בשנה האחרונה אני מגלה פתאום שחלק מחבריי הגברים נמצאים בשלב מתעתע בחייהם: מצד אחד הם בשיא הגבריות – צדעים אפרפרים מתחילים לסמן שטח חדש על ראשם, עיניהם חכמות והם יודעים דבר או שניים על נשים – ומצד שני הם מוצאים את עצמכם לפתע אבות לנשים קטנות שמתחילות להתפתח מינית. ושם, מתברר, הם מבולבלים לגמרי.
לפתע מתרחש מול עיניי פרק של בוורלי הילס: ערבוביה של הורמונים, של בחינת גבולות, של הגדרת תפקידים מחדש ושל תסריטים מופרכים. קחו לדוגמה את אורי, חברי הטוב שהתמקם זה עתה במרכז שנות ה- 40 שלו. לאורי יש שתי בנות, כאשר הבכורה עברה לא מזמן את גבול בת המצווה – ולמרות שהוא לא רוצה להודות בזה, היא בעיצומו של גיל ההתבגרות. מבחינתו היא עדיין ילדה קטנה, סוג של תינוקת שהשתדרגה, הילדה שלו.
לפני כמה שבועות הוא נשמע לחוץ במיוחד כשהתקשרתי לשאול לשלומם. "מהבוקר יש לה כאבי בטן חזקים, אנחנו לא יודעים מה לעשות," הוא דיווח. תגיד, גיששתי בעדינות, יכול להיות שאלה כאבים של לפני מחזור ראשון? – "השתגעת?" הוא נבהל, היא בסך הכול בת 12 וארבעה חודשים!"
אז אתה אומר שעוד לא יצא לך להיתקל בספר האלמותי מ- 12 עד 16? אני מזכירה לו את תנ"ך ההתבגרות שלנו, עיין ערך שנות ה-80 של המאה ה- 20. אורי משתתק רגע ולבסוף מודה: "את צודקת. אני אידיוט. לא קלטתי שהיא בדיוק בגיל..." ומשתתק שוב, עגמומיות עוטפת את שיחת הטלפון שלנו. אני שומעת את גלגלי המוח שלו מתכווננים מחדש.
דילמת האַלה: מה לעזאזל קורה שם מאחורי הדלת הסגורה?
אני רואה את זה עליכם ואני חייבת להודות שזה די מרתק: מסתבר שלהיות גבר ולהיות אבא לבת מתבגרת אלה שני צדדים שונים לחלוטין של קומפלקס האישיות הגברי. שניהם זרים לחלוטין אחד לשני, שלא לומר מתכחשים, ולפעמים אפילו מדחיקים. הגברים השונים בסביבתי מביטים בעיניים נוצצות מאושר והערצה על בנותיהן הגדלות, כאילו היו מלאכי שרת שירדו משמיים רק כדי לייפות את עולמם בטוהר ותמימות. ענוגות כפרפר ושבירות כקריסטל, הן זוכות לטיפול שאין שני לו, והרדאר האבהי סורק כל רומיאו צעיר שמעז להתקרב אליהן, או לשלוח מבט. נשמע לכם מוכר?
כמה שבועות אחר כך, אורי מראה לי תמונות מהטיול המשפחתי האחרון, צילומים של בנותיו היפיפיות, ועיניו נוצצות. יקירי, אני אומרת לו, יהיו לך חיים קשים, אתה יודע. הרבה בחורים יתאהבו בבנות שלך. אתה מוכן לזה, כן? "בוודאי," אומר אורי ומספר לי איך הוא מדמיין אותה נכנסת יום אחד הביתה עם נער שמשתרך מאחוריה- 'אבא, תכיר- זה יוגב, הוא המתופף של להקת 'עטלפי הגיהינום'. אנחנו נהיה בחדר שלי, לומדים למבחן בהיסטוריה'... "אני מתכונן טוב טוב. ביום בו בתי הבכורה תביא הביתה נער בפעם הראשונה והם יסתגרו בחדר שלה, אני אשב במטבח ואלטף את האָלה... אשתי תצטרך להחזיק אותי חזק שלא אאבד עשתונות," הוא צוחק, וברור לי שהוא לא יעשה שום דבר כזה. אבל אני רואה לו בעיניים שבטנו מתהפכת רק מהמחשבה.
אבל לא כל הגברים מחזיקים אלה בבית. לעמי, מכר אחר שלי, דווקא לא היתה בעיה לתת למחזר העתידי של בתו קרדיט עוד בטרם פזל לכיוונה, והוא בוחר בגישה קצת יותר סלחנית: "אני רוצה לראות את העיניים שלו, של הבחור," הוא סח כששאלתי אותו לעמדתו. "אם אני אראה תמימות בעיניים שלו, אני אאמין לו".
תמימות? הבחור, צעיר ובלתי מנוסה ככל שיהיה, יסתגר עם הבת שלך בחדר והמטרות שלו, אתה יודע, לא יהיו שונות כמו אלה שהיו לך בגילו. "אז זהו, אני דווקא הייתי טמבל מתחשב," אומר עמי ומוסיף – "אני לא נגעתי באף אחת מהחברות שלי עד הצבא. אבל יש לי חבר שכבר בגיל 14 צעק Score! והוא באמת אמר לי פעם שהוא יפרק את הצורה של הבחור הראשון שיחשוב בכלל לגעת בבת שלו. הוא כנראה יודע משהו שאני לא... בקיצור, יש סיכוי שאני עדיין טמבל נאיבי".
הילדה שלך מסתגרת בחדר עם איזה פספוס? אל תשכח: פעם גם אתה היית כזה
עד כמה שגילוי הלב הזה מרגש, קשה שלא לחשוב על התהום הפעורה בין ההגנה המרבית שמנסים האבות האלה להעניק לבנות שלהם, לבין המהירות שבה מתעקשות ילדות לגדול ולהיראות בוגרות יותר. כל מערך הפרסום, השיווק, הצרכנות והמדיה מתגייס לעזור להן והיום, יותר מתמיד, הן מתבגרות מהר, מהר יותר מהדורות שקדמו להן, וזה מותיר את כולם קצת מבולבלים.
"...אצלנו בחבר'ה כבר הבינו את זה: הקריירה האחרונה בחיים שלנו תהיה להוות סוג של חברת שמירה, נסתובב בשכונה ברכב ונשגיח מרחוק על הבנות שלנו כשהן יסתובבו עם הבנים. נשקיף עליהן מהרכב, נחכה להן בסלון עד שיחזרו, אין ברירה אחרת," מוסיף בועז, אחד הגברים היפים שיצא לי לפגוש, איש עם נשמה טובה וחיובית שמצויד בילדה בת 12, יפיפייה עוד יותר ממנו וקוטלת גברים עתידית.
"ברור לי שאני אעשה לבת שלי את פדיחות חייה," הוא אומר – "כי אני יודע בדיוק מה רץ לי בראש כשהייתי בן 13 והסתגרתי עם ילדה בגילה בחדר שלי". הוא מחייך, אבל עוצר כשהוא נזכר בדיוק על מה מדובר. אני מתבוננת בו מסתכל על הבת שלו באהבה מהולה בחשש, ומשהו נצבט לי בלב כשאני נזכרת באבא שלי מגונן עלי בשנות ילדותי. זה לא עזר לו, גם אני הפכתי מתינוקת וילדונת לנערה ואישה. זו דרכו של עולם. יום אחד אתה נער רעב ושטוף הורמונים ורגע אחרי זה אתה עומד נבוך מול נערים שטופי הורמונים המגיעים, ביישנים משהו, ומבקשים להתקרב לילדה שרק עכשיו סיימה להיות הפעוטה החייכנית של הבית.
למעשה, זה צדק פואטי במהותו. אתם, שהעברתם חלק ניכר משנות ההתבגרות שלכם בלהטוטנות פלרטטנית בין נערות ונשים, זכיתם לקבל מאלוהים מתנה בדמות בנות יפות – כדי שתוכלו להתמודד בעצמכם עם האתגר הזה, מהצד השני שלו. זו דרכו של הטבע לאזן את העניין הזה, להדגיש לכם שמאחורי כל נערה מחוזרת עומד אבא מודאג שעדיין זוכר את הילדה שהייתה ועדיין רוצה להגן עליה. אין צורך באלות או בפטרולים סביב לשכונה, מספיק שתהיו סבלניים, או שכמו אלון, שבתו רק פעוטה עדיין, תאמצו גישה קצת אחרת: "אני בטח אחשוש קצת מהדלת הזו שתיסגר עליה ועל החבר שלה לבד בחדר, אבל אני גם אתרגש בשבילה," הוא מחייך, ומוסיף: "בסופו של דבר, לא כיף להיות אבא לבת שאף נער לא מתעניין בה".