1. זאת שהייתה אמורה לעשות לי את הספתח

נגיד שקראו לה מאיה. נגיד שלחבר שנתן לי את המפתחות לדירה של אימא שלו קראו דורון. נגיד שידעתי מה אני אמור לעשות איתה, למרות שלא היה לי מושג.    

זה היה בחופש הגדול שבין כיתה ט' ל-י'. נראה לי הולם להגיע לתיכון אחרי שסימנתי וי, וחוץ מזה, מאיה ואני היינו ידידים. גברים חסרי ביטחון תמיד יפנו בסופו של דבר לידידה שלהם, כי הם לא צריכים לעשות איתה את הדבר הכי קשה מבחינתם: לשבור את הקרח. למכור את עצמם. אז ערב אחד התנשקנו במפתיע, וערב אחר כך התמזמזנו בפחות מפתיע, ואז דורון סיפר לי שהאימא הגרושה שלו טסה לחו"ל והוא אדון הבית לסוף שבוע שלם. תוך חמש דקות הוא העביר לי את המפתחות. מה לא עושים בשביל חבר בתול.

עשיתי שיעורי בית, אז פור פליי היה. והייתי בן 15, אז גם התרחשות מאחורי הרוכסן של הג'ינס הייתה. אבל רק עד שזה הגיע לתכלס, לפרקטיקה. בהתחלה הסתבכתי עם הקונדום, אחר כך התחילו מחשבות על איזה מוזר זה להיות במיטה עם מאיה. לונג סטורי שורט, לא הצלחתי לעשות שום דבר אפילו כשמאיה אחזה היטב במוט האוהל.

חזרנו להיות ידידים, בערך, ואף פעם לא ניסיתי שוב. למה אף פעם לא ניסיתי שוב?

2. זאת שזיינתי לה רק את השכל

הדייט האחרון שלי לפני הדייט הראשון שלי עם מי שהפכה להיות אשתי. בעצם דייט זה לא מדויק, לפחות לא בהקשר של זאת שזיינתי לה רק את השכל: קלטנו אחד את השני בגינה בתל אביב, אני עם הכלב שלי והיא עם שיער המחטים הצהוב שלה. קטנה, נוירוטית, דעתנית, הכנה למטורללת. לגמרי הטיפוס שלי.

אני זוכר שנסענו לים. אני זוכר שנשכבנו על החול. אני זוכר שהגוף שלה היה אתלטי. אבל תהרגו אותי, אני לא זוכר למה עצרתי את עצמי.

הייתי גבר בן 22. לא הייתה לי שום סיבה להתנהג כמו ילד בן 14. או שבעצם כן הייתה סיבה: גברים חסרי ביטחון יכולים לפנטז עד מחר על סקס עם בחורה אתלטית שהם הכירו רק לפני שעה, אבל כשזה מגיע לשלב הביצוע מגיע גם שלב החרדה. אולי אני לא מספיק טוב בשבילה? אולי יקרה לי מה שקרה עם אלה? אולי אני אוריד חולצה והיא תצחק? או יותר גרוע, את המכנסיים?     

אז דיברתי איתה. אוי אלוהים, כמה דיברתי איתה. וליטפתי אותה, ונישקתי אותה, אבל אפילו לרגע לא ניסיתי להמחיז איתה את הקוקטייל "סקס על החוף".

אז אמרתי לעצמי שאני מתנהג כמו ג'נטלמן. היום אני אומר לכם שהתנהגתי כמו פחדן.   

3. זאת שעבדה שתי קומות מעליי

אני אוהב רזות. תמיד אהבתי. אפילו רזות מדי, אולי לא ברמה של הפרעת אכילה אבל בהחלט ברמה שהחברות שלהן אומרות שבטוח יש להן הפרעת אכילה. רק שאף פעם לא הייתי במיטה עם מישהי באמת דקיקה.

שיר הייתה דקיקה. היא בטח עדיין דקיקה, זה מבנה גוף כזה. בחורות שהשנים מקמטות אותן, לא משמינות אותן. אני זוכר בדיוק מתי קלטתי אותה: היא נכנסה אליי למשרד בגלל משהו נורא חשוב, בחולצה לבנה עם דוגמה של פרחים שחשפה רק קצת מהבטן השטוחה שלה. עד היום אין לי מושג מה היה הדבר החשוב.

שנתיים היא עבדה שתי קומות מעליי. פעם אחת, כשהיינו לבד במעלית, משהו בשפת הגוף הדק שלה שידר שזה הדדי. מבוכה כזאת ומה שנראה כמו סומק קל, למרות שאולי זאת הייתה התאורה.

לא, זאת לא הייתה התאורה. שיר רצתה אותי כמו שאני רציתי אותה. אבל היא עבדה שתי קומות מעליי, וכל החיים קיימתי את הדיבר "אל תחרבן איפה שאתה אוכל". אז לא שכבתי איתה ואפילו לא פלרטטתי איתה. אבל שנתיים הקדשתי הרבה מחשבות לאצבעות שלי על הבטן השטוחה שלה.  

4. וזאת שנסעתי אליה כשאשתי נסעה לעבודה

נסיעת עבודה. מה הסיכוי שתפגוש שוב את פנטזיית נעוריך דווקא בנסיעת עבודה?

אוף, כמה פנטזתי על ו' בכיתה ז'. ו-ח'. ולדעתי גם בצבא. דקה ואתלטית ומטורללת, הכי הטיפוס שלי, אבל אף פעם לא חשבתי שיש לי סיכוי ואף פעם לא העזתי לבדוק. ככה זה אצלי: ככל שהיא יותר מושלמת בשבילי, ככה יותר ברור לי שאני לא בליגה שלה.

אבל בנסיעת העבודה ההיא, 20 שנה וקצת עודף אחרי הפעם האחרונה שראיתי אותה, התברר שיש יתרונות בזה שעברה גם רבע מאה מאז שהיא ראתה אותי. אתם מבינים, העניין הוא ששמרתי על עצמי. כמו המון גברים שאני מכיר, דווקא זה שהייתי נער די שמנמן דחף אותי להיות גבר די חטוב. ופתאום זאת ו' שמסתכלת עליי ככה במבט בוחן. אפילו שגם היא נשואה, אפילו שגם היא אמורה לחשוב על הילדים שלה.

כשחזרנו לארץ היא הרימה טלפון והזמינה אותי אליה בלי להתבייש ובלי להתבלבל. לפני שיצאתי מהבית שקלתי לקנות קונדומים, כי מאיפה יהיו לגבר שנשוי כבר עשר שנים קונדומים, אבל אמרתי בשביל מה. הרי זה לא "פנטהאוז היקר". זה לא שאני אגיע והיא תתנפל עליי.          

אבל זה כן שהגעתי והיא התנפלה עליי. היא פשוט מין טיפוס כזה שלא עושה חשבון לכלום, בדיוק ההפך ממני. אבל באתי בלי קונדומים, אז רק עשינו על יבש כזה כאילו שאנחנו באמת שוב בחטיבת הביניים, ואחר כך בכלל נבהלתי מכל העניין וניתקתי מגע.

מארבע הבחורות שלא שכבתי איתן, רק עם ו' אני לא מתחרט שיצאתי פחדן. לעזאזל, אני גבר נשוי. יש לי שלושה ילדים. אין מצב שאני הורס את הבית בשביל פעם אחת עם מישהי שפעם הייתה באה לי בחלומות.

לא, זה שקר. אני מתחרט על כל הארבע באותה מידה. אומרים שבסוף החיים אנחנו מצטערים הרבה יותר על דברים שלא עשינו מאשר על דברים שעשינו, וכנראה שזה נכון: אני רק באמצע החיים, וכבר עכשיו מטריף אותי שארבע פעמים הרסתי לעצמי את ה"פנטהאוז היקר" שלי.

 *הכותב ביקש שזהותו תישאר חסויה, ונראה לנו שאנחנו מבינים למה