו סכום שנמכרת בו - מעיד שהערך של ניימאר לא עלה בשנה שחלפה. להפך, במונחים של כלכלה זה אפילו הפסד. יש בזה הגיון: ניימאר היה פצוע בחלק מהעונה הקודמת, ובמונדיאל לא בדיוק הבריק בלשון המעטה. לאף אחד אין ספק שהוא לא יוכל לאיים על ההגמוניה של מסי ורונאלדו בצמרת הכדורגל העולמי - כל זאת בניגוד להבטחה שהוא היה לפני כמה שנים.
אז למה הוא רוצה לחזור? זו מן הסתם לא שאלה של כסף, ככל הנראה גם לא סיבה מקצועית: פ.ס.ז' לקחה בהליכה את הליגה הצרפתית והיא מועמדת להגיע רחוק מאוד בליגת האלופות.
הסיבה, להערכתי, היא נטו אגו. לצדו של ניימאר בפריז משחק קיליאן אמבפה, הגיבור הלאומי של צרפת, אלופת המונדיאל. אמבפה, עוד לא בן 20, צעיר בשש וחצי שנים מהברזילאי, ונמצא על המסלול המהיר לעקוף אותו בסיבוב ברמת הכדורגל, בטח במדד הפופולריות. ולניימאר זה לא בא טוב. זה דבר אחד לנגן כינור שני למסי בברצלונה, זה משהו שונה לגמרי להיות כינור שני לצעיר רעב שנמצא בדרך למעלה - ואת חילופי המשמרות והמעמדות הזה על חשבונו ניימאר פשוט לא יכול לסבול.
>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר
4. מה שקורה בווגאס
כמו שזה נראה כרגע, היום שבו כריסטיאנו רונאלדו יעמוד למשפט באשמת אונס עוד רחוק. רחוק ברמה כזו שהוא אולי יוכל לסיים את הקריירה שלו באופן טבעי ולא לטובת עונש מאסר - זאת במידה אם יוטל עליו.
עורכי דינה של הדוגמנית המתלוננת קתרין מאיורגה צריכים לבקש את ביטול הסכם השתיקה שנחתם עם רונאלדו כדי להשתמש בו כראיה/הודאה למה שקרה, אם קרה, בחדר המלון בלאס וגאס. לבתי המשפט, כך לפי ההערכות, אין נטייה לבטל הסכמים כאלה משום שהדבר עלול ליצור תקדים שישליך על תיקים והסכמים אחרים. ביטול הסכם כזה ייתכן רק אם גם הצד השני הפר אותו - ולפי הדיווחים הטענה של מאיורגה ואנשיה היא שרונאלדו היה אמור לקרוא מכתב בו הוא מכיר בטראומה הפיזית והנפשית של הדוגמנית לאור המקרה. לאיש לא ברור אם דבר כזה אכן קרה. רק אם ההסכם יבוטל, יוכל משפט האונס להתקדם ואז יהיה ניתן בין היתר לזמן את רונאלדו להעיד.
אפשרות נוספת היא שהמשטרה עצמה תחליט להגיש כתב אישום נגד הכדורגלן, ואז תידרש הסגרתו לרשויות בנבאדה. הסיכוי הזה, לאור העשור שעבר מאז - נמוך. אם, ואם, ואם, ואם יוחלט לפצוח בהליכים פליליים נגד הכדורגלן, כמות הסחבת, המסמכים והערכאות תביא לכך שבמידה ויימצא אשם, יחל לרצות את עונשו רק אי שם ב-2020. בגיל 35. ממילא בשלהי הקריירה.
בינתיים רונאלדו מתנהל, על פניו לפחות, כאילו כלום לא עצוב - הכל כרגיל. ממשיך להתאמן ולשחק ביובנטוס, לא נותן למישהו לראות אם משהו לא בסדר. גם הספונסרים והמפרסמים נזהרים בינתיים מלצאת בהצהרות חריגות או להרהיב ולהשעות או לבטל את החוזים עם רונאלדו. לכל היותר הם "מביעים את דאגתם" מהמצב. ייתכן שאם היה מדובר בשם קטן יותר, הם לא היו מהססים. אבל הכסף שהם עושים מהמרצ'נדייז שלו מצליח בינתיים, אם לומר בעדינות, להגמיש את העקרונות שלהם.
המכות היחידות שרונאלדו סופג כרגע נמצאות בעיקר ברשת או במקומות איזוטרים כמו בית קפה באנגליה, שבעליו הציע למכירה "עוגיות רונאלדו" של הכדורגלן, שרפררו להאשמה באונס, בדיחה שיצאה משליטה וגרמה לבעל המקום להתנצל על כך שלא הבין את חוש ההומור הבריטי, והאשים – נחשו מה – את התקשורת. "זו הייתה מכירה מוגבלת ליום אחד", טען בתגובה, "זה היה אכזרי מצד התקשורת לקרוא להן עוגיות אונס. אני בעצמי הומוסקסואל שעבר התעללות כילד".
כן, ואין ספק שמה שניחם אותך אחר כך היו כמה עוגיות.