1. בחזרה לעתיד
אין שום סיבה בעולם לדחות את ההחלטה על הארכת חוזהו של מאמן נבחרת ישראל אנדי הרצוג. אף לא אחת. התירוצים של "הפורום המקצועי" מביכים ממש.
אם מה שהרצוג עשה עד עכשיו מתאים לכם - שני המשחקים שנותרו במוקדמות היורו לא ישנו דבר, וממילא השאלה אם לנבחרת יהיה סיכוי נוסף להעפיל דרך ליגת האומות לא תלויה בה. ואם מה שהרצוג עשה עד עכשיו לא מתאים לכם - גם אז שני המשחקים הנותרים לא אמורים לשנות דבר.
ההחלטה לא להחליט, לא מכבדת את המאמן ולא מביעה בו אמון. גם המחשבה להמתין ליו"ר ההתאחדות הנכנס אורן חסון שייקח חלק בהכרעה היא חסרת ערך מקצועי. מה בדיוק יעשה היו"ר החדש? אילו נתונים הוא כבר יקבל שאחרון האוהדים והפרשנים לא מכירים? כולם יודעים איך הנבחרת נראתה לפני הרצוג ומה היה יחס הקהל כלפיה לעומת איפה שהיא היום. כמה יום עבודה ארוך זה צריך להיות.
לא שהאימפוטנציה הזו צריכה להפתיע מישהו, אחרי הכל זו אותה ועדה שלקח לה לא פחות מתשעה חודשים כדי למנות את הרצוג מלכתחילה - תקופה שבה הנבחרת הייתה ללא מאמן בכלל - מה שנתן למאמן הלאומי בקושי חודש כדי להתכונן לטורניר הרשמי הראשון. דחיינות היא כנראה מחלה חשוכת מרפא. גם חובבנות.
2. לילה ראשון בלי אריק
עונת ה-NBA שנפתחה השבוע הולכת להיות הסוערת ביותר מזה שנים. לברון ג'יימס נלחם על המורשת ואולי ההזדמנות האחרונה להיות ראוי להיזכר בסביבת אותה נשימה עם מייקל ג'ורדן; סטף קרי יצטרך לקחת על עצמו לבד את מי שעד לפני שנה הייתה הקבוצה הטובה והמשמחת בעולם למאבק על עצם הכניסה לפלייאוף; קוואי לנארד עשוי לקחת אליפות שנייה ברציפות בקבוצה אחרת ולמצב את עצמו בתור אחד הגדולים בהיסטוריה; ומעל הכל מרחפת העננה הסינית שמאיימת להמטיר סערת זעם על הליגה בדמות סנקציות כלכליות ואובדן של של מיליוני דולרים לליגה ולשחקניה, שלא לדבר על משבר פוליטי מהשורה הראשונה שעשוי להתרחש בין המעצמות הגדולות.
ואריק הניג, האיש שאחראי להכניס את הטירוף הזה לישראל לא יהיה כאן כדי לראות.
3. הקילר
קיליאן אמבפה עוד לא בן 21 וכבר נחשב לאחד החלוצים הטובים בעולם. משום מה הוא לא פתח במשחק של פריז סן ז'רמן בליגת האלופות השבוע. זה לא הפריע לו לעלות כמחליף ולכבוש שלושער. ככה, בקטנה.
על הדרך הוא שבר שיא של ליאו מסי - שלא בטוח שהייתם מודעים לקיומו (של השיא כלומר) - והפך לשחקן הכי צעיר שכובש יותר מ-15 שערים בליגת האלופות.
כן, אנחנו בעידן הזה שבו מחפשים סטטיסטיקות ושבירתן תחת כל עץ רענן, כי הנה, באותו מחזור, גם מסי עצמו שבר שיא שכנראה לא הייתם מודעים לקיומו, והפך לשחקן הראשון שכובש 15 עונות רצופות בצ'מפיונס. אני בטוח שאם רונאלדו היה כובש, גם לו היה נמצא איזשהו נתון חדש שבו הוא מדורג ראשון.
הנתונים האישיים הפכו לדבר הכי נחשק בכדורגל העולמי, לעיתים על חשבון התארים הקבוצתיים, והרי הם אלה שבאמת חשובים לאוהדים.
בעיני, השיא החדש של אמבפה חסר חשיבות ואיש לא יזכור אותו. הדבר המשמעותי יותר, סליחה, המשמעותי ביותר, בקריירה שלו הוא הזכייה עם נבחרת צרפת במונדיאל האחרון, משהו שמסי לא הצליח לעשות מעולם עם ארגנטינה. תשאלו גם את מסי - הוא היה מוכן לוותר על 100 שערים תמורת זכייה בתואר עם הנבחרת.
4. הרומן
אם מישהו לא יהפוך את הסיפור הזה לטלנובלה, זה יהיה בזבוז משווע של חומר טוב: מאמן נבחרת הנשים של ישראל בגלשני רוח, פייר לוקווה, פוטר מתפקידו לאחר שנחשף כי ניהל רומן עם אחת הגולשות, קטי ספיצ'קוב, סגנית אלופת העולם הטרייה, ועכשיו ההורים (!) של הגולשות האחרות בנבחרת, שכרו במשותף (!!) עורך דין (!!!) כדי לדרוש את השעייתה של ספיצ'קוב מכל פעילות עד לסיום הבירור, ולאפס את הנקודות שצברה עד עכשיו בדרך להשגת הקריטריון האולימפי.
ספיצ'קוב עצמה, בשם האהבה הסוערת, שוקלת להמשיך להתאמן עם המאהב שלה באופן פרטי. אגב, "אהבה סוערת" יהיה שם מעולה לטלנובלה. אין בעד מה.
לוקווה היה צריך להיות מפוטר, אין ספק. למרות שביעות הרצון של איגוד השייט מתפקודו בשלוש השנים האחרונות. אמנם יש (והיו) מקרים, גם בארץ וגם בחו"ל, של סיפורי אהבה בין מאמנים לספורטאיות, אבל המקרה כאן מעט שונה.
ראשית, לא מדובר כאן באימון יחידני, אלא בנבחרת. והבעיה הגדולה יותר, ותסלחו לי על השמרנות, נובעת מפער הגילאים בין לוקווה לספיצ'קוב. הוא בן 37, היא בת 20, הרומן התחיל כשהייתה בת 19 וחצי. לא מדובר בזוגיות בוגרת בין אנשים שווי מעמד או כאלה שנמצאים באותו מקום בחיים. הגיוני מאוד שברמת אינטנסיביות כזו, המעמד והסמכות של המאמן עשו את העבודה. ייתכן, ואני אומר את זה בזהירות הראויה, שיש צורך לבדוק אם לא היה כאן ניצול מרות.
בראיון שנתנה הגולשת לידיעות אחרונות היא הפגינה התממות מטופשת וילדותית במיוחד: "לא חשבנו שהקשר בחיים הפרטיים שלנו משפיע על הנבחרת, והוא באמת לא השפיע", היא אמרה, "אבל מאוחר יותר הגענו למסקנה ששקיפות חשובה והתכוונו לספר לכולם על הקשר בינינו. אני חושבת שאמון זה דבר מאוד חשוב".
אם שקיפות ואמון חשובים לכם - הייתם צריכים לחשוף את הרומן מיוזמתכם, והרבה הרבה יותר מוקדם. אם אתם חושבים שהיחסים לא השפיעו, אתם נסחפים בקרדיט שאתם נותנים לעצמכם. או שאתם מספיק בטוחים בקשר שלכם ואז מגלים, או שאתם יודעים היטב, שאתם עושים משהו אסור ואז מסתירים זאת כפי שעשיתם.
לחלוטין לא בלתי סביר שספיצ'קוב קיבלה מלוקווה יחס מועדף לעומת חברותיה לנבחרת, אבל מכאן ועד לדרוש לאפס את הנקודות שצברה עד כה - המרחק גדול מאוד. ספיצ'קוב, עוד לפני הרומן עם המאמן והמקום השני באליפות העולם לבוגרות, הייתה אלופת העולם לנוער, פעמיים, וסגנית אלופת אירופה לנוער, פעמיים. כלומר היא טובה יותר אבסולוטית משאר בנות הנבחרת, מה שהופך את הבכי והנהי שלהן (ושל הוריהן) למעט מביך.
ספיצ'קוב, נכון לעכשיו, היא אחת המועמדות המובילות להביא לישראל מדליה אולימפית בטוקיו 2020. למנוע את זה ממנה ומאיתנו יהיה ממש מטומטם. השאלה היא האם כעת, כשההתרגשות והאדרנלין מהרומן האסור שככו, ספיצ'קוב ולוקווה יחזיקו מעמד כזוג. היי היי, אל תהיו ציניים. תנו לאהבה צ'אנס. לפחות עד אחרי האולימפיאדה.