כל גבר עובר בחייו את המשבר הזה: צו המילואים בדואר, אתה לפני תקופת מבחנים והבוס שלך בעבודה לא מרוצה ממך למרות שהוא משלם לך חצי ממה שבאמת מגיע לך. באותו רגע בא לך לעזוב הכול ולעבור לחו"ל, אבל אתה מתלבט. בכל זאת, המשפחה שלך פה, והחברים, והפוקר, והכדורסל, וכן, אתה בכל זאת אוהב את הארץ הזאת על חופיה ומסיבותיה וגאוות היחידה שלה. ותמיד הדילמה שמנקרת: זה שווה את זה? מה יקרה אם אזרוק את כל הארון שלי למזוודה ואלך לחיות את חיי בארץ אחרת?
הדילמה מוכרת, וכדי לעזור לך החלטנו להביא הפעם את אלה שעשו את זה – שלושה גברים ישראלים שעשו את ביתם בניכר. שאלנו אותם עד כמה באמת הם נהנים כל כך רחוק מארץ הקודש, ואם הם, לפחות, ממליצים לכם לעשות את זה גם.
"אם תדפוק פה על אוטובוס, יזמינו לך משטרה"
צחי בדרה הוא סטודנט בן 28 לניהול ומדעי הסביבה, אשר החליט לפני כמעט שלוש שנים לעבור לחו"ל, בהתחלה התגורר בברלין וכיום הוא בבודפשט, הונגריה.
אז מה גרם לך לקום וללכת?
"הייתי צריך הפסקה מהארץ, ואני מאמין שלכל אחד מגיע לראות מקום אחר בחיים שלו לפחות פעם אחת. האווירה בארץ מאוד לחוצה, הייתי צריך להירגע קצת, בישראל אתה מרגיש שאתה חי במרוץ, לרדוף אחרי משכורת שלא מספיקה לכלום וכל הזמן להיות בתחרות עם הסביבה שלך. פה אין את זה, אתה חי את החיים בלי לחץ מהסביבה, ואתה יכול להתפתח בהרבה כיוונים שבארץ אין אותם".
ואיך הכסף?
"בארץ אתה לא יכול לחסוך, שילמת על דירה ורכב ונגמר לך הכסף. פה אני חי לא רע משלוש וחצי אלף שקל בחודש. דירה גדולה בלב העיר עם עוד שותף עולה לי אלף שקל עם כל החשבונות. חצי ליטר בירה בפאב נע בין 10-15 שקלים. אפשר לחיות עם משכורת של סטודנט של 400-500 יורו בחודש. הלימודים פה חינם בעקרון, ואתה אפילו יכול להישאר לעבוד בתחום שלך אחר כך".
מה עם מסיבות וחיי הלילה? יש טירוף?
"גרתי בברלין – בירת חיי הלילה של אירופה. אבל יש הרבה הבדלים, המועדונים פה לא דחוסים כל כך, ובמינכן הולכים לישון מוקדם יחסית. בכל מקרה לאט לאט זה מתחיל להיראות כמו הארץ. תל אביב בעיני היא עיר מסיבות מדהימה, אני אשכרה ממליץ פה למקומיים לנסוע לתל אביב בשביל כמה מסיבות".
איך הנשים שם?
"תשמע, אין מה לעשות, הישראליות הכי שוות בעולם. אבל הבעיה שהן יודעות את זה ולכן גם תופסות תחת. בחו"ל הרבה יותר קל, כשאתה מתחיל שיחה עם מישהי השיחה באמת זורמת כי היא לא מנסה לנפנף אותך מההתחלה כברירת מחדל וככה קל יותר להתקדם".
נשמע לי טוב מדי, איפה הקאץ'?
"קשה להגיד, גם אני לפני שנסעתי חשבתי שזו תהיה חוויה קשה, שזה בטח לא כזה מגניב וזול וקליל ואז אתה מגיע ורואה שכן. אתה רק צריך לקלוט את המנטליות פה. אם פה אני אראה את האוטובוס שלי יוצא מהתחנה וארוץ לדפוק לו על הדלת יזמינו לי משטרה בניסיון חטיפה של אוטובוס... לא משנה מה תעשה תמיד תישאר "זר".
אתה רואה את עצמך חוזר לארץ?
"אני לא רואה את עצמי חוזר בעתיד הנראה לעין, אבל אין לי מושג מה יקרה אחרי זה. בינתיים אני מאוד מתגעגע לאנשים, למשפחה ולחברים..."
"ויוה לאס וגאס"
מאירופה הקרה אנחנו חוצים את העולם ונוחתים במקום שבו יש הכול ובגדול, נעים להכיר, איתי דדון, בחור בן 26 בעל חברת הובלות וחברת נדל"ן והשקעות בלאס וגאס.
מה, איתי? ככה עזבת את ארץ הקודש?
"הייתי אמור לחתום קבע בצה"ל, אחי הבכור נסע לארה"ב ושכנע אותי להצטרף אליו כדי לנסות להצליח. לא חתמתי בסוף וביום של הבקו"ם כבר עליתי על מטוס לארה"ב. ככה ניסינו את מזלנו, בהתחלה לא הלך טוב אז נסענו לוואגס כדי להתחיל עם הובלות ושיפוצים. אחרי שנה של עבודה קשה הטסנו את כל המשפחה לפה ופתחנו חברה משלנו".
אז הכלכלה שם די יציבה אני מבין?
"ממש לא, שום דבר לא נקטף מהעצים. ב-2008 בערך התחלנו עם משאית אחת של הובלות. כולנו עבדנו קשה מאוד כדי להצליח, היום, בלי עין הרע יש לנו 5 משאיות בתוך העיר, עוד 3 מחוץ לעיר ועוד איזה 20 משאיות שעובדות תחתינו והתחלנו להשקיע גם בנדל"ן. אני מקווה שיום יבוא והכסף יתחיל לעבוד בשבילנו ונוכל לנוח קצת, אבל עד אז, הרבה עבודה קשה. אין מה לעבור לכאן אם אתה לא מתכוון להצליח, ההקרבה גדולה. אז אם אתה לא מתכוון לתת את המכה, לא שווה לעזוב את הארץ".
אז תגיד לי, לאס וגאס, זה כמו בסרטים?
"היום אני נשוי באושר והכי כיף לי ככה. אבל אני אספר לך מה למדתי כשהייתי רווק: בקשר לנשים, מבחינת המראה, הן מדהימות. והן הרבה יותר קלילות ואפילו מתגאות בזה. נדיר למצוא פה סנוביות. אבל בשורה התחתונה, אין על היופי הישראלי, ותאמין לי כי אני נשוי לישראלית. בקשר למסיבות: תשמע זה וגאס, אין בעיה לצאת לשלוש מסיבות בשבוע, כל שעה יש פה מה לעשות ובגדול. מסיבות בריכה, מועדונים, vip, לא חסר פה, בקטע הזה באמת לא משעמם פה".
ובכל זאת, מה פחות טוב שם?
"הגעגועים למשפחה ולחברים שבארץ. זה לא פשוט כי החיים של המשפחה ממשיכים ואתה לא נמצא איתם ולפעמים זה מאוד קשה, בתקופות החגים וכאלה. המזל שלי הוא שאני בווגאס וכל ישראלי שאני מכיר עובר פה ולפעמים אני מרגיש כמו בית חב"ד. אני גם מאוד מתגעגע לטיולים, לקום בשבת בבוקר ולעלות לנחל בגולן, אתה לא תמצא את זה פה".
עכשיו דוגרי, אתה רואה את עצמך חוזר לארץ?
"כרגע לא. אולי כשאגיע למצב שהכל מסתדר ואני יכול לשים הכול על טייס אוטומטי ולתת להכנסות להיכנס זה יהיה נהדר, אבל עד אז יש לנו הרבה עבודה".
"אם היא יותר מדי זורמת, אל תתפלא שהיא תבקש כסף בסוף הערב"
ולסיום אנחנו נלך להירגע קצת במזרח, אלון דור, קיבוצניק בן 25, נסע אחרי הצבא לטיול במזרח, אחרי כמה פעמים שהוא חזר לטייל שוב ושוב בנפאל הוא פשוט החליט לעבור לגור שם. כיום אלון מנהל פרויקטים בחברת הייטק שעובדת עם ענקית תקשורת נפאלית בקטמנדו.
איך החיים בנפאל שונים מהחיים בארץ?
"ההבדל העיקרי הוא בקצב החיים, הזמן פה שונה. אם בישראל הזמן מאוד מהיר, מטורף ולחוץ, בנפאל הכל הרבה יותר איטי והאווירה נינוחה מאוד. אני רואה הרבה אנשים מהמערב שמשתגעים פה כי לוקח למסעדה חצי שעה להביא אוכל. אבל צריך להבין שאתה בזמני נפאל עכשיו, החיים פה הרבה יותר פשוטים וזו פשטות שקוסמת".
מה בגזרת הבחורות?
"אם יש לך חיבה למלוכסנות אתה במקום הנכון. הנשים פה מדהימות מבחינת מראה, הן חמודות ומצחיקות, אבל גם מאוד ביישניות כי המדינה היא מאוד מסורתית. תלוי מאיפה היא מגיעה, מהכפר או מהעיר... שתבין שזה לא נפוץ לראות פה גבר ואישה יחדיו בפומבי אלא אם כן יש ילדים קטנים שמסתובבים סביבם".
אין סצנת פיק אפ נפאלית?
"בטח שיש, בעיקר בערים הגדולות כמו קטמנדו, אבל אם היית הולך לפאב ומתחיל עם מישהי שמאוד זורמת איתך, אל תופתע שיכול להיות והיא תבקש כסף בסוף הערב. את הבחורות הטובות מכירים דרך חברים משותפים או בכל מיני סיטואציות חברתיות".
איך הכסף?
"רק בשביל לסדר לך את האוזן, נפאל היא בין המדינות העניות בעולם. שליש מהאוכלוסייה מרוויח פחות ממאה דולר בשנה. לא כולם חיים פה ברמה גבוהה בלשון המעטה, מה חשוב לדעת מזה? שפה הגבר משלם. בקשר למסיבות, יש פה חיי לילה, אבל לא כאלה ארוכים כי המשטרה עוצרת אותם, יש חוקים שמחייבים לסגור עסקים בשעות מסוימות, אבל תמיד תמצא פה אחלה מסיבה או מסיבות טבע כמובן, כולם פה אוהבים מאוד מוזיקה חיה וכל פאב כמעט תמצא להקה והופעה".
נשמע לי עולם קצת קשה לא?
"תלוי איך אתה מביט על זה, אין פה תשתיות טובות, הממשלה מושחתת ולא יציבה, ולמרות שאני גר בבית של שלוש קומות, לעיתים יש לי הפסקות חשמל של 18 שעות (אבל יש גנרטור) ואת המים שאני שותה אני צריך לקנות. אבל עדיין, האותנטיות והפשטות פה ממכרת".
בקיצור מתי אתה חוזר?
"אני לא רואה את עצמי חוזר בזמן הקרוב, אבל באותה נשימה אני לא יודע מה יקרה מחר, עכשיו טוב לי אז אני נשאר ואם מחר אני ארצה ללכת זה מה שיקרה. בינתיים אני מתגעגע לאחייניות שלי, למשפחה לחברים וכמובן לאוכל הישראלי האמיתי".
הנשים יפות, הכסף לא משחק תפקיד והזמן לא חשוב? נשמע לא רע, אבל האם זה משתווה לעובדה שפה אתם יכולים יכול לפנות לכל בן אדם ברחוב ב"אחי" והוא יהיה מוכן לעשות הכול בשבילכם? תחליטו אתם.