פרק 1: רחובות תל אביב ב-23:30 בלילה

הרחובות מלאים באנשים לבושים היטב, מסודרים ומריחים מהבשמים הטובים ביותר שיש. כולם חוזרים מהדייט ההוא, או הדייט עם ההיא וההיא עם ההוא מהאפליקציה ההיא. מי שבדרך הביתה לבד, כנראה כבר עשה דפדוף חדש, לחפש ריגוש מחודש, כשלפעמים המאץ' בטינדר יותר מעורר מהסקס שבדרך כלל בא אחריו.

רק שהבעיה היחידה, שבעיר הזו אתם לא יכולים באמת להכיר אנשים חדשים. אותו מאגר בכל האפליקציות, רק שבית אחת לשנייה החלפנו תמונת פרופיל ושינינו קצת רושם, במחשבה שאולי הפעם זה יעבוד.

ובין התאמה להתאמה, מוצאים את עצמכם יוצאים לעוד דייט ועוד פגישה. ואולי אתם, כמו כולם הולכים שוב ושוב לעוד בתי קפה, מסעדות או חוף הים, עם תקווה בלב שאולי זו האחת או האחד שלנו. אנחנו נפגשים איתם, אומרים להם מה אנחנו מחפשים, מקשיבים היטב, מהנהנים, מצחקקים ומנסים להרשים.

אבל כשהדייט נגמר, אנחנו לא יכולים לדעת באמת מה הצד השני מרגיש. מה הם חושבים על הדברים שאמרנו שהם חשובים? והאם אנחנו יודעים מה חשוב להם? בכלל, הצלחנו להכיר? נראה לי שלא. אנחנו לא באמת יודעים מה חשוב לצד השני, לא באמת היינו שם. הרי מחר תהיה לנו עוד התאמה חדשה או שתיים, ואולי אפילו נקבל super like אז זה "בכלל מרגש". זה יגרום לנו לחשוב שאנחנו ממש שווים. מישהי בזבזה עלינו אחד מ-5 סופר לייקים שהיא מקבלת כל 8 שעות, אלא אם היא השקיעה קצת כסף כדי להגדיל את סך ההתאמות. כנראה שלא.

פרק 2: הנה זה מתחיל

ורגע לפני שהגענו לאחת עשרה בלילה, שהוא הדייט המיוחל, ואחרי שהתרגשנו שקפצה לנו התאמה חדשה (בתרגום חופשי - מצאתי את אשתי או בן זוגי לעתיד), אנחנו עוברים את אותה השיחה הקבועה ומנסים להפוך גם את ההיכרות הבנאלית הזו, לקצת יותר מיוחדת.

אתה: היי

היא: היי מה קורה?

אתה: היי, מה שלומך?

היא, כעבור חמש שעות: ערב טוב

אתה: לילה טוב

אתה, כעבור שעתיים: ערה?

אז אחרי ש"השקענו", תדעו שאנחנו בסך הכל רוצים להיות הכי פשוטים ולא מתוחכמים. אני בטוח שלכל אחד ואחת מכם יש עוד מליון משפטים מוצלחים יותר או פחות (כמובן פחות) כדי להתחיל שיחה, אבל אחרי כל השנינויות, השיחות של כולנו נראות אותו דבר, במיוחד אם אנחנו קצת שיכורים בשתיים בלילה.

ואם קמנו בבוקר והמשכנו את ההתכתבות, אז מתחילים את דיון "המתווכים", כמו שאני קורא לו. מדובר בשיחה בין שני אנשים שמנסים לשאול שאלות על "הנכס" המדובר. מה הגודל, מהי שנת הבנייה, כמה חדרים יש בנכס, מה מקום העבודה, מה מקום המגורים ובתקווה שזה לא השכן המוזר שראית לפני יומיים בבניין, כי כתוב שהוא נמצא במרחק של פחות מ-1 ק"מ.

ואחרי שסימנו את "עיסקת התיווך" וסגרנו את כל הקצוות של איכות הנכס ומטרת המכירה, מגיע השלב הבא. אז נעבור לוואטסאפ? ואז נעבור לפיסבוק? ונדע שמדובר ב"התקדמות אדירה"במערכת היחסים. וכמובן שלא נגלה שכבר לפי השם או הטלפון עברנו כבר על כל הפרופיל ואנחנו יודעים איך אמא שלך נראית, איפה טיילת בחו"ל ומתי ההורים התחתנו. דרך הפייסבוק נגלה כמה חברים משותפים יש לנו, אם שכבנו עם חברות שלך, ואם הכל בסדר כנראה שאפשר להיפגש, לשלב שבו בוחנים את "הנכס" מקרוב. 

פרק 3: רציני?

היא: אז מה אתה מחפש?

אתה: אני מחפש קשר

היא: אתה יודע שאתה הראשון שאומר לי את זה?

אתה: באמת?

אז מה באמת אנחנו מחפשים? תיאום ציפיות זה באמת חשוב. כולנו עושים אותו כדי למנוע מבוכה עתידית. אבל, עם הדיבורים הרציניים, יש כל מיני התנהגויות שלנו, שלא ממש מקדמות את מטרת "הקשר הרציני" שאנחנו רוצים. הרי אם אנחנו כל כך רציניים, איך זה שאנחנו מרשים לעצמנו לפסול אנשים על דברים כל כך לא מהותיים? איך אנחנו פוסלים מי ששלח לנו הודעה בשתיים בלילה, או הציע לנו לעבור לפייסבוק מהר מידי, או לא קבע דייט אחרי שיחת הטלפון או לא ענה להודעה למרות שהיו שני "ויים" כחולים?

"הוא סינן אותי, אני יודעת". לא, לא סיננתי, פשוט לא יכולתי לענות.

"היא לא רצינית, לא יוזמת שום דבר". לא, כנראה שפשוט הייתה עסוקה.

אז אני שואל - האם אלה באמת סיבות לפסול את בן הזוג או בת הזוג המיוחלים שלנו? האם היינו פוסלים את החברים שלנו או את המכרים שלנו בגלל אותם דברים? האם זו הרצינות שלנו? האם באמת אחרי הדייט הראשון, השני או השלישי, באמת נתנו הזדמנות ראויה למי שמולנו? או שבגלל שיש לנו שפע של "התאמות" אחרות אנחנו יכולים לבחור לנו אופציה אחרת למחר בערב?

כנראה הבעיה האמתית שלנו היא שנתנו לנו את הפריבילגיה "לבחור" מה שבא לנו, ולא לנסות להתמודד עם מה שקיבלנו, עם מה שיש. ובלא מעט מקרים, ה"יש" הזה, הוא מה שאנחנו צריכים. ואם כבר דיברנו על תיאום ציפיות, זה לא רק מול ההתאמות שלנו, אלא גם שלנו מול עצמנו. האם בדקנו שאנחנו באמת יודעים מה אנחנו רוצים? האם אנחנו באמת רוצים לוותר על אנשים כל כך מהר? האם אנחנו מתנהגים כמו שהיינו רוצים שייתנהגו אלינו? האם אנחנו יכולים להבליג על דברים קטנים שמפריעים לנו? 

מספיק לפחד. הגיע הזמן לעשות תיאום ציפיות עם עצמנו. 

פרק 4: הפרופיל שלי!

עצרתם פעם לחשוב איזה מסר אתם רוצים להעבר בפרופיל  שלכם, או שסתם בחרתם את התמונות הכי יפות? מה כתבתם על עצמכם? רציניים או לא רציניים? זורמים או לא זורמים? אולי קצת ציניים? פתוחים לכל דבר? האם באמת אנחנו רוצים להצהיר הצהרות שיכולות להגביל אותנו? הרי ככל שאנחנו כותבים יותר דברים על מה אנחנו מחפשים, אולי זה בעצם מצמצם לנו את האפשרויות, לא? או אולי זה ממקד אותנו יותר בחיפוש האינסופי? ואולי אנחנו שוב מפספסים מישהי או מישהו בגלל שאחד הקריטריונים לא תואם.

כי אם הוא פחות ממטר שמונים או מקריח, או שהיא טיפה מלאה, או שהיא לא אוהבת טיולים, והוא פחות מתחבר להצגות, אז אנחנו מבטלים? יש עוד מיליון אפשרויות לכך שלא תהיה התאמה מושלמת, אבל מי בכלל רוצה מושלם? והנה, כאן נכנסת ה"זוגיות", שמבחינתי זו מילה נרדפת להתפשרות, כי בעצם זוגיות זה כמו טיול גדול בחו"ל. אם נטייל שני אנשים בחו"ל, אז כנראה שלא נעשה 100 אחוז מהדברים שאנחנו רוצים, כי אחד רוצה קניות והשני רוצה מסיבות. מה, לא נתפשר? בטח שנתפשר. והכל בסדר. כנראה שיהיה לנו טיול נפלא.

בואו נשקיע חמש דקות מהזמן של הדפדוף, בלבנות לנו את הפרופיל שבאמת משקף אותנו, או לעזור לחברים שלנו להציג את הדמות שהם רוצים להציג. לפעמים הצצה מבחוץ יכולה לעזור הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

פרק 5: "אני כאן אבל אני רוצה להיות שם"

אז רגע, אני כאן?! התקדמנו בחיים אהה? עשינו מלא שינויים. הנה, אנחנו רציניים. עשינו תיאום ציפיות, סידרנו את הפרופיל, חשבנו עם עצמנו מה בא לנו, ובלי להרגיש אנחנו כבר יוצאים איתה לדייט שלישי. מה, איך הגעתי לכאן? אני לא רגיל לזה ולא ממש בא לי. שנייה, תעצרי הכל.

אני רוצה להיות שם, במקום הנוח שלי. נראה לי שאולי כבר התרגלתי לשגרת החיים הנוכחית, לעוד דייט ועוד דייט וכל פעם מישהי חדשה. אולי אני אתגעגע לתנועת הדפדוף האינסופית אל תוך הלילה? אולי אני מפסיד אינסוף אפשרויות לריגושים, לחוויות מטורפות וללילות הזויים שגורמים לי להרגיש שאני חי?

תראו, כל הרווקים רוצים זוגיות וכל הנשואים רוצים לחיות דרך הרווקים. מחקרים אומרים שהם יותר מאושרים, אבל אושר הוא לא מדד להכל. לפעמים אני חושב שהמושג "יחסים פתוחים", יושב כמו איזה פיל ענק באמצע החדר של כולנו, אבל כולנו מפחדים לדבר עליו. ואם חשבתם שיחסים פתוחים זה רק אחרי משבר גיל הארבעים, אתם טועים.

והנה אתם שוב חוזרים הבייתה ביחד, אחרי הדייט העשירי בחודש האחרון. יש ביניכם תחושה של ניצוץ, אבל עדיין אין מספיק ביטחון. איך אני אמור להתנהג? האם אותו דבר? ומה שונה עכשיו? מה עושים אחרת? איך עושים אחרת? איך הופכים את היציאות האלה למשהו בלעדי, אם אנחנו בכלל עוד לא יודע מה אנחנו חושבים על זה.

ואיך אני משאיר את העבר בעבר? ולחלקנו העבר מאוד עמוס ומסובך. ואת מי צריך לעדכן ולמי צריך להודיע שאני עכשיו בזוגיות, על מנת שהעבר לא ידפוק לי בדלת וירצה להיכנס, ויגרום לי לחזור שוב לחיי הרווקות? 

פרק 6: מחשב מסלול מחדש

בואו נעשה סיכום ביניים, אתם יודעים, כי זה אף פעם לא נגמר לגמרי. כולנו מדפדפים בלי סוף כדי לראות את הסוף, וכולנו מרגישים שכל התאמה חדשה היא בן או בת הזוג לחיים. אנחנו מסתובבים בלילות, שותים, אוכלים משלמים, מבינים שצריך להיות רציניים, ומשם משנים פרופיל כדי לשנות מזל או כיוון. אנחנו הולכים מכאן לשם, מפעילים מסננת כי אחרי 654 התאמות, כבר לא רואים תחת בערמת שחט, אבל מתישהו מצליחים למצוא משהו טוב. אולי הפעם מצאנו את "זה", אבל "זה" לא מצא בכם את "זה". וחלקכם אולי חזרתם אחורה לעבר ולהיסטוריה, וחשבתם אולי לנסות שוב? אבל כולנו יודעים שזה לא רעיון טוב.

אז מה, מפה לשם אתם באותו מקום. חזרתם להתחלה ואתם לא באמת יודעים מה לעשות. ומה אני עושה במצב כזה? סוגר את האפליקציות, אומר לעצמי ש אין כמו back to basic, ופשוט יוצא לפאב, בר או מועדון. אני לובש את החיוך הכי טוב שלי, לבוש היטב, נראה מסודר ומריח מהבושם הכי טוב שיש. זו העיר, זה מה שקורה בה, השעה רק 23:30 בלילה, והלילה עוד צעיר.