לא טוב היות האדם לבדו, כך לפחות לימדו אותנו המקורות. התובנה הזו הובילה את בני האדם לחלוק את חייהם עם מבחר של חברים מעולם החי: כלבים, חתולים, דגים ותוכים הפכו נפוצים בבתים ברחבי העולם, אבל יש מי שלקחו את החברות הזאת הרבה יותר רחוק. אספנו חמישה סיפורים על אנשים שבחרו לבלות את זמנם הפנוי בגידול מפלצות מחמד, כאלו שיכולות להפוך אותם בקלות לחטיף צהריים מזדמן.
לאקי: נחש הפיתון מקמבודיה
סיפורו של קון סמאנג הוא אחד מאותם מקרים שגורמים לנו להרגיש רע בקשר למעטה הקשוח והמצ'ואיסטי שלנו. כי האמת היא שעם כל הרצון להיראות גברים, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לשחרר יצור זוחל בסביבת העבודה שלנו, כדי לראות אותנו קופצים על השולחן כאחרונת הבלונדיניות. סמאנג הוא לא רק ילד בן 9 שמחזיק בחיית מחמד קטלנית, אלא גם בעל "נחש המחמד" הגדול ביותר בעולם.
הסיפור מתחיל כשסמאנג היה תינוק קמבודי רך בן שלושה חודשים. באחד הבקרים נכנס אביו לבדוק את מצבו לאחר הלילה וגילה נחש פיתון ממין נקבה בגודל חצי מטר מזדחל במיטתו להנאתו. אך בעוד שהרפלקס הראשוני שלנו היה להרים כפכפים, כיסאות ותרסיסים נגד ג'וקים ולהשליך את כולם בכיוונה המשוער של המפלצת הזו, אבא סמאנג דווקא שמר על קור רוח. הוא הרים את הנחש והחזיר אותו בעדינות לג'ונגל, רק כדי לגלות מספר ימים לאחר מכן שהאורח האקזוטי חזר שוב לבקר. שלוש פעמים חזר על עצמו האירוע המדהים הזה, עד שהאב החליט להרים ידיים ולקבל את הזוחל הענק לחיק משפחתו.
כיום קון הוא כבר בן 9 בעוד שחברתו הטובה והמלחשת, אותה הוא מכנה "לאקי", גדלה לאורך של למעלה משישה מטרים ולמשקל של למעלה ממאה קילוגרמים. את זמנו הפנוי מבלה קון בהאכלתה של "לאקי" (שמכורה לעוף), בנשיקות מעוררות אימה או בהיצמדות אליה בשעה שהיא מזדחלת להנאתה ברחבי הבית. אנחנו לא יודעים מה מצב עסקי העולם התחתון בקמבודיה, אבל יש לנו תחושה שעם סביבה תומכת כזו, קון יכול להיות אחלה גנגסטר שבעולם.
אריות לבנים בדרום אפריקה
מאז שהיה ילד צעיר התעניין קווין ריצ'רדסון מדרום אפריקה בהתנהגותן של חיות בר אימתניות. כשגדל, החליט ללמוד זואולוגיה באוניברסיטה, אך פרש מלימודיו כעבור שנתיים בלבד כשהבין שחיות בר קטלניות אינן כלולות בתכנית הלימודים. במקום זאת הוא החליט (במה שנראה כמו צעד שקול ואחראי לכל הדעות) לצאת בעצמו אל שטחי הבר של דרום אפריקה וללמוד ממקור ראשון על אורח חייהן של כמה מהחיות האימתניות ביותר הקיימות בטבע.
לא נראה לנו שהדגשנו את זה מספיק קודם, אז ננסה שוב: המקום בו מבלה ריצ'רדסון את ימיו הוא סוואנה פראית בטבע. אזור שבו אריות, צבועים ונמרים מסתובבים להם חופשיים ומשוחררים כמו שפנפנות פלייבוי במסיבת בריכה. העובדה שכל אחת מהחיות הללו יכולה להפוך אותו לחטיף בשרי בהתקף מאנצ'יז פתאומי, לא גורמת מרתיעה אותו כהוא זה. להיפך, הוא נוהג להיכנס לתחומי המחייה של האריות, להצטנף לידם ולהירדם בביטחון מלא.
אבל מסתבר שבתוך כל הטירוף הזה יש כנראה סוג של היגיון. "האמון שרכשתי עם האריות הוא תוצאה של ניסיון של שנים ארוכות", הוא מספר, "אני לא באמת יכול להיכנס סתם כך לתוך מתחם של אריות ולדגדג אותם בגרון, הם יטרפו אותי כמו כל אחד אחר". ואנחנו אומרים: תנו לנו 20 שנים של ניסיון, ואין שום סיכוי שנסכים להכניס את הראש שלנו לתוך הלוע של מי שיכול להפוך אותנו במחי פיהוק לגולאש.
"פוצ'ו": התנין מקוסטה ריקה
מכיר את זה שלפעמים יש לך המון אדרנלין ואין ממש על מי להוציא אותו? מסוג המקרים שלשמם המציאו פתרונות גאוניים כמו שק אגרוף או הליכון? אז מסתבר שבאזורים מסוימים בקוסטה ריקה לא ממש שמעו על הקדמה הטכנולוגית הזאת. קח את ג'ילברטו "צ'יטו" שדן לדוגמא, שסובל מהבעיה הזאת לעיתים קרובות. אלא שבמקום למצוא חבר שאיתו יוכל להיאבק בחצר הבית, בוחר "צ'יטו" לרדת לאגם ולהוציא קצת אגרסיות עם "פוצ'ו", קרוקודיל באורך חמישה מטרים ובמשקל חצי טון.
צופים נדהמים עוצרים בכל יום ליד האדם וצופים במחזה המדהים של אדם המתחבק באהבה עם אחד הטורפים האכזריים בעולם. השניים נפגשו לראשונה לפני 20 שנה כש"צ'יטו" מצא את "פוצ'ו" (מדהים כמה גיי נשמע המשפט הזה) על החוף לאחר שנורה בעינו על ידי מגדל בקר מקומי. במקום לברוח כל עוד נפשו בו, החליט "צ'יטו" לקחת את הקרוקודיל לביתו ולטפל בו עד שהחלים.
"פוצ'ו הוא החבר הכי טוב שלי", מעיד צ'יטו, "זה נוהל מאד מסוכן אבל יש בינינו ידידות מצוינת. הוא מסתכל לי בעיניים ולא תוקף אותי. כל אדם אחר שיכנס למים איתו מסתכן מאד, זה עניין ששמור רק לשנינו". לא שאנחנו מעוניינים להתווכח עם הדברים של צ'יטו, אבל אתם יכולים להעלות על דעתכם עוד מישהו שירצה להיכנס למים עם מוציא להורג בגודל של משאית?
ביילי ג'וניור: הביזון מקנדה
כשחושבים על זה לעומק, החיים שלנו ושל ג'ים סאוטנר לא כל כך שונים. גם הוא וגם אנחנו אוהבים לצאת בסופי השבוע לפאב בקרבת הבית, לשבת עם חבר טוב ולדבר על החיים. אבל ההבדל הקטן בינינו לבין ג'ים הוא על ההגדרה של המונח "חבר". בעוד שאצלנו מדובר על מי ששירת איתנו בשטחים, למד איתנו באוניברסיטה או גילה איתנו דברים שהשתיקה יפה להם בתאילנד, אצל ג'ים מדובר בביזון (בופאלו) בוגר במשקל 750 ק"ג.
ביילי ד. בופאלו ג'וניור, מתלווה אל ג'ים במהלך נסיעותיו התכופות למסבאה המקומית באדמונטון, קנדה, שם מסתבר מקבלים בברכה את כל סוגי הלקוחות מבעלי מבטא דרומי ועד בהמות משא עצומות. יחד יושבים צמד החברים על יד החלון, לוגמים קפה מהביל (או דוחפים את הראש לתוך דלי מים במקרה של בופאלו ג'וניור) ומדברים על החיים. בשאר הזמן נוהג ג'וניור הקטנטן לצפות בטלוויזיה או להשתעשע עם הכלבלב הקטן של משפחת סאוטנר. אנחנו רק מקווים שהם לא אוכלים מאותה קערה, בכל זאת צריך לשמור על היגיינה.
ג'סיקה: ההיפופוטם מדרום אפריקה
אומרים שילדים זה שמחה ובמקרים רבים בצדק. אין הרבה דברים שיכולים לגרום לאב אושר גדול יותר מאשר לבלות עם בתו הקטנה אחרי יום עבודה מפרך. אבל כמו שכבר הבנת מהמקרים הקודמים בכתבה הזו, המונח "קטן" נתון מאד לפרשנות. במקרה של טוני ג'וברט מדרום אפריקה, מדובר בצאצאית חמודה וחיננית שממלאת, במלוא מובן המילה, את הבית כולו באושר.
ג'וברט, פקח טבע במקצועו, פגש בבתו המאומצת לראשונה במהלך סיור בשמורות הטבע במדינה, לאחר שננטשה על ידי אמה שעות ספורות לאחר לידתה. מיד באותו הרגע הוא החליט לקחת אותה לביתו, טיפל בה וקרה לה ג'סיקה. לאורך השנים גדלה הילדה הרכה למימדים עצומים, שהקשו מעט על אחזקתה בתוך הבית. בייחוד במקרים שבהם ניסתה, כמו כל מתבגרת אחרת, לעלות על מיטת ההורים ולקפץ בהנאה על המזרון.
"ג'סיקה היא מיוחדת", מספר ג'וברט, "היא ההיפוטם המאולף היחיד בעולם שאינו כלוא, אלא בוחר לחיות בקרבת בני אדם. היא חופשייה לטייל לשטחי הבר ולחזור מתי שתרצה (רק שלא תשתה לנו חשיש). כשהיא נמצאת בבית היא עושה רושם אנושי יותר מכל חיה אחרת שגידלתי בחיי".
אנחנו מאחלים לג'ניפר וטוני הרבה שנים מאושרות ביחד. ובכל זאת מחובתנו ליידע אותו שגם מריוס אלס מדרום אפריקה ניסה לגדל היפופטם מחמד, וזה נגמר בכך שנגרר אל המים ושימש ככוכב העיקרי בבראנץ' של מפלצת המחמד שלו.